תיק ידען

דיון בטענות דעת אמת וירון ידען

עמוד הביתמי אנחנובין ויכוח לפולמוס"דעת אמת" - פרופילחוות דעת משפטית"שיטתו" של דעת אמתמשא ומתן?ידען ואנטישמיים אחריםהנבואהארכיאולוגיהכתבי הקודשמגילת אסתרשמיטההרביארבעת המיניםטלטולדיו סת"םברית מילהשיחת חכמיםפרשנות תלמודיתמליצת השירהמשנההמוסר היהודיהעם הנבחראלימות חרדיתגויים בהלכהמעמד האשהדברי חלומותהמתים מרגישים?גופו של ה'סנפיר וקשקשתמבנה העולםכדוריות הארץפאיהקדמה לקונטרסיםקונטרס 1קונטרס 2קונטרס 3קונטרס 4קונטרס 5קונטרס 6קונטרס 7קונטרס 8קונטרס 9דילוגי אותיותפרשיות השבועפרשיות בראשיתפרשיות שמותפרשיות ויקראפרשת במדברפרשיות דבריםמכתב לרביחזקאל סותר התורהמציאות ומשלמגיה בתלמודשאלות ותשובותפורום תיק ידען

מה לדעתך השפעתו של ידען על הציבור הרחב?
 מהותית ביותר
 בינונית
 אפסית
 מי בכלל יודע מי הוא?


חדש באקדמיה ליהדות

יחזקאל סותר התורה

יחזקאל סותר דברי תורה

ה'סתירה' בענין "פוקד עוון אבות" נתבארה בתגובה 326.

מצא את ה'סתירה' בין יחזקאל כ האומר שיצי"מ היתה למען שמו של ה' למרות חטאי בני ישראל, לבין שמות ד המספר כי העם האמין במשה.

433) אך שכח ידען כי דברי יחזקאל שה' הוציאם ממצרים למען שמו מפורשים גם בתורה, דברים ד': "אל תאמר בלבבך בהדף ה' אלהיך אתם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת.. לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה ה' אלהיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב.. כי עם קשה ערף אתה.. ואתפלל אל ה' ואמר אדני ה' אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה.. פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכלת ה' להביאם אל הארץ אשר דבר להם.." הרי רק שלא יאמרו הגויים מבלתי יכולת העלה אותם לארץ למען שמו. וכמובן שאין סתירה בין העובדה שהאמינו, לבין העובדה שהיו בהם חטאים גדולים.

ביחזקאל כ' יג' "וימרו בי בית ישראל במדבר בחקותי לא הלכו ואת משפטי מאסו אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ואת שבתתי חללו מאד ואמר לשפך חמתי עליהם במדבר לכלותם" הבין ידען כי הרצון לכלות את ישראל היה בגלל חילול שבת, ותמיה שהרי בפרשת המן שיצאו העם ללקוט בשבת קבלו פצוי של מנה כפולה ביום ששי ולא עונש.

434) ומה נאמר על הבנה שכזו, הרצון לכלותם היה על כל החטאים המוזכרים יחדיו ולא דוקא על חלול שבת, ו"את שבתתי חללו" הכוונה שהגיעו אפילו לחלול שבת, כמו שמצאנו גם את המקושש, ואולי עוד מקרים שלא הוזכרו. וה'פיצוי' של מן כפול אינו שייך לאנשים שיצאו אלא היה קודם לכן ומשה רק מצביע עליו לאחר שנכשלו ולא סמכו עליו והסתפקו בו.

יחזקאל (כ) אומר: "יען משפטי לא עשו וחקותי מאסו ואת שבתותי חללו ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם למען אשמם למען אשר ידעו אשר אני ה'". 'מבין' כאן ידען: 1) הקב"ה נתן לבני ישראל בכוונה חוקים שלא יוכלו לחיות בהם. 2) בתקופת יחזקאל נהגו בישראל להעביר את הבכורות באש, במצוות אלהים.

435) אך: 1) מדובר בעונש, יען לא עשו את משפטי ה' שהם "יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח ה, יחזקאל כ שם), נענשו וקבלו משפטים "לא יחיו בהם". 2) ידען דורש כאן כמין חומר את המלה "בהעביר", אך יחזקאל משתמש כאן במלה "מתנותיכם" של התורה (ויקרא יג) המתייחסת למתנות כהונה. ואילו היה המדובר בהעברה למולך לא היה יחזקאל יכול לומר "בהעביר כל פטר רחם" וכי כל אב העביר את בנו באש? גם דרך העכו"ם היתה לעשות כך לפעמים אך לא לכלות את כל הבכורות מן העם. עונשם של בני ישראל היה שמתנות כהונה שהיו יכולות להיות בסיס לקדושה נהפכו אצלם לטומאה ושממה, באופן שיחזקאל אינו מסביר, כדרכו לסתום את הדברים. ואף שאפשר לשער ולהסביר, אין זה שייך לעיקר פירוש הפסוק שהוא ברור.

ויש מפרשים בהעביר כל פטר רחם, בכך שהועברו כל הבכורות מקדושתם, והמתנות לא ניתנו לבכורות הישראלים מפני שכל העם חטא, אלא הועברו לבני לוי שלא חטאו.

סתירות במדות המקדש.

436) וכבר נתבאר שכל דבריו בזה טעות וחסרון ידיעת ההלכה, ואין שום הלכה במדות המקדש, ראה בפרשת תצוה, תגובה מס' 215. וההבדלים הגדולים בין יחזקאל למדות המשכן, בית ראשון, ובית שני, מראים בעליל שהתיאורים בת"כ לא הושפעו מיחזקאל כמו שחשב ולהויזן. וכן מוכיחים כי בוני הבית השני הבינו שדברי יחזקאל הם לעתיד לבא. ועל דרך הפשט, בודאי כן הוא האמת, שבוני הבית השני השתוקקו ביותר שה'עתיד לבא' יבא עליהם, אלא שלא היו להם שום אמצעים לבנות בנין אדיר כמתואר ביחזקאל, הם ציפו שיבואו התנאים שיאפשרו זאת, וגם אנחנו עדיין עומדים ומצפים.. ההזדמנות היחידה שהיתה בינתיים לשפץ ולפאר את המקדש חלה בזמן הורדוס שכידוע לא נהג להתייעץ עם חכמים.

אבל ידען, מלבד שאינו מסוגל להבין את שורש הדבר, עוד מגדיר ענין זה כ'סתירה בין יחזקאל לתורה', אבל מה ענין ספר התורה לכך שבנו את בית שני לא כנבואת יחזקאל? נביא אינו רשאי לחדש הלכה, ויחזקאל ראה בחזון צורתו של בנין מסויים, שמי שהראה לו את החזון אחראי לבנייתו, זהו תפקידו של בורא העולם להגשים את נבואותיו, ואין בנבואה זו הוראה הלכתית, לכן בנו בוני הבית השני רק ע"פ היכולת שבידם. ובאמת במה שיכלו עולי הגולה עשו כדבר יחזקאל, כמו שהעירו חז"ל והרד"ק.

הקרבנות הנזכרים ביחזקאל הם קרבנות מילואים, כמבואר בפסוקים עצמם, ומכיון ש'דעת אמת' לא פירט וסמך בזה על המעיין, גם אנו סומכים על המעיין, היודע את ענין ה'מילואים' המוזכר גם בתורה, שבעת חנוכת בית חדש הקריבו קרבנות רבים ושונים מהקרבנות של סדר היום הרגיל, כך גם בחנוכת הבית הראשון בימי שלמה.

יחזקאל מוסיף דינים שאינם בתורה.

437) יחזקאל אכן מוסיף כמה וכמה חומרות שאינם בתורה, אפשר שהוא מנהג שנהגו הכהנים כחומרה יתירה, כמו עוד מנהגים רבים כאלו בכל הדורות. ואפשר שיחזקאל ציוה על החמרה זו. אין זה אלא מלמד עד כמה היו מושרשים דיני התורה, שכבר בזמן יחזקאל הוסיפו עליהם דברים מדברי סופרים ומדברי קבלה, וכמו שביארנו בפרשת ואתחנן תגובה 321.

יחזקאל מד לא "נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים".

438) ולא ידע כי אין זה דברי יחזקאל, רק העתקת לשון התורה (ויקרא כב): "דבר אל אהרן ואל בניו.. איש איש מזרע אהרן.. נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני ה' ושמרו את משמרתי", כל ההלכות האלו עוסקות במפורש רק בכהנים.

אין שום מסקנה אחרת המבארת באמת את הסתירות הללו, שכן ספר התורה היה קיים ביד יחזקאל כולו מתחלתו ועד סופו, והוא משתמש בו במאות מקומות, בפרט בספר ויקרא, כפי שהראה בצורה ברורה פרופ' י' קויפמן בספרו תולדות האמונה הישראלית [וכן הופמן בפירושו לויקרא, ראה גם בפרשת בחוקותי תגובה 260]. קויפמן גם הוכיח בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שיחזקאל השתמש בתורה ולא להיפך, וכן כל הויית הבית השני מוכיחה בעליל שלא נעשה דבר ע"פ דברי יחזקאל, ובודאי שלא נכתבה תורה על פיו. אין צריך לשוב על כל מחקרים אלו כאן שוב. לכן ברור שספר יחזקאל נכתב לאחר ספר התורה, שכבר היה קדום ומקובל בקדושתו שנים רבות קודם לכן (ראה שם בפרשת בחוקותי, ואפילו השומרונים שקבלו את התורה מאת בני ממלכת ישראל שנים רבות לפני יחזקאל, שמרו עד ימינו על הגירסה המקורית של ויקרא, אף שלא דקדקו בחסרות ויתרות וכדו'). ועל כן ה'סתירות' הם חסרות משמעות, שהרי דבריו סתומים, ואין אנו יודעים  למה התכוין וכיצד פירש את התורה, אין סתירות אלו מוכיחות לנו שום תיאוריה, ואין לנו אפשרות להשתמש בהם לשום מטרה. מלבד לראות שיחזקאל השתמש בתורה, שהרי מביא ממנה עשרות ומאות ביטויים ודינים.

 

 

יחזקאל סותר דברי תורה

ה'סתירה' בענין "פוקד עוון אבות" נתבארה בתגובה 326.

מצא את ה'סתירה' בין יחזקאל כ האומר שיצי"מ היתה למען שמו של ה' למרות חטאי בני ישראל, לבין שמות ד המספר כי העם האמין במשה.

433) אך שכח ידען כי דברי יחזקאל שה' הוציאם ממצרים למען שמו מפורשים גם בתורה, דברים ד': "אל תאמר בלבבך בהדף ה' אלהיך אתם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת.. לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה ה' אלהיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב.. כי עם קשה ערף אתה.. ואתפלל אל ה' ואמר אדני ה' אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה.. פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכלת ה' להביאם אל הארץ אשר דבר להם.." הרי רק שלא יאמרו הגויים מבלתי יכולת העלה אותם לארץ למען שמו. וכמובן שאין סתירה בין העובדה שהאמינו, לבין העובדה שהיו בהם חטאים גדולים.

ביחזקאל כ' יג' "וימרו בי בית ישראל במדבר בחקותי לא הלכו ואת משפטי מאסו אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ואת שבתתי חללו מאד ואמר לשפך חמתי עליהם במדבר לכלותם" הבין ידען כי הרצון לכלות את ישראל היה בגלל חילול שבת, ותמיה שהרי בפרשת המן שיצאו העם ללקוט בשבת קבלו פצוי של מנה כפולה ביום ששי ולא עונש.

434) ומה נאמר על הבנה שכזו, הרצון לכלותם היה על כל החטאים המוזכרים יחדיו ולא דוקא על חלול שבת, ו"את שבתתי חללו" הכוונה שהגיעו אפילו לחלול שבת, כמו שמצאנו גם את המקושש, ואולי עוד מקרים שלא הוזכרו. וה'פיצוי' של מן כפול אינו שייך לאנשים שיצאו אלא היה קודם לכן ומשה רק מצביע עליו לאחר שנכשלו ולא סמכו עליו והסתפקו בו.

יחזקאל (כ) אומר: "יען משפטי לא עשו וחקותי מאסו ואת שבתותי חללו ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם למען אשמם למען אשר ידעו אשר אני ה'". 'מבין' כאן ידען: 1) הקב"ה נתן לבני ישראל בכוונה חוקים שלא יוכלו לחיות בהם. 2) בתקופת יחזקאל נהגו בישראל להעביר את הבכורות באש, במצוות אלהים.

435) אך: 1) מדובר בעונש, יען לא עשו את משפטי ה' שהם "יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח ה, יחזקאל כ שם), נענשו וקבלו משפטים "לא יחיו בהם". 2) ידען דורש כאן כמין חומר את המלה "בהעביר", אך יחזקאל משתמש כאן במלה "מתנותיכם" של התורה (ויקרא יג) המתייחסת למתנות כהונה. ואילו היה המדובר בהעברה למולך לא היה יחזקאל יכול לומר "בהעביר כל פטר רחם" וכי כל אב העביר את בנו באש? גם דרך העכו"ם היתה לעשות כך לפעמים אך לא לכלות את כל הבכורות מן העם. עונשם של בני ישראל היה שמתנות כהונה שהיו יכולות להיות בסיס לקדושה נהפכו אצלם לטומאה ושממה, באופן שיחזקאל אינו מסביר, כדרכו לסתום את הדברים. ואף שאפשר לשער ולהסביר, אין זה שייך לעיקר פירוש הפסוק שהוא ברור.

ויש מפרשים בהעביר כל פטר רחם, בכך שהועברו כל הבכורות מקדושתם, והמתנות לא ניתנו לבכורות הישראלים מפני שכל העם חטא, אלא הועברו לבני לוי שלא חטאו.

סתירות במדות המקדש.

436) וכבר נתבאר שכל דבריו בזה טעות וחסרון ידיעת ההלכה, ואין שום הלכה במדות המקדש, ראה בפרשת תצוה, תגובה מס' 215. וההבדלים הגדולים בין יחזקאל למדות המשכן, בית ראשון, ובית שני, מראים בעליל שהתיאורים בת"כ לא הושפעו מיחזקאל כמו שחשב ולהויזן. וכן מוכיחים כי בוני הבית השני הבינו שדברי יחזקאל הם לעתיד לבא. ועל דרך הפשט, בודאי כן הוא האמת, שבוני הבית השני השתוקקו ביותר שה'עתיד לבא' יבא עליהם, אלא שלא היו להם שום אמצעים לבנות בנין אדיר כמתואר ביחזקאל, הם ציפו שיבואו התנאים שיאפשרו זאת, וגם אנחנו עדיין עומדים ומצפים.. ההזדמנות היחידה שהיתה בינתיים לשפץ ולפאר את המקדש חלה בזמן הורדוס שכידוע לא נהג להתייעץ עם חכמים.

אבל ידען, מלבד שאינו מסוגל להבין את שורש הדבר, עוד מגדיר ענין זה כ'סתירה בין יחזקאל לתורה', אבל מה ענין ספר התורה לכך שבנו את בית שני לא כנבואת יחזקאל? נביא אינו רשאי לחדש הלכה, ויחזקאל ראה בחזון צורתו של בנין מסויים, שמי שהראה לו את החזון אחראי לבנייתו, זהו תפקידו של בורא העולם להגשים את נבואותיו, ואין בנבואה זו הוראה הלכתית, לכן בנו בוני הבית השני רק ע"פ היכולת שבידם. ובאמת במה שיכלו עולי הגולה עשו כדבר יחזקאל, כמו שהעירו חז"ל והרד"ק.

הקרבנות הנזכרים ביחזקאל הם קרבנות מילואים, כמבואר בפסוקים עצמם, ומכיון ש'דעת אמת' לא פירט וסמך בזה על המעיין, גם אנו סומכים על המעיין, היודע את ענין ה'מילואים' המוזכר גם בתורה, שבעת חנוכת בית חדש הקריבו קרבנות רבים ושונים מהקרבנות של סדר היום הרגיל, כך גם בחנוכת הבית הראשון בימי שלמה.

יחזקאל מוסיף דינים שאינם בתורה.

437) יחזקאל אכן מוסיף כמה וכמה חומרות שאינם בתורה, אפשר שהוא מנהג שנהגו הכהנים כחומרה יתירה, כמו עוד מנהגים רבים כאלו בכל הדורות. ואפשר שיחזקאל ציוה על החמרה זו. אין זה אלא מלמד עד כמה היו מושרשים דיני התורה, שכבר בזמן יחזקאל הוסיפו עליהם דברים מדברי סופרים ומדברי קבלה, וכמו שביארנו בפרשת ואתחנן תגובה 321.

יחזקאל מד לא "נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים".

438) ולא ידע כי אין זה דברי יחזקאל, רק העתקת לשון התורה (ויקרא כב): "דבר אל אהרן ואל בניו.. איש איש מזרע אהרן.. נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני ה' ושמרו את משמרתי", כל ההלכות האלו עוסקות במפורש רק בכהנים.

אין שום מסקנה אחרת המבארת באמת את הסתירות הללו, שכן ספר התורה היה קיים ביד יחזקאל כולו מתחלתו ועד סופו, והוא משתמש בו במאות מקומות, בפרט בספר ויקרא, כפי שהראה בצורה ברורה פרופ' י' קויפמן בספרו תולדות האמונה הישראלית [וכן הופמן בפירושו לויקרא, ראה גם בפרשת בחוקותי תגובה 260]. קויפמן גם הוכיח בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שיחזקאל השתמש בתורה ולא להיפך, וכן כל הויית הבית השני מוכיחה בעליל שלא נעשה דבר ע"פ דברי יחזקאל, ובודאי שלא נכתבה תורה על פיו. אין צריך לשוב על כל מחקרים אלו כאן שוב. לכן ברור שספר יחזקאל נכתב לאחר ספר התורה, שכבר היה קדום ומקובל בקדושתו שנים רבות קודם לכן (ראה שם בפרשת בחוקותי, ואפילו השומרונים שקבלו את התורה מאת בני ממלכת ישראל שנים רבות לפני יחזקאל, שמרו עד ימינו על הגירסה המקורית של ויקרא, אף שלא דקדקו בחסרות ויתרות וכדו'). ועל כן ה'סתירות' הם חסרות משמעות, שהרי דבריו סתומים, ואין אנו יודעים  למה התכוין וכיצד פירש את התורה, אין סתירות אלו מוכיחות לנו שום תיאוריה, ואין לנו אפשרות להשתמש בהם לשום מטרה. מלבד לראות שיחזקאל השתמש בתורה, שהרי מביא ממנה עשרות ומאות ביטויים ודינים.

 

 

יחזקאל סותר דברי תורה

ה'סתירה' בענין "פוקד עוון אבות" נתבארה בתגובה 326.

מצא את ה'סתירה' בין יחזקאל כ האומר שיצי"מ היתה למען שמו של ה' למרות חטאי בני ישראל, לבין שמות ד המספר כי העם האמין במשה.

433) אך שכח ידען כי דברי יחזקאל שה' הוציאם ממצרים למען שמו מפורשים גם בתורה, דברים ד': "אל תאמר בלבבך בהדף ה' אלהיך אתם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת.. לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה ה' אלהיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב.. כי עם קשה ערף אתה.. ואתפלל אל ה' ואמר אדני ה' אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה.. פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכלת ה' להביאם אל הארץ אשר דבר להם.." הרי רק שלא יאמרו הגויים מבלתי יכולת העלה אותם לארץ למען שמו. וכמובן שאין סתירה בין העובדה שהאמינו, לבין העובדה שהיו בהם חטאים גדולים.

ביחזקאל כ' יג' "וימרו בי בית ישראל במדבר בחקותי לא הלכו ואת משפטי מאסו אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ואת שבתתי חללו מאד ואמר לשפך חמתי עליהם במדבר לכלותם" הבין ידען כי הרצון לכלות את ישראל היה בגלל חילול שבת, ותמיה שהרי בפרשת המן שיצאו העם ללקוט בשבת קבלו פצוי של מנה כפולה ביום ששי ולא עונש.

434) ומה נאמר על הבנה שכזו, הרצון לכלותם היה על כל החטאים המוזכרים יחדיו ולא דוקא על חלול שבת, ו"את שבתתי חללו" הכוונה שהגיעו אפילו לחלול שבת, כמו שמצאנו גם את המקושש, ואולי עוד מקרים שלא הוזכרו. וה'פיצוי' של מן כפול אינו שייך לאנשים שיצאו אלא היה קודם לכן ומשה רק מצביע עליו לאחר שנכשלו ולא סמכו עליו והסתפקו בו.

יחזקאל (כ) אומר: "יען משפטי לא עשו וחקותי מאסו ואת שבתותי חללו ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם למען אשמם למען אשר ידעו אשר אני ה'". 'מבין' כאן ידען: 1) הקב"ה נתן לבני ישראל בכוונה חוקים שלא יוכלו לחיות בהם. 2) בתקופת יחזקאל נהגו בישראל להעביר את הבכורות באש, במצוות אלהים.

435) אך: 1) מדובר בעונש, יען לא עשו את משפטי ה' שהם "יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח ה, יחזקאל כ שם), נענשו וקבלו משפטים "לא יחיו בהם". 2) ידען דורש כאן כמין חומר את המלה "בהעביר", אך יחזקאל משתמש כאן במלה "מתנותיכם" של התורה (ויקרא יג) המתייחסת למתנות כהונה. ואילו היה המדובר בהעברה למולך לא היה יחזקאל יכול לומר "בהעביר כל פטר רחם" וכי כל אב העביר את בנו באש? גם דרך העכו"ם היתה לעשות כך לפעמים אך לא לכלות את כל הבכורות מן העם. עונשם של בני ישראל היה שמתנות כהונה שהיו יכולות להיות בסיס לקדושה נהפכו אצלם לטומאה ושממה, באופן שיחזקאל אינו מסביר, כדרכו לסתום את הדברים. ואף שאפשר לשער ולהסביר, אין זה שייך לעיקר פירוש הפסוק שהוא ברור.

ויש מפרשים בהעביר כל פטר רחם, בכך שהועברו כל הבכורות מקדושתם, והמתנות לא ניתנו לבכורות הישראלים מפני שכל העם חטא, אלא הועברו לבני לוי שלא חטאו.

סתירות במדות המקדש.

436) וכבר נתבאר שכל דבריו בזה טעות וחסרון ידיעת ההלכה, ואין שום הלכה במדות המקדש, ראה בפרשת תצוה, תגובה מס' 215. וההבדלים הגדולים בין יחזקאל למדות המשכן, בית ראשון, ובית שני, מראים בעליל שהתיאורים בת"כ לא הושפעו מיחזקאל כמו שחשב ולהויזן. וכן מוכיחים כי בוני הבית השני הבינו שדברי יחזקאל הם לעתיד לבא. ועל דרך הפשט, בודאי כן הוא האמת, שבוני הבית השני השתוקקו ביותר שה'עתיד לבא' יבא עליהם, אלא שלא היו להם שום אמצעים לבנות בנין אדיר כמתואר ביחזקאל, הם ציפו שיבואו התנאים שיאפשרו זאת, וגם אנחנו עדיין עומדים ומצפים.. ההזדמנות היחידה שהיתה בינתיים לשפץ ולפאר את המקדש חלה בזמן הורדוס שכידוע לא נהג להתייעץ עם חכמים.

אבל ידען, מלבד שאינו מסוגל להבין את שורש הדבר, עוד מגדיר ענין זה כ'סתירה בין יחזקאל לתורה', אבל מה ענין ספר התורה לכך שבנו את בית שני לא כנבואת יחזקאל? נביא אינו רשאי לחדש הלכה, ויחזקאל ראה בחזון צורתו של בנין מסויים, שמי שהראה לו את החזון אחראי לבנייתו, זהו תפקידו של בורא העולם להגשים את נבואותיו, ואין בנבואה זו הוראה הלכתית, לכן בנו בוני הבית השני רק ע"פ היכולת שבידם. ובאמת במה שיכלו עולי הגולה עשו כדבר יחזקאל, כמו שהעירו חז"ל והרד"ק.

הקרבנות הנזכרים ביחזקאל הם קרבנות מילואים, כמבואר בפסוקים עצמם, ומכיון ש'דעת אמת' לא פירט וסמך בזה על המעיין, גם אנו סומכים על המעיין, היודע את ענין ה'מילואים' המוזכר גם בתורה, שבעת חנוכת בית חדש הקריבו קרבנות רבים ושונים מהקרבנות של סדר היום הרגיל, כך גם בחנוכת הבית הראשון בימי שלמה.

יחזקאל מוסיף דינים שאינם בתורה.

437) יחזקאל אכן מוסיף כמה וכמה חומרות שאינם בתורה, אפשר שהוא מנהג שנהגו הכהנים כחומרה יתירה, כמו עוד מנהגים רבים כאלו בכל הדורות. ואפשר שיחזקאל ציוה על החמרה זו. אין זה אלא מלמד עד כמה היו מושרשים דיני התורה, שכבר בזמן יחזקאל הוסיפו עליהם דברים מדברי סופרים ומדברי קבלה, וכמו שביארנו בפרשת ואתחנן תגובה 321.

יחזקאל מד לא "נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים".

438) ולא ידע כי אין זה דברי יחזקאל, רק העתקת לשון התורה (ויקרא כב): "דבר אל אהרן ואל בניו.. איש איש מזרע אהרן.. נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני ה' ושמרו את משמרתי", כל ההלכות האלו עוסקות במפורש רק בכהנים.

אין שום מסקנה אחרת המבארת באמת את הסתירות הללו, שכן ספר התורה היה קיים ביד יחזקאל כולו מתחלתו ועד סופו, והוא משתמש בו במאות מקומות, בפרט בספר ויקרא, כפי שהראה בצורה ברורה פרופ' י' קויפמן בספרו תולדות האמונה הישראלית [וכן הופמן בפירושו לויקרא, ראה גם בפרשת בחוקותי תגובה 260]. קויפמן גם הוכיח בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שיחזקאל השתמש בתורה ולא להיפך, וכן כל הויית הבית השני מוכיחה בעליל שלא נעשה דבר ע"פ דברי יחזקאל, ובודאי שלא נכתבה תורה על פיו. אין צריך לשוב על כל מחקרים אלו כאן שוב. לכן ברור שספר יחזקאל נכתב לאחר ספר התורה, שכבר היה קדום ומקובל בקדושתו שנים רבות קודם לכן (ראה שם בפרשת בחוקותי, ואפילו השומרונים שקבלו את התורה מאת בני ממלכת ישראל שנים רבות לפני יחזקאל, שמרו עד ימינו על הגירסה המקורית של ויקרא, אף שלא דקדקו בחסרות ויתרות וכדו'). ועל כן ה'סתירות' הם חסרות משמעות, שהרי דבריו סתומים, ואין אנו יודעים  למה התכוין וכיצד פירש את התורה, אין סתירות אלו מוכיחות לנו שום תיאוריה, ואין לנו אפשרות להשתמש בהם לשום מטרה. מלבד לראות שיחזקאל השתמש בתורה, שהרי מביא ממנה עשרות ומאות ביטויים ודינים.

 

 

יחזקאל סותר דברי תורה

ה'סתירה' בענין "פוקד עוון אבות" נתבארה בתגובה 326.

מצא את ה'סתירה' בין יחזקאל כ האומר שיצי"מ היתה למען שמו של ה' למרות חטאי בני ישראל, לבין שמות ד המספר כי העם האמין במשה.

433) אך שכח ידען כי דברי יחזקאל שה' הוציאם ממצרים למען שמו מפורשים גם בתורה, דברים ד': "אל תאמר בלבבך בהדף ה' אלהיך אתם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת.. לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה ה' אלהיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב.. כי עם קשה ערף אתה.. ואתפלל אל ה' ואמר אדני ה' אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה.. פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכלת ה' להביאם אל הארץ אשר דבר להם.." הרי רק שלא יאמרו הגויים מבלתי יכולת העלה אותם לארץ למען שמו. וכמובן שאין סתירה בין העובדה שהאמינו, לבין העובדה שהיו בהם חטאים גדולים.

ביחזקאל כ' יג' "וימרו בי בית ישראל במדבר בחקותי לא הלכו ואת משפטי מאסו אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ואת שבתתי חללו מאד ואמר לשפך חמתי עליהם במדבר לכלותם" הבין ידען כי הרצון לכלות את ישראל היה בגלל חילול שבת, ותמיה שהרי בפרשת המן שיצאו העם ללקוט בשבת קבלו פצוי של מנה כפולה ביום ששי ולא עונש.

434) ומה נאמר על הבנה שכזו, הרצון לכלותם היה על כל החטאים המוזכרים יחדיו ולא דוקא על חלול שבת, ו"את שבתתי חללו" הכוונה שהגיעו אפילו לחלול שבת, כמו שמצאנו גם את המקושש, ואולי עוד מקרים שלא הוזכרו. וה'פיצוי' של מן כפול אינו שייך לאנשים שיצאו אלא היה קודם לכן ומשה רק מצביע עליו לאחר שנכשלו ולא סמכו עליו והסתפקו בו.

יחזקאל (כ) אומר: "יען משפטי לא עשו וחקותי מאסו ואת שבתותי חללו ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם למען אשמם למען אשר ידעו אשר אני ה'". 'מבין' כאן ידען: 1) הקב"ה נתן לבני ישראל בכוונה חוקים שלא יוכלו לחיות בהם. 2) בתקופת יחזקאל נהגו בישראל להעביר את הבכורות באש, במצוות אלהים.

435) אך: 1) מדובר בעונש, יען לא עשו את משפטי ה' שהם "יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח ה, יחזקאל כ שם), נענשו וקבלו משפטים "לא יחיו בהם". 2) ידען דורש כאן כמין חומר את המלה "בהעביר", אך יחזקאל משתמש כאן במלה "מתנותיכם" של התורה (ויקרא יג) המתייחסת למתנות כהונה. ואילו היה המדובר בהעברה למולך לא היה יחזקאל יכול לומר "בהעביר כל פטר רחם" וכי כל אב העביר את בנו באש? גם דרך העכו"ם היתה לעשות כך לפעמים אך לא לכלות את כל הבכורות מן העם. עונשם של בני ישראל היה שמתנות כהונה שהיו יכולות להיות בסיס לקדושה נהפכו אצלם לטומאה ושממה, באופן שיחזקאל אינו מסביר, כדרכו לסתום את הדברים. ואף שאפשר לשער ולהסביר, אין זה שייך לעיקר פירוש הפסוק שהוא ברור.

ויש מפרשים בהעביר כל פטר רחם, בכך שהועברו כל הבכורות מקדושתם, והמתנות לא ניתנו לבכורות הישראלים מפני שכל העם חטא, אלא הועברו לבני לוי שלא חטאו.

סתירות במדות המקדש.

436) וכבר נתבאר שכל דבריו בזה טעות וחסרון ידיעת ההלכה, ואין שום הלכה במדות המקדש, ראה בפרשת תצוה, תגובה מס' 215. וההבדלים הגדולים בין יחזקאל למדות המשכן, בית ראשון, ובית שני, מראים בעליל שהתיאורים בת"כ לא הושפעו מיחזקאל כמו שחשב ולהויזן. וכן מוכיחים כי בוני הבית השני הבינו שדברי יחזקאל הם לעתיד לבא. ועל דרך הפשט, בודאי כן הוא האמת, שבוני הבית השני השתוקקו ביותר שה'עתיד לבא' יבא עליהם, אלא שלא היו להם שום אמצעים לבנות בנין אדיר כמתואר ביחזקאל, הם ציפו שיבואו התנאים שיאפשרו זאת, וגם אנחנו עדיין עומדים ומצפים.. ההזדמנות היחידה שהיתה בינתיים לשפץ ולפאר את המקדש חלה בזמן הורדוס שכידוע לא נהג להתייעץ עם חכמים.

אבל ידען, מלבד שאינו מסוגל להבין את שורש הדבר, עוד מגדיר ענין זה כ'סתירה בין יחזקאל לתורה', אבל מה ענין ספר התורה לכך שבנו את בית שני לא כנבואת יחזקאל? נביא אינו רשאי לחדש הלכה, ויחזקאל ראה בחזון צורתו של בנין מסויים, שמי שהראה לו את החזון אחראי לבנייתו, זהו תפקידו של בורא העולם להגשים את נבואותיו, ואין בנבואה זו הוראה הלכתית, לכן בנו בוני הבית השני רק ע"פ היכולת שבידם. ובאמת במה שיכלו עולי הגולה עשו כדבר יחזקאל, כמו שהעירו חז"ל והרד"ק.

הקרבנות הנזכרים ביחזקאל הם קרבנות מילואים, כמבואר בפסוקים עצמם, ומכיון ש'דעת אמת' לא פירט וסמך בזה על המעיין, גם אנו סומכים על המעיין, היודע את ענין ה'מילואים' המוזכר גם בתורה, שבעת חנוכת בית חדש הקריבו קרבנות רבים ושונים מהקרבנות של סדר היום הרגיל, כך גם בחנוכת הבית הראשון בימי שלמה.

יחזקאל מוסיף דינים שאינם בתורה.

437) יחזקאל אכן מוסיף כמה וכמה חומרות שאינם בתורה, אפשר שהוא מנהג שנהגו הכהנים כחומרה יתירה, כמו עוד מנהגים רבים כאלו בכל הדורות. ואפשר שיחזקאל ציוה על החמרה זו. אין זה אלא מלמד עד כמה היו מושרשים דיני התורה, שכבר בזמן יחזקאל הוסיפו עליהם דברים מדברי סופרים ומדברי קבלה, וכמו שביארנו בפרשת ואתחנן תגובה 321.

יחזקאל מד לא "נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים".

438) ולא ידע כי אין זה דברי יחזקאל, רק העתקת לשון התורה (ויקרא כב): "דבר אל אהרן ואל בניו.. איש איש מזרע אהרן.. נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני ה' ושמרו את משמרתי", כל ההלכות האלו עוסקות במפורש רק בכהנים.

אין שום מסקנה אחרת המבארת באמת את הסתירות הללו, שכן ספר התורה היה קיים ביד יחזקאל כולו מתחלתו ועד סופו, והוא משתמש בו במאות מקומות, בפרט בספר ויקרא, כפי שהראה בצורה ברורה פרופ' י' קויפמן בספרו תולדות האמונה הישראלית [וכן הופמן בפירושו לויקרא, ראה גם בפרשת בחוקותי תגובה 260]. קויפמן גם הוכיח בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שיחזקאל השתמש בתורה ולא להיפך, וכן כל הויית הבית השני מוכיחה בעליל שלא נעשה דבר ע"פ דברי יחזקאל, ובודאי שלא נכתבה תורה על פיו. אין צריך לשוב על כל מחקרים אלו כאן שוב. לכן ברור שספר יחזקאל נכתב לאחר ספר התורה, שכבר היה קדום ומקובל בקדושתו שנים רבות קודם לכן (ראה שם בפרשת בחוקותי, ואפילו השומרונים שקבלו את התורה מאת בני ממלכת ישראל שנים רבות לפני יחזקאל, שמרו עד ימינו על הגירסה המקורית של ויקרא, אף שלא דקדקו בחסרות ויתרות וכדו'). ועל כן ה'סתירות' הם חסרות משמעות, שהרי דבריו סתומים, ואין אנו יודעים  למה התכוין וכיצד פירש את התורה, אין סתירות אלו מוכיחות לנו שום תיאוריה, ואין לנו אפשרות להשתמש בהם לשום מטרה. מלבד לראות שיחזקאל השתמש בתורה, שהרי מביא ממנה עשרות ומאות ביטויים ודינים.

 

 

יחזקאל סותר דברי תורה

ה'סתירה' בענין "פוקד עוון אבות" נתבארה בתגובה 326.

מצא את ה'סתירה' בין יחזקאל כ האומר שיצי"מ היתה למען שמו של ה' למרות חטאי בני ישראל, לבין שמות ד המספר כי העם האמין במשה.

433) אך שכח ידען כי דברי יחזקאל שה' הוציאם ממצרים למען שמו מפורשים גם בתורה, דברים ד': "אל תאמר בלבבך בהדף ה' אלהיך אתם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת.. לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה ה' אלהיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב.. כי עם קשה ערף אתה.. ואתפלל אל ה' ואמר אדני ה' אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה.. פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכלת ה' להביאם אל הארץ אשר דבר להם.." הרי רק שלא יאמרו הגויים מבלתי יכולת העלה אותם לארץ למען שמו. וכמובן שאין סתירה בין העובדה שהאמינו, לבין העובדה שהיו בהם חטאים גדולים.

ביחזקאל כ' יג' "וימרו בי בית ישראל במדבר בחקותי לא הלכו ואת משפטי מאסו אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ואת שבתתי חללו מאד ואמר לשפך חמתי עליהם במדבר לכלותם" הבין ידען כי הרצון לכלות את ישראל היה בגלל חילול שבת, ותמיה שהרי בפרשת המן שיצאו העם ללקוט בשבת קבלו פצוי של מנה כפולה ביום ששי ולא עונש.

434) ומה נאמר על הבנה שכזו, הרצון לכלותם היה על כל החטאים המוזכרים יחדיו ולא דוקא על חלול שבת, ו"את שבתתי חללו" הכוונה שהגיעו אפילו לחלול שבת, כמו שמצאנו גם את המקושש, ואולי עוד מקרים שלא הוזכרו. וה'פיצוי' של מן כפול אינו שייך לאנשים שיצאו אלא היה קודם לכן ומשה רק מצביע עליו לאחר שנכשלו ולא סמכו עליו והסתפקו בו.

יחזקאל (כ) אומר: "יען משפטי לא עשו וחקותי מאסו ואת שבתותי חללו ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם למען אשמם למען אשר ידעו אשר אני ה'". 'מבין' כאן ידען: 1) הקב"ה נתן לבני ישראל בכוונה חוקים שלא יוכלו לחיות בהם. 2) בתקופת יחזקאל נהגו בישראל להעביר את הבכורות באש, במצוות אלהים.

435) אך: 1) מדובר בעונש, יען לא עשו את משפטי ה' שהם "יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח ה, יחזקאל כ שם), נענשו וקבלו משפטים "לא יחיו בהם". 2) ידען דורש כאן כמין חומר את המלה "בהעביר", אך יחזקאל משתמש כאן במלה "מתנותיכם" של התורה (ויקרא יג) המתייחסת למתנות כהונה. ואילו היה המדובר בהעברה למולך לא היה יחזקאל יכול לומר "בהעביר כל פטר רחם" וכי כל אב העביר את בנו באש? גם דרך העכו"ם היתה לעשות כך לפעמים אך לא לכלות את כל הבכורות מן העם. עונשם של בני ישראל היה שמתנות כהונה שהיו יכולות להיות בסיס לקדושה נהפכו אצלם לטומאה ושממה, באופן שיחזקאל אינו מסביר, כדרכו לסתום את הדברים. ואף שאפשר לשער ולהסביר, אין זה שייך לעיקר פירוש הפסוק שהוא ברור.

ויש מפרשים בהעביר כל פטר רחם, בכך שהועברו כל הבכורות מקדושתם, והמתנות לא ניתנו לבכורות הישראלים מפני שכל העם חטא, אלא הועברו לבני לוי שלא חטאו.

סתירות במדות המקדש.

436) וכבר נתבאר שכל דבריו בזה טעות וחסרון ידיעת ההלכה, ואין שום הלכה במדות המקדש, ראה בפרשת תצוה, תגובה מס' 215. וההבדלים הגדולים בין יחזקאל למדות המשכן, בית ראשון, ובית שני, מראים בעליל שהתיאורים בת"כ לא הושפעו מיחזקאל כמו שחשב ולהויזן. וכן מוכיחים כי בוני הבית השני הבינו שדברי יחזקאל הם לעתיד לבא. ועל דרך הפשט, בודאי כן הוא האמת, שבוני הבית השני השתוקקו ביותר שה'עתיד לבא' יבא עליהם, אלא שלא היו להם שום אמצעים לבנות בנין אדיר כמתואר ביחזקאל, הם ציפו שיבואו התנאים שיאפשרו זאת, וגם אנחנו עדיין עומדים ומצפים.. ההזדמנות היחידה שהיתה בינתיים לשפץ ולפאר את המקדש חלה בזמן הורדוס שכידוע לא נהג להתייעץ עם חכמים.

אבל ידען, מלבד שאינו מסוגל להבין את שורש הדבר, עוד מגדיר ענין זה כ'סתירה בין יחזקאל לתורה', אבל מה ענין ספר התורה לכך שבנו את בית שני לא כנבואת יחזקאל? נביא אינו רשאי לחדש הלכה, ויחזקאל ראה בחזון צורתו של בנין מסויים, שמי שהראה לו את החזון אחראי לבנייתו, זהו תפקידו של בורא העולם להגשים את נבואותיו, ואין בנבואה זו הוראה הלכתית, לכן בנו בוני הבית השני רק ע"פ היכולת שבידם. ובאמת במה שיכלו עולי הגולה עשו כדבר יחזקאל, כמו שהעירו חז"ל והרד"ק.

הקרבנות הנזכרים ביחזקאל הם קרבנות מילואים, כמבואר בפסוקים עצמם, ומכיון ש'דעת אמת' לא פירט וסמך בזה על המעיין, גם אנו סומכים על המעיין, היודע את ענין ה'מילואים' המוזכר גם בתורה, שבעת חנוכת בית חדש הקריבו קרבנות רבים ושונים מהקרבנות של סדר היום הרגיל, כך גם בחנוכת הבית הראשון בימי שלמה.

יחזקאל מוסיף דינים שאינם בתורה.

437) יחזקאל אכן מוסיף כמה וכמה חומרות שאינם בתורה, אפשר שהוא מנהג שנהגו הכהנים כחומרה יתירה, כמו עוד מנהגים רבים כאלו בכל הדורות. ואפשר שיחזקאל ציוה על החמרה זו. אין זה אלא מלמד עד כמה היו מושרשים דיני התורה, שכבר בזמן יחזקאל הוסיפו עליהם דברים מדברי סופרים ומדברי קבלה, וכמו שביארנו בפרשת ואתחנן תגובה 321.

יחזקאל מד לא "נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים".

438) ולא ידע כי אין זה דברי יחזקאל, רק העתקת לשון התורה (ויקרא כב): "דבר אל אהרן ואל בניו.. איש איש מזרע אהרן.. נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני ה' ושמרו את משמרתי", כל ההלכות האלו עוסקות במפורש רק בכהנים.

אין שום מסקנה אחרת המבארת באמת את הסתירות הללו, שכן ספר התורה היה קיים ביד יחזקאל כולו מתחלתו ועד סופו, והוא משתמש בו במאות מקומות, בפרט בספר ויקרא, כפי שהראה בצורה ברורה פרופ' י' קויפמן בספרו תולדות האמונה הישראלית [וכן הופמן בפירושו לויקרא, ראה גם בפרשת בחוקותי תגובה 260]. קויפמן גם הוכיח בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שיחזקאל השתמש בתורה ולא להיפך, וכן כל הויית הבית השני מוכיחה בעליל שלא נעשה דבר ע"פ דברי יחזקאל, ובודאי שלא נכתבה תורה על פיו. אין צריך לשוב על כל מחקרים אלו כאן שוב. לכן ברור שספר יחזקאל נכתב לאחר ספר התורה, שכבר היה קדום ומקובל בקדושתו שנים רבות קודם לכן (ראה שם בפרשת בחוקותי, ואפילו השומרונים שקבלו את התורה מאת בני ממלכת ישראל שנים רבות לפני יחזקאל, שמרו עד ימינו על הגירסה המקורית של ויקרא, אף שלא דקדקו בחסרות ויתרות וכדו'). ועל כן ה'סתירות' הם חסרות משמעות, שהרי דבריו סתומים, ואין אנו יודעים  למה התכוין וכיצד פירש את התורה, אין סתירות אלו מוכיחות לנו שום תיאוריה, ואין לנו אפשרות להשתמש בהם לשום מטרה. מלבד לראות שיחזקאל השתמש בתורה, שהרי מביא ממנה עשרות ומאות ביטויים ודינים.

 

 

 

 

יחזקאל סותר דברי תורה

ה'סתירה' בענין "פוקד עוון אבות" נתבארה בתגובה 326.

מצא את ה'סתירה' בין יחזקאל כ האומר שיצי"מ היתה למען שמו של ה' למרות חטאי בני ישראל, לבין שמות ד המספר כי העם האמין במשה.

433) אך שכח ידען כי דברי יחזקאל שה' הוציאם ממצרים למען שמו מפורשים גם בתורה, דברים ד': "אל תאמר בלבבך בהדף ה' אלהיך אתם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת.. לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה ה' אלהיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב.. כי עם קשה ערף אתה.. ואתפלל אל ה' ואמר אדני ה' אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה.. פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכלת ה' להביאם אל הארץ אשר דבר להם.." הרי רק שלא יאמרו הגויים מבלתי יכולת העלה אותם לארץ למען שמו. וכמובן שאין סתירה בין העובדה שהאמינו, לבין העובדה שהיו בהם חטאים גדולים.

ביחזקאל כ' יג' "וימרו בי בית ישראל במדבר בחקותי לא הלכו ואת משפטי מאסו אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ואת שבתתי חללו מאד ואמר לשפך חמתי עליהם במדבר לכלותם" הבין ידען כי הרצון לכלות את ישראל היה בגלל חילול שבת, ותמיה שהרי בפרשת המן שיצאו העם ללקוט בשבת קבלו פצוי של מנה כפולה ביום ששי ולא עונש.

434) ומה נאמר על הבנה שכזו, הרצון לכלותם היה על כל החטאים המוזכרים יחדיו ולא דוקא על חלול שבת, ו"את שבתתי חללו" הכוונה שהגיעו אפילו לחלול שבת, כמו שמצאנו גם את המקושש, ואולי עוד מקרים שלא הוזכרו. וה'פיצוי' של מן כפול אינו שייך לאנשים שיצאו אלא היה קודם לכן ומשה רק מצביע עליו לאחר שנכשלו ולא סמכו עליו והסתפקו בו.

יחזקאל (כ) אומר: "יען משפטי לא עשו וחקותי מאסו ואת שבתותי חללו ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם למען אשמם למען אשר ידעו אשר אני ה'". 'מבין' כאן ידען: 1) הקב"ה נתן לבני ישראל בכוונה חוקים שלא יוכלו לחיות בהם. 2) בתקופת יחזקאל נהגו בישראל להעביר את הבכורות באש, במצוות אלהים.

435) אך: 1) מדובר בעונש, יען לא עשו את משפטי ה' שהם "יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח ה, יחזקאל כ שם), נענשו וקבלו משפטים "לא יחיו בהם". 2) ידען דורש כאן כמין חומר את המלה "בהעביר", אך יחזקאל משתמש כאן במלה "מתנותיכם" של התורה (ויקרא יג) המתייחסת למתנות כהונה. ואילו היה המדובר בהעברה למולך לא היה יחזקאל יכול לומר "בהעביר כל פטר רחם" וכי כל אב העביר את בנו באש? גם דרך העכו"ם היתה לעשות כך לפעמים אך לא לכלות את כל הבכורות מן העם. עונשם של בני ישראל היה שמתנות כהונה שהיו יכולות להיות בסיס לקדושה נהפכו אצלם לטומאה ושממה, באופן שיחזקאל אינו מסביר, כדרכו לסתום את הדברים. ואף שאפשר לשער ולהסביר, אין זה שייך לעיקר פירוש הפסוק שהוא ברור.

ויש מפרשים בהעביר כל פטר רחם, בכך שהועברו כל הבכורות מקדושתם, והמתנות לא ניתנו לבכורות הישראלים מפני שכל העם חטא, אלא הועברו לבני לוי שלא חטאו.

סתירות במדות המקדש.

436) וכבר נתבאר שכל דבריו בזה טעות וחסרון ידיעת ההלכה, ואין שום הלכה במדות המקדש, ראה בפרשת תצוה, תגובה מס' 215. וההבדלים הגדולים בין יחזקאל למדות המשכן, בית ראשון, ובית שני, מראים בעליל שהתיאורים בת"כ לא הושפעו מיחזקאל כמו שחשב ולהויזן. וכן מוכיחים כי בוני הבית השני הבינו שדברי יחזקאל הם לעתיד לבא. ועל דרך הפשט, בודאי כן הוא האמת, שבוני הבית השני השתוקקו ביותר שה'עתיד לבא' יבא עליהם, אלא שלא היו להם שום אמצעים לבנות בנין אדיר כמתואר ביחזקאל, הם ציפו שיבואו התנאים שיאפשרו זאת, וגם אנחנו עדיין עומדים ומצפים.. ההזדמנות היחידה שהיתה בינתיים לשפץ ולפאר את המקדש חלה בזמן הורדוס שכידוע לא נהג להתייעץ עם חכמים.

אבל ידען, מלבד שאינו מסוגל להבין את שורש הדבר, עוד מגדיר ענין זה כ'סתירה בין יחזקאל לתורה', אבל מה ענין ספר התורה לכך שבנו את בית שני לא כנבואת יחזקאל? נביא אינו רשאי לחדש הלכה, ויחזקאל ראה בחזון צורתו של בנין מסויים, שמי שהראה לו את החזון אחראי לבנייתו, זהו תפקידו של בורא העולם להגשים את נבואותיו, ואין בנבואה זו הוראה הלכתית, לכן בנו בוני הבית השני רק ע"פ היכולת שבידם. ובאמת במה שיכלו עולי הגולה עשו כדבר יחזקאל, כמו שהעירו חז"ל והרד"ק.

הקרבנות הנזכרים ביחזקאל הם קרבנות מילואים, כמבואר בפסוקים עצמם, ומכיון ש'דעת אמת' לא פירט וסמך בזה על המעיין, גם אנו סומכים על המעיין, היודע את ענין ה'מילואים' המוזכר גם בתורה, שבעת חנוכת בית חדש הקריבו קרבנות רבים ושונים מהקרבנות של סדר היום הרגיל, כך גם בחנוכת הבית הראשון בימי שלמה.

יחזקאל מוסיף דינים שאינם בתורה.

437) יחזקאל אכן מוסיף כמה וכמה חומרות שאינם בתורה, אפשר שהוא מנהג שנהגו הכהנים כחומרה יתירה, כמו עוד מנהגים רבים כאלו בכל הדורות. ואפשר שיחזקאל ציוה על החמרה זו. אין זה אלא מלמד עד כמה היו מושרשים דיני התורה, שכבר בזמן יחזקאל הוסיפו עליהם דברים מדברי סופרים ומדברי קבלה, וכמו שביארנו בפרשת ואתחנן תגובה 321.

יחזקאל מד לא "נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים".

438) ולא ידע כי אין זה דברי יחזקאל, רק העתקת לשון התורה (ויקרא כב): "דבר אל אהרן ואל בניו.. איש איש מזרע אהרן.. נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני ה' ושמרו את משמרתי", כל ההלכות האלו עוסקות במפורש רק בכהנים.

אין שום מסקנה אחרת המבארת באמת את הסתירות הללו, שכן ספר התורה היה קיים ביד יחזקאל כולו מתחלתו ועד סופו, והוא משתמש בו במאות מקומות, בפרט בספר ויקרא, כפי שהראה בצורה ברורה פרופ' י' קויפמן בספרו תולדות האמונה הישראלית [וכן הופמן בפירושו לויקרא, ראה גם בפרשת בחוקותי תגובה 260]. קויפמן גם הוכיח בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שיחזקאל השתמש בתורה ולא להיפך, וכן כל הויית הבית השני מוכיחה בעליל שלא נעשה דבר ע"פ דברי יחזקאל, ובודאי שלא נכתבה תורה על פיו. אין צריך לשוב על כל מחקרים אלו כאן שוב. לכן ברור שספר יחזקאל נכתב לאחר ספר התורה, שכבר היה קדום ומקובל בקדושתו שנים רבות קודם לכן (ראה שם בפרשת בחוקותי, ואפילו השומרונים שקבלו את התורה מאת בני ממלכת ישראל שנים רבות לפני יחזקאל, שמרו עד ימינו על הגירסה המקורית של ויקרא, אף שלא דקדקו בחסרות ויתרות וכדו'). ועל כן ה'סתירות' הם חסרות משמעות, שהרי דבריו סתומים, ואין אנו יודעים  למה התכוין וכיצד פירש את התורה, אין סתירות אלו מוכיחות לנו שום תיאוריה, ואין לנו אפשרות להשתמש בהם לשום מטרה. מלבד לראות שיחזקאל השתמש בתורה, שהרי מביא ממנה עשרות ומאות ביטויים ודינים.