תיק ידען

דיון בטענות דעת אמת וירון ידען

עמוד הביתמי אנחנובין ויכוח לפולמוס"דעת אמת" - פרופילחוות דעת משפטית"שיטתו" של דעת אמתמשא ומתן?ידען ואנטישמיים אחריםהנבואהארכיאולוגיהכתבי הקודשמגילת אסתרשמיטההרביארבעת המיניםטלטולדיו סת"םברית מילהשיחת חכמיםפרשנות תלמודיתמליצת השירהמשנההמוסר היהודיהעם הנבחראלימות חרדיתגויים בהלכהמעמד האשהדברי חלומותהמתים מרגישים?גופו של ה'סנפיר וקשקשתמבנה העולםכדוריות הארץפאיהקדמה לקונטרסיםקונטרס 1קונטרס 2קונטרס 3קונטרס 4קונטרס 5קונטרס 6קונטרס 7קונטרס 8קונטרס 9דילוגי אותיותפרשיות השבועפרשיות בראשיתפרשיות שמותפרשיות ויקראפרשת במדברפרשיות דבריםמכתב לרביחזקאל סותר התורהמציאות ומשלמגיה בתלמודשאלות ותשובותפורום תיק ידען

מה לדעתך השפעתו של ידען על הציבור הרחב?
 מהותית ביותר
 בינונית
 אפסית
 מי בכלל יודע מי הוא?


חדש באקדמיה ליהדות

דילוגי אותיות

דילוגי אותיות

לולא שדבר זה התפרסם בצבור ואף התקבל על דעתם של אנשי סגולה החכמים בעיניהם, כל שכן בהמון הנבער מדעת, לא היינו דוברי דעת אמת, טורחים להפריכו. הרי כל מי שיש שכל ישר במוחו מבין מיד שענין הדילוגים דברי הבלים גמורים, לכן רואים אנו חובה גמורה לבער הרע והטפשות בקרבינו.

185) אף אנו נענה ונאמר, אין מתפקידינו להיכנס כלל לסוגיא זו, לא ליישב את ענין הדילוגים, ובודאי לא את האנשים העוסקים בזה, שהרי זוהי החלטתו של כל אדם ואדם אם להאמין בענין זה או לאו. באנו רק להראות כיצד כל טענותיו של ידען נובעות מבורות ומחוסר הבנה, ונראה זאת במספר דוגמאות:

במקרה שלנו גילה הוא יתברך לאנשים שומרי תורה ומצוות אך לא מבני העליה, ואין צורך לומר שאינם נכללים בכלל תלמידי חכמים ואף אין לחשוד בהם שרוח הקדש שרתה עליהם, אך זאת היתה באמנה אתם חכמת הגויים והמצאת המחשב והתכנה שיכולה לדלג בין האותיות של ספר התורה. ואנו נפריך כל ענין זה מכמה טעמים כאשר כל טעם לבדו יספיק להפריך את כל תורת הדילוגים כולה.

186) והיה ראוי שבטרם "ילך להפריך את כל תורת הדילוגים כולה" לכל הפחות יתחקה על שרשיה, וכנראה אינו יודע שענין "דילוגי אותיות" מוזכר בפירוש רבינו בחיי על התורה (בראשית א) וכן בפרדס רימונים לרמ"ק שער הצירוף. וגם בדורינו לא התחיל הדבר ע"י האנשים עמם מנסה להתעמת [ויצטום וריפס, מבלי להתייחס כאן להשמצות האישיות שמשמיץ אותם], וגם לא ע"י תכנת מחשב. הדילוגים בדורינו התחילו להתפרסם ע"י הרב ח"מ וייסמנדל שהיה תלמיד חכם ידוע ואיש קדוש.

ואחרי ההקדמות ניגש לטיעוניו המאסיביים, ש'כל אחד מהם יפריך את כל תורת הדילוגים'.

1. ספר התורה (חמשה חומשי התורה) שהוא לפנינו כיום אינו הטקסט המקורי כבקדושין ל. אנן לא בקיאי בחסרות ויתרות.

2. ברור לכל בר דעת שמאוסף אותיות רבות אפשר לדלג ולהוציא מלים כיד המדלג הטובה. עמדנו ורכשנו לנו שתי תכנות דילוג, אחת של ספר התורה והשניה של ספר מלחמה ושלום שראוי לכל מבקש אמת לרכשו, ובשניהם הלמו התוצאות את ההסתברות הססטיסטית אותה שיער המחשב מראש!

וראה מאמרו של פרופסור אלכס לובוצקי "השקפתי כיהודי שומר מצות גורמת לי להתקומם נגד השימוש בתנ"ך ככדור בדולח מנבא עתידות".

3. מתפלמס עם קטע הקשור בדילוגים בספרו של הרב נויגרשל.

4. ניתן למצוא בתורה גם דילוגים הקשורים בישו.

187) מכיון שאנו מניחים כי גם ידען אינו סובר שתוצאותיו של טיעון מס' 3 מפריכות את כל תורת הדילוגים, ואין מתפקידינו ליישב כאן את דברי הרב נויגרשל, לא ניכנס לטיעון עצמתי זה והשלכותיו המדהימות.

טיעון 2 וטיעון 4 הם בעצם אותו הטיעון, אך מה נעשה ומשפט זה הקובע כי "ניתן למצוא בכל ספר דילוגים בריוח קבוע ע"פ חישובי הסתברות" מופיע גם בראש הספר "המימד הנוסף" של ויצטום. אין על כך ויכוח, ומי שצריך לרכוש תכנת מחשב בכדי להיוכח בכך ולהתפרץ לדלת פתוחה, הרי שקליטתו איטית למדי.. [בפרט הטיעון כי "חיפשנו ולא מצאנו הופעות החורגות מהססטטיסטיקה" הינו חסר משמעות, האם מישהו טען כי כל מלה מופיעה בתורה יותר מכפי הסתברותה הסטטיסטית?] וויצטום העלה רעיון שונה מעיקרו, רעיון המבוסס כולו על חישוב סטטיסטי.

ויצטום טוען כי לאחר בדיקת ההסתברות של הופעת מלה מסויימת, ניתן להראות כי הופעתה חורגת מן ההסתברות הצפויה לה. ההסתברות של מציאת מלה מסויימת היא מכפלה של מספר האותיות [בהתעלם כרגע משכיחות האותיות, המתקזזת בסופו של דבר], אך הסבירות שמלה זו תיפגש עם טקסט בעל משמעות לגביה, וכן עם עוד עשרות מלים הקשורות בה קשר מושגי מובהק חורגת בהרבה מגבולות הסטטיסטיקה. וכשהמדובר בדילוג המינימלי בכל הספר הרי זהו בעצם הדילוג ה'יחיד' בספר – שכן יש לו יחודיות ראשונית.

לא ניכנס כאן לכל הפרטים, ראה למשל את הלוח "חנוכה" בספרו של ויצטום, המכנס יחדיו עשרות מושגים הקשורים בחנוכה, כמעט ולא נשאר מושג הקשור בחנוכה שאיננו מופיע שם בדילוג, ובדילוג מינימלי על כל הספר, תוך קשר לטקסט התורה.

בעקבות פולמוס עתונאי סביב הספר, פירסם ויצטום ספר נוסף המתאר את כל המאבקים המדעיים, ואת כל הנתונים הסטטיסטיים המורים כי השיטה עברה את כל המבחנים אותם בקשו אנשי מדע להציב, וברף הגבוה ביותר. לא נפרט כאן את כל מבחני המובהקות הססטיסטית שפירטם ויצטום בספרו, מכיון שלא נתבקשנו לעשות לו פרסומת. (הנתונים התפרסמו גם בכתב העת Statistiscal science אוג. 94 כרך 9 מס. 3 כשהמדובר על מובהקות של 1/600. וכך ראה: "בדד" מס. 7 תשנ"ח ע' 49-76).

תשובה אמתית ורצינית לא ניתנה מפי שום מתמטיקאי, ובודאי לא ב'דעת אמת', מלבד התבטאויות כדוגמת זו של אלכס לובוצקי, אשר למרות שהוא פרופסור, איננו מתייחס כלל לצד המדעי, אלא מספר על השקפתו האישית וסלידתו מכדורי בדולח [מלבד מה שאינו יודע, שהדילוגים של ויצטום מתמקדים במכוון בעבר ולא בעתיד].

כל הדיבורים על דילוגים הקשורים בשמו של ישו, או דילוגים במלחמה ושלום שחובה על כל מבקש אמת לרכשו, וכן בסיפורי הברון מינכהויזן שחובה על כל מתענין ב'דעת אמת' ללמוד בע"פ, הינם בדיחות עצובות, המורות במקרה הטוב שהמשתמש בהם אינו יודע דבר על תורת הדילוגים ולא עיין בספריו של ויצטום. ובמקרה הגרוע – כדוגמת זה שלפנינו – איננו רוצה לדעת, מתעלם מנתונים, ומונה את קוראיו בדברי הבל ורעות רוח שאינם שייכים כלל לנדון.

הטיעון בדבר בקיאות בחסרות ויתרות הינו נקודה חשובה לציון, אולי אינו יודע ידען כי כל הדילוגים שהציג ויצטום נערכו אך ורק בספר בראשית – מסבה זו, מכיון שישנם כמה חילופים בין הספרים בשאר חלקי התורה [נכון הדבר שישנם מקורות מועטים שבהם גירסאות שונות ספורות גם בספר בראשית, אך במקרים אלו קל להכריע על פי הרוב המוחלט של המקורות, מתוך ההנחה הברורה כי הטעות נופלת במיעוט, הנחה שיש לה תוקף הלכתי וסטטיסטי, ראה בסמוך].

המובאה מן הגמרא ש"איננו בקיאים" היא חצי משפט, מכיון שהגמרא שם אומרת "אנחנו איננו בקיאים" ובנשימה אחת מספרת על אמוראים אחרים שהיו בארץ ישראל שכן היו בקיאים בחסרות ויתרות. ובכל אופן 'איננו בקיאים' אינו אלא ספק, אך לו תימצא הוכחה מתמטית סטטיסטית לצפונות בתורה – ייפשט הספק.

ידען תוחב את אפו בויכוח מדעי מובהק, כשעשרות אנשי מדע בעלי שם מסכימים עם דבריו של ויצטום, ומצוטטים בספרו, אך מבחינתו כולם הם 'נבערים', ודי בזה בכדי לראות מיהו הנבער.

וכדאי כאן להתייחס גם למאמרו של ידען 'נוסחאות בתורה', אף שרובו פרסומת לפרשת גדולת דעת אמת ומעשיו הרבים כאחד האבירים אשר בארץ, וכמעט שהגיע לגדולת דון קישוט הלמנשי בשעתו, ומזמין בזאת לכל סאנשו דה פאנשה לבא ולהידבק בו. בפרט כשמתאר כיצד אלפי אנשים השתכנעו מדבריו והולכים לאורו.. בין השיטין ישנם גם כמה מלים הנוגעות לנוסחאות התורה.

טענתו היא שישנן מאות נוסחאות שונות לתורה. אך הוא טועה טעות יסודית אחת: ברור הדבר שאין אפשרות לגרום לכך שכל אדם בעולם יהיה מנוע מלהעתיק מן התנ"ך מלה בכתיב השונה מן המקור. כל ספר תורה הנכתב ע"י סופר סתם, ואפילו המומחה הגדול ביותר, עובר הגהות רבות, ובכל אחת מהם נמצאות בהכרח עשרות טעויות! הוא הדין בכל ספר נדפס, גם אם זו מהדורת מקראות גדולות, ועל אחת כמה וכמה בכל ספר פירוש או דרוש המביא ומצטט פסוקים מן התנ"ך, בכל זמן ותקופה בה נדפס, או הופץ ככתב יד [וראה למשל בעקדה פרשת פנחס שבונה דרוש שלם על גירסה שגויה בספר תורה, וכבר העיר עליו במנחת שי שספר משובש נזדמן לו, כי בכל הנוסחאות הקדומות, ובאונקלוס אינו]. כל זה ברור וידוע. אבל נוסח בעל סמכות של מסורת ישנו רק אחד.

סמכות המסורת היא אך ורק לנוסח שנמסר מדור לדור, נכתב בספרי תורה שהוחזקו כשרים ע"פ הלכות כתיבת ספר תורה, ועבר הגהות והשואות לספרי תורה אחרים כפי ההלכה. ובפרט כשקראו בו ארבעה פעמים בשבוע באזני כל הקהל במשך שנים רבות. ספר שנמצאה בו טעות אחת אסור לקרוא בו ואסור להחזיקו כך בלא סימון, מה שאין כן בחומש או מדרש וכיו"ב. [בספרי הנביאים ישנם הבדלים רבים יחסית של עשרות הבדלים בכתיב, מכיון שלא היו מצויים בכל מקום ואתר, ואעפ"כ עשרות שינויי כתיב הינם חסרי משמעות ביחס להעברה מדוייקת של ספר ככתבו וכלשונו, כשההבדלים הינם של חסרות ויתרות בלבד. וגם מהבדלים אלו יש להוציא את אלו שנראה כי הם שיבוש בעלמא].

ידען מביא שלשה נוסחאות ראשיות: קורן, עדי, ברויאר. אך אין כאן אלא נוסחה אחת: נוסחת קורן שהיא הנוסחה המסורתית הכתובה בכל ספרי התורה שאנו קוראים בהם מדי שלשה ימים. מהדורת עדי אינה אלא תעתיק של כת"י לנינגרד, שהוגה ע"י אהרן דותן עבור חיילי צה"ל באהבה, אך גם בהנחה שהגהתו ופיענוחו תואמים בדיוק לכת"י. יש לדעת שכת"י לנינגרד, אף ששפר עליו מזלו ושרד שנים רבות, אין הוא בעל סמכות יותר משאר כת"י ומקורות, הוא אינו אלא כת"י יחיד אנונימי, וכאמור למעלה מכח אנושי להעתיק כת"י בלי טעויות. בפרט כתב יד שלא הוגה כדין ספר תורה ואין עליו חזקת ספר תורה הלכתי. זאת מבלי לזלזל בערכו הרב ובמה שהוא מלמד אותנו על המסורת של לפני אלף שנים – ברור שרק רוב ספרי התורה וכתבי היד יקבע את המסורת. מהדורת ברויאר היא שיטה חדשה שיזם ברויאר לשנות את המסורת ע"פ שיקולים שונים התואמים למסורת התימנית ובן אשר, תוך שהוא יודע כי בספרי התורה שהוא מאזין לקריאתם בבית הכנסת לא נמצא נוסח זה. מבלי לזלזל בדעתו של ברויאר, אין לדבריו ושיטתו שייכות עם הנוסח המסור שהוא אחד בלבד: כמהדורת קורן.

ידען מציין שיש ביניהם 401 הבדלים, ועורך טבלה של שלשה טורים. אך בין קורן לברויאר ישנם בסך הכל תשעה הבדלים בתורה. כל שאר ההבדלים הם בין הנוסח המסור לבין נוסח עדי - דותן. ועל כך אין להתפלא, כאמור.

עד כאן דברנו על הצריך הבהרה. ומכאן ואילך גולש לדברים חסרי משמעות: ערך טבלה של הבדלים בין נוסח המקרא לנוסח התלמוד והמדרשים. בטבלה הוא מונה כמה עשרות הבדלים כאלו, וכל מי שמכיר את ספרות התלמוד והמדרשים יבא לידי גיחוך, כי ישנם מאות ואלפים שינויים כאלו והם חלק בלתי נפרד מספרות התלמוד והמדרש, מן הסבה שהוסברה לעיל: התלמוד והמדרש הועתקו ע"י אלפי מעתיקים בכל מקום ואתר, ואף אחד לא ייחס בהם משמעות לחסרות ויתרות, אין להם חזקת ספר תורה ואינם שייכים לזה. למרות שבימינו ישנה הקפדה יתירה בציטוט מקראות גם בספרים שאינם שייכים להלכות ספר תורה, הוא מנהג חדש, ודרך האמוראים היה לצטט מן המקרא "ציטוט חפשי", כדרכם של בני אדם, וכבר העירו על כך התוספות בהרבה מקומות. וכל מעיין בטבלה יצחק, שמצא שבתורה כתוב "גיים" ובגמרא מובא "גויים"[1], ועוד דברים מתבקשים ומובנים שכאלו.. וגם לפעמים היו לפני החכמים ספרים בלתי מדוייקים, כספרי חומשים על פי כתבי יד, בהם השתמשו לצרכי דרוש, וברור שבכל ספרים אלו מוכרחים להיות שיבושים קלים ובודדים. אין חזקה ומסורת אלא לספר התורה העומד בהלכות בדיקה והגהה של ספרי תורה, וכזה יש רק אחד. הלכות אלו קפדניות ומחמירות מאד ומבוססות על הצלבת מידע, כך שקשה מאד שתיפול בהם טעות.

ולא הסתפק ידען בזה עד שיצר פולמוס מלא דבר, ועשה שלש שיטות, כיצד נוהגים במקרה של סתירה בין המסורת שלנו לתלמוד בנוסח פסוק: שיטת הרשב"א לסמוך על הנוסח המקובל שלנו אף כנגד ספרי המסורה, שיטת המאירי לסמוך על ספרי המסורה בכל מה שאינו נוגע להלכה, ושיטת הרמ"ה לסמוך על המסורה אף במה שנוגע להלכה.

הרי סלט לתפארה, ואין כאן שום מחלוקת בשאלה היסודית: האם ישנה אפשרות לשנות את הנוסח המסור שעבר ע"י ספרי תורה שנכתבו והוגהו כהלכתם, מתוך מובאות בספרים? לא ולא, כפי שכתב הרשב"א שאפילו אם ספר "מסורת" העוסק בנושא ולשם כך נכתב, סותר את הנוסח שלנו אין ללכת אחריו. והסבה היא פשוטה: ספר מסורת מועתק כמו כל ספר רגיל ויכולים לפול בו שיבושים משא"כ בספר תורה שאינו מוחזק אלא בהצלבת מידע של הגהות והשוואות. המאירי כתב שבסתירה בין התלמוד למסורה יש לסמוך על המסורה, מסבות מובנות – המסורה עוסק בנושא ולכן דקדקו בו יותר מאשר ציטוטים בעלמא. אך בודאי מודה שאין לשנות את הנוסח המסור ע"פ נוסחאות שיימצאו בתלמוד, וכדברי הרשב"א, וכן היא דעת הרמ"ה, אלא שהעיר על דברי המאירי שגם דברים שדרשו בתלמוד הלכות מהם, אי אפשר לשנות על פיהם את הנוסח המסור שיש עליו חזקה. והסבה היא שאפשר שהנוסח שבידם היה משובש באמת ואינו אלא נוסח יחיד של כת"י, לא של ספר תורה מוחזק. [ומדרשות כאלו לא הוציאו לעולם הלכות, אלא רק סמכו עליהם הלכות, כנודע]. המאירי שלא חשב כך באמת  תמוה, ואולי בזמנו לא הוכרה עדיין התופעה כמצויה ורגילה.

לא נחה דעתו של ידען עד שמצא מעשים נוראים שכל אחד שינה כפי דעתו, ומה הם המעשים? מעשה בסופר שהגיה ספר על פי התלמוד, הלך הרמ"ה והכריחו לשנות בחזרה לנוסח המסור. ומעשה באבן ספיר ששינה נוסח תימני לנוסח המסור, והתחרט על כך. מעשי הרמ"ה הם בהתאם להלכה המוסכמת על כל ישראל, ומעשה אבן ספיר הוא מעשיה נאה, וברור שלבני תימן מותר לסמוך על מסורת שלהם. אך הם דעת יחיד, ואינם מייצגים את הרוב.

הצלבת המידע של ספרי התורה הנה הגדולה מסוגה בעולם, ספרים מועתקים במשך אלפי שנים מכתבי יד לכתבי יד, נפוצים ומועתקים כך במאות ואלפי מקומות הרחוקים זה מזה ובחוסר תקשורת מוחלט, ובסופו של דבר לאחר אלפי שנים נמצאו כולם שוים באופן מדהים: תנ"ך בן אשר שהיה ספון ונצור במשך למעלה מאלף שנים ושום ספר לא נכתב על פיו, נמצא שוה בנוסח התורה לנוסח המסורה שבידינו [קורן] שהגיע ממאות מדינות ברחבי העולם ב12 הבדלים בלבד של חסרות ויתרות! כשמתוכם 9 הוא כפי מנהג תימן, ועוד 3 ניתן לייחס לסטיית תקן של טעויות. הפצת ספרי התורה במאות המדינות האלו קיימת בפועל כבר כאלפים וחמש מאות שנים (ראה מקורות ב'פרשת כי תבא'), והיא עדות ברורה בלתי ניתנת להכחשה. [ובשלהי הבית הראשון הצטרף עוד ענף נוסף להצלבת המידע: העם השומרוני, שמאז ימי עזרא היה שונא ולוחם היהדות, קיבל את התורה וספר יהושע, ושמר אותם, בלא דקדוקי חסרות ויתרות כמובן, אבל ככתבם וכלשונם].

ולסיכום: ברור הדבר שאין נוסח מסור אלא אחד, הוא הנוסח שנדפס בתנ"ך קורן. וגם אם יקומו אנשים שונים וידפיסו תנכי"ם ע"פ כל מיני שיטות מקוריות, למען חיילי וחיילות צה"ל, או לפי שיטת דעת אמת 'סרסהו ודרשהו' וכיוצא בזה, עדיין יהיה הנוסח המסור ובו כתובים ספרי התורה בכל העולם כולו: אחד ויחיד.



[1]דברי מסורת הש"ס ברכות נז. אינם מובנים, והגמרא אומרת אל תקרי גויים כהקרי אלא כהכתיב.



הפרכה מדעית לדילוגי האותיות
bba822, 12/07/10 - 00:33
מה שכתבתם שלא נינה הפרכה משום מתמטקאי, אינו נכון כי בשנת 99 כבר פורסם באותו ירחון מאמר הפרכה מאת פרופסור מיה בר הלל ועוד ניתן לראות את ההרצאה של מיה בר הלל ביוטוב   & nbsp;   &n bsp;
 
א"ת גוים אלא גיים
bba822, 18/07/10 - 18:17
כתבתם שאין משמעות לכך שהגמרא העתיקה גויים כי ההעתקה לא מדויקת - אבל הגמרא דורשת אל תיקרי אם כן על כרחך שזה בדווקא ולא חוסר דיוק או ט"ס ואחרי זה בהערה התייחסתם לכך ולדברי מסורת הש"ס וכתבתם שכוונת הגמרא אל תיקרי כהקרי אל כהכתיב - אבל על זה לא אומרים אל תיקרי  אלא הול"ל גיים כתיב - מזה נראה שבספר תורה שלפניהם היה כתוב גוים ואכן הנוסח שלפנינו גיים הוא משונה [ועוד יש לפלפל זה]