תיק ידען

דיון בטענות דעת אמת וירון ידען

עמוד הביתמי אנחנובין ויכוח לפולמוס"דעת אמת" - פרופילחוות דעת משפטית"שיטתו" של דעת אמתמשא ומתן?ידען ואנטישמיים אחריםהנבואהארכיאולוגיהכתבי הקודשמגילת אסתרשמיטההרביארבעת המיניםטלטולדיו סת"םברית מילהשיחת חכמיםפרשנות תלמודיתמליצת השירהמשנההמוסר היהודיהעם הנבחראלימות חרדיתגויים בהלכהמעמד האשהדברי חלומותהמתים מרגישים?גופו של ה'סנפיר וקשקשתמבנה העולםכדוריות הארץפאיהקדמה לקונטרסיםקונטרס 1קונטרס 2קונטרס 3קונטרס 4קונטרס 5קונטרס 6קונטרס 7קונטרס 8קונטרס 9דילוגי אותיותפרשיות השבועפרשיות בראשיתפרשיות שמותפרשיות ויקראפרשת במדברפרשיות דבריםמכתב לרביחזקאל סותר התורהמציאות ומשלמגיה בתלמודשאלות ותשובותפורום תיק ידען

מה לדעתך השפעתו של ידען על הציבור הרחב?
 מהותית ביותר
 בינונית
 אפסית
 מי בכלל יודע מי הוא?


חדש באקדמיה ליהדות

קונטרס 7

קונטרס 7

כמה שגיאות נאמרו בהלכה בענין המחזור החדשי של האשה, כמה רשעות שולחה כלפי הנשים וכמה סבל נגזר על הגברים. הרי כל ההלכות שענינן טומאת הנדה והאסורים התלויים בה אין להם יד ורגל במציאות כולם נגזרו בגלל חוסר ידיעת החכמים בתהליכים של המחזור החדשי והביוץ ובגלל אמונות טפלות שלמדו מעמים אחרים.

165) לאחר פתיחה מרשימה שכזו, היינו מצפים מכותבה שיביא איזה ביסוס או בדל סיוע לאחת ההאשמות שהוא כותב כאן בגאון, בפרט כשהמדובר בנושא החביב עליו ביותר, כמעט ניתן לומר התגלמותה של אישיותו. אך כצפוי דבר לא מסתתר מאחורי משפטים אלו. אין כאן דבר מעבר לעיסוקו של ידען בנושאים החביבים עליו, ואיך אפשר מבלי לצרף תמונה?

לענין ה'רשעות' וה'גזרה' לא ניכנס, משום שאין לדבר עם ידען על נושאים של הגות, פילוסופיה, שהרי על כל הסבר שיש בו משום אימוץ השכל, או שמצריך עומק רגשי, יוכל לסיים במשפט "ואין קץ להבלים" או לחילופין "ומה עם הכינים והקרציות". רק נפנה את הקורא למחקרים רבים בארץ ובעולם המראים כי אורח החיים של הרחקה בימי המחזור הוא הבריא ביותר מבחינה פסיכולוגית גם לגבר ובעיקר לאשה. אין צורך לפרט מכיון שישנה ספרות שלמה בנושא. (ראה למשל: .1921 NonSurgical Treatment of Cancer Prof. L. Duncan Bulkley  The Relative Infrequency of Cancer of the Uterus in Women of the Hebrew Race July 1919.) וכמובן, שאחוזי הגירושים, הבגידות, האלימות במשפחה וכו' הינם גבוהים ביותר אצל שומרי טהרת המשפחה כידוע..

קל לנו להבין את קשייו האישיים של ידען, כאשר ידוע שהוא אדם המתקשה לכבוש את יצרו. מספרים על השיכים הערבים שהיו נוטלים לעצמם ארבעה נשים ומדקדקים שימי המחזור של האחת לא יחולו בימי המחזור של חברתה כך שיוכלו להיות פנויים כל ימיהם לעיסוקם העיקרי בחיים, וכך אנו ממליצים גם לידען לעשות, אם כי שמועה גונבה לאזנינו כי הוא נוהג כך כבר שנים רבות..

ראה גם אנצ"ע ערך היגיינה: ""דיני האישות הונהגו מטעמים דתיים אבל אין ספק ששמשו גורם לטיפוח טהרת המין ולהתרעננות פסיכולוגית ע"י הימנעות מן המגע המיני במשך התקופה של טומאת נדה - צד חשוב בהיגיינה המינית". ובאנצ"מ ערך רפואה: "יש בכך גם תועלת רפואית, הצד הרפואי של איסורים אלו טמון גם בכך שבתקופה זו עלולה האשה ביתר קלות להידבק ע"י זיהומים מצד בעלה, אבל חשוב עוד יותר הצד הפסיכוסכסואלי של ההפסקה הממושכת ביחסי המין המיאה לידי קצב רצוי והתרעננות נפשית בחיי הזוג הנשוי" (עמ' 415, שם עמ' 418 מובאות הדעות שישנם שינויים כימים וביולוגיים בדם הנדה שניתנים לזיהוי במעבדה).

166) "נדה" מלשון נדוי, קובע ידען בידענות! אך המלה "נדוי" אינה אלא בלשון חכמים המאוחרת. ואלו המלה נדה נזכרת בתורה ובנביאים במקומות רבים.. וגם בתורה אין הכוונה לאשה נדה, הנדה מכונה "דוה" (ויקרא יג) דהיינו חולה. ההגדרה המדוייקת של המחזור החדשי הוא מחלה, מכיון שהוא כרוך בהתפוררות רקמות, דימום, והרגשת חולשה, ככל חולי אחר. הפירוש המדוייק של המלה "נדה" המקורית הוא הרחקה, לאו דוקא במובן השלילי. מי ההזיה המטהרים נקראים מי נדה על שם שמידים אותם על הנטהר. גם מוהר נקרא נדה (יחזקאל ז יט, וכן טז לג). וכן מתבל ינידוהו (איוב יח יח – ירחיקוהו מהעולם). ביחזקאל (כב י) אנו מוצאים לראשונה "טומאת הנדה עינו בך".

מדוע נגזרה על האשה גזרה זו? כי בעיני התורה וחז"ל דם הוסת היה בלתי טבעי מסתורי ומזיק. והיום אנו מבינים בדיוק את כל תהליך המחזור החדשי ורואים עד כמה טעו חז"ל בענינים אלה וכל מה שפסקו אין לו על מה לסמוך. ידיעת הרופאים ומומחיותם בנושאים אלה כה גדולה עד שהם מבצעים בהצלחה הפריות מחוץ לרחם.. ההלכה הרבנית לעומת זאת נותרה תקועה בהבלים שלפני אלף וחמש מאות שנה. בשמם של הבלים אלו גוזרים נידוי על הנשים ומאמללים לחינם את שני בני הזוג בפרישות שאין לה שום סבה, וכפי שנראה להלן אין לה אפילו סבה הלכתית.

זאת יש לזכור היטב: דם הוסת הוא דם רגיל של הגוף, הנוזל באופן הרגיל ביתר מפצע שנוצר ברחם. כמובו כדימום בקיבה או דימום מהאף ואין לדם זה שום תכונות מיוחדות ולא מקור מיוחד ולא השפעות מיוחדות כלשהן. וחכמינו מחז"ל ועד האחרונים לא הבינו כלל את סבת דם הנדות אלא חשבו שהוא דם מיוחד המגיע ממקום מיוחד.

בקצור כל מה שאמרו חז"ל בעניני גוף האשה ועניני המחזור והביוץ והלידה אינו נכון ואינו מתאים למציאות. ניחא שלא הבינו חז"ל את המציאות האמתית של עניני מחזור האשה אבל למה גזרו את הנדוי וההרחקה הסבל והעלבון והטומאה על הנשים? את זאת עשו בגלל כל האמונות הטפלות המייחסות לאשה הנידה כחות מאגים של כשפים. הרמב"ן בבראשית כותב "כי ידעו הקדמונים בחכמתם שהבלן מזיק וגם מבטן מוליד גנאי ועושה רושם רע" הרי שאף בתקופת כתיבת התורה יחסו למחזור הדם הטבעי יחס מאגי של רוע.

בא וראה איך שעל פי ההלכה דם הוסת אינו מטמא כלל. דם של פצע נקרא בהלכה דם מכה שאינו מטמא טומאת נידה. ומה הבדל בין דם מחמת פצע או זיהום ובין דם הנוזל מחמת שהרירית מתפוררת וגורמת חבלה לנימי הדם שברחם? ואם תאמר התורה אסרה במיוחד את דם הוסת משום שדרכה לראות אחת לחודש באופן קבוע ובזה שונה ממכה סתם, אם כן מדוע ראיית דם בתינוקת שנולדה שעדיין אין לה ביוץ טמאה?

167) שמחים אנו לדעת כי לפי ידען "גזרו חז"ל את הנדוי וההרחקה העלבון והטומאה על הנדה" וממליצים לו לעיין גם בספר ויקרא פרק טו.. (ובשמואל ב יא, ויחזקאל כב).

נכון הדבר כי לבן הארמי חשש מהבלן ומבטן של נשים נדות, "בתקופת כתיבת התורה", הרי מקדים ידען את מתן תורה בעוד יותר ממאתיים שנה לאחור.. אך בתורה בנביאים ובכתובים, במשנה ובגמרא, בתוספתא ובמדרשים, או בספרי הפוסקים, לא מוזכר בשום מקום שנזהרו בני ישראל מהבלן מבטן ודריכתן של נשים נדות. ומה ענין שבעת ימי הנקיים למבטן והבלן של נשים נדות? שהרי כל ענין הבלן ומבטן המסוכן תלוי בדם הווסת, אך הלא אשה נדה שלא טבלה במקוה אפילו חמשים שנה לאחר שקבלה מחזור וכבר עברה את גיל הפוריות עדיין דינה ככל נדה רגילה! "מיחסים לאשה הנדה כחות מאגיים של כשפים", אך היכן נזכרו כאן כשפים, ואין אמונה זו תלויה אלא במזל רע ובטומאה. אבל דיני התורה אינם בנויים על מזלות, ומובן שלא נגזר עונש כרת על בועל נדה משום שיכול לגרום לעצמו מזל רע או גנאי בנפש. וכמה מגוחך לחשוב שחכמים קבעו דין "יהרג ואל יעבור" על בעילת נדה, שמא אם לא ייהרג אלא יבא על הנדה -יינזק מהבלה וייגרם לו רושם רע..

ובפרט האבחנה המדוייקת כי "חכמים חשבו שיש לדם זה מקור מיוחד", ואלו היום לאחר שכבר יודעים לעשות הפריות חוץ לרחם מבינים שאינו כן. והלא חכמים אמרו במפורש כי הדם יוצא מתוך הרחם, מה שהיה ידוע מעולם וידוע גם היום, ובפרט שעושים הפריות חוץ לרחם! המקור המיוחד הוא הרחם, והתורה גזרה איסור על דם היוצא מן הרחם. ומובן לכל בר דעת כי כל דם המופרש מן הגוף הרי הוא בעצם פצע, כי לשם הוצאת הדם מכלי הדם צריך להיפתח העור. אך הדם המותר הוא דם 'מכה' דהיינו התערבות חיצונית לא מטבע הגוף, החל מ'מכה' כפשוטו וכלה בזיהום חידקי או פטריה מדממת. התורה לא אסרה את דם הוסת משום שהוא אחת לחודש, וגם אם לא היה קבוע, התורה אסרה את הדם המופרש כתוצאה מתהליך הורמונלי פיזיולוגי טבעי, וגם דימום של תינוקת הוא תוצאה של פעילות הורמונלית. כל זאת למרות שכיום עושים הפריה חוץ לרחם!

ורק נציין כאן, כי דוקא ישנה יחודיות בדם הווסת, משום שהוא מכיל רכיב מזיק - "מונוטוקסין". דם הוסת הינו דם שעבר תהליך של הצטברות והתפוררות רקמות שסביבו, ואף מראהו שונה ואין לו מראה של דם טרי. לא ניכנס כאן למחקרים שונים הטוענים טענות הקרובות לדברי הרמב"ן, משום שזהו ענין של הכרעה אישית ואינו שייך לדברי התורה. – הזכרנו זאת רק בכדי להראות עד כמה דבריו של ידען אינם מבוססים וגובלים בבורות כרגיל. (ראה למשל:

1924Journal of Pharmacological and Experimental Therapeutics Vol 22, A Pharmacological Study of Menstural Toxin. Prof. David J Macht.)

לשם הדגמה על הבנתם של חז"ל נביא שני דוגמאות, כי גם טרם עידן ההפריה החוץ רחמית עדיין היתה בינה לבני אדם: "הם [חז"ל] מקבלים את הדיעה שהעובר הוא אורגאניזם חי מרגע ההפריה, ובזה הקדימו הרבה את בני זמנם היוונים שהירבו להתפלפל בשאלה מאימתי יש לראות את העובר כיצור חי (פלוטארכוס 15 V) ושהורישו פילפולים אלה לאבות הכנסיה, לאסכולאסטיקנים של ימי הביניים, ואף לחוקרים והוגי דעות שבאו אחריהם עד ראשית התקופה החדשה". (אנצ"ע ערך אמבריולוגיה. כרך ג' עמ' 88). "נמצא שבמובן העקרוני צדקו חכמנו שקבעו 1500 לפני עידן המיקרוסקופ את שותפות האב והאם ביצירת הולד ולא בהתהוות בלבד". (ישעיהו ליבוביץ, "התפתחות ותורשה" עמ' 33).

"יש טוענים כי חכמינו ידעו בנושא זה יותר ממה שידעו מדעני העולם היוני הרומי והביזנטי בתקופתם, מדענים אלו התבססו על המסורת המדעית היונית הלאומית שלא עסקה בנסוי בשטח אלא השתדלה לנתח תופעות כדי לגלות בהם את ארבעה אבות היקום אויר מים אש אדמה, בנגוד להם עסקו חכמי ישראל בתצפיות ואפילו בנסויים כדי להבין את תופעות הטבע ובכך הקדימו את תקופתם במאות רבות של שנים". (אדם וטבע בהוצ' משרד הבטחון 1985 עמ' 78).

דם נעכר ונעשה חלב, הרי זה הבל.

168) והדברים ברורים כי החלב המגיע מכלי הדם, יונק את ערכיו התזונתיים מתוך הדם, שהרי כל המזון עובר דרך הדם. ההורמונים שגרמו להתפוררות והתחדשות הרחם, אינם גורמים לפעולה זו כאשר הם פועלים ליצירת החלב. שני הדברים תלויים זה בזה, שהרי משנחלשת ההנקה ואף קודם סיומה, מיד 'מתפנים' ההורמונים ליצירת ביוץ הכולל גם את הדימום ברחם.

כדאי גם לדעת כי דעה זו גם אינה נפסקת להלכה, כמו כל הדעות שידען 'מחבב'. לא משום שאין מקור החלב בדם, אלא משום שאין זו ההגדרה היחידה.

חכמים קבעו שאם האשה מזרעת תחלה הוולד זכר, ברור ששגיאה בידם. מין הילוד נקבע על ידי הכרומוזומים שבתאי הביצית והזרע ואין למנהגי יחסי המין שום קשר לענין.

169) "ברור ששגיאה בידם" אך כדברים האלו בדיוק מקובל לחשוב כיום, ראה ב"המדריך הישראלי להריון ולידה" של ד"ר עמל בר וטל רוזין בהוצ' זמורה ביתן 1998 עמ' 26-28. וכן: "הרפואה" ד. זיידמן צ. בן-רפאל וש. משיח (ספט. 1990) עמ' 144-6 ו 119. (ביבליוגרפיה לועזית במאמרו של יעקב לוי "עודף לידות זכרים אצל היהודים", "קורות" תשרי תשל"ד. וכן: "המדע שבתורה", פרופ' יהודה לוי 1999. ראה גם: How to Choose The sex of Your Baby, Landrum B. Shettles M.D.,Ph.D and David M.Rorvik pp 62-99 1989).

הדעה כי מין הילוד נקבע אך ורק על ידי כרומוזומים ולא ע"י גורמים אחרים, הינה סוג של חוסר הבנה מתקדם. ברור שבסופו של דבר הגורם בפועל הוא הכרומוזומים, אך כיצד נקבע איזה כרומוזום ייקלט?

הדעה המקובלת [הנ"ל] גורסת כי תאי הY (אחראים לזכרים) רגישים לחומצה המצויה במקום, מיצים מיוחדים המופרשים ע"י האשה במצבים מסויימים יכולים להוריד את רמת החומציות. אך ישנם עוד גורמים רבים ושונים המשפיעים על היקלטות הכרומוזום המסויים: מהירות התנועה של תאי הזרע שונה, מצע הרקע בו נקלטים הכרומוזומים אינו אחיד, תנאי הסביבה אינם אחידים, משך החיים של תאים אלו אינו אחיד, גדלם אינו אחיד, כושר ההפריה שלהם יכול להיות שונה. (ראה גם: How to Choose The sex of  Your Baby, Landrum B. Shettles M.D.,Ph.D and David M.Rorvik pp 62-99 1989)

הוכחה ניצחת לכך שישנם גורמים נוספים בקביעת מין העובר היא שלמרות ההתפלגות השוה של הכרומוזומים X וY. מספר לידות הזכרים גבוה ב5% [השנתון הסטטיסטי מס' 40 (1989) עמוד 75 לוח ב/20], זאת בנוסף לאחוז הנפלים הגבוה אצל זכרים בצורה מובהקת עוד יותר [מה שמתקזז עם אורך חיי הנשים, ושכיחותם הרחוקה להיפגע במלחמות תאונות עבודה וכדו'].

170) בהמשך המאמר נכנס ידען לחילוקי דעות והגדרות שבין המפרשים, דיונים שמקומם בבית המדרש. בפרט שידען גם כאן נכשל בטעותו הרגילה: החלת מונחים וסמנטיקה מודרנית על כל טקסט מכל זמן ומכל מקום.

כמה וכמה מלומדים כבר האריכו בביאור המושגים של חז"ל. ראה: ד"ר מרדכי הלפרין - על משמעות המושג 'רחם' בלשון חז"ל. "אסיא" כרך סא-סב ע' 105-109. כרך סג-סד ע' 169-176. פרופ' יהודה לוי – "משל משלו חכמים באשה". יואל וחנה קטן - תחומין ט"ו תשנ"ה עמ' 316 ואילך. בכדי לדעת את מבנה איברי הגוף אין צורך בהפריה חוץ רחמית, אף שידוע שכיום עושים הפריה חוץ רחמית. ומעשה בתלמידי רבי ישמעאל ששלקו גופתה של אשה מהרוגות מלכות וספרו את איבריה (בכורות מה.).

המפלת מין בהמה חיה ועוף תשב, הואיל ונאמר בו יצירה כאדם, והרמב"ם שהיה ער למוזרויות אלו כתב "ולא יסופק בשכלך שהוא נמנע מצד הטבע שילד אדם כל מה שזכרתי פה אבל זה אפשר". ונראה מדבריו שהוא עצמו אינו משוכנע. ואין קץ להבל.

171) וכמה עלינו להכיר לו טובה, שמנסה ללמד את הרמב"ם כיצד לכתוב הפוך ממה שרצונו לומר. כאשר יאמר "לא יסופק בשכלך אלא אפשר הדבר" כוונתו שאינו משוכנע, ואם היה כותב "יסופק הדבר בשכלך, שמא הוא בלתי אפשרי" בלי ספק היה ידען מבאר כי הוא משוכנע בדבר ללא שום ספק. וכן שכח ידען במקרה גמור להעתיק את המשך דברי הרמב"ם "וכבר העידו יותר מזה" מה שמורה בהחלט על כך שאינו משוכנע כלל בדבריו..

ובעיקר דבריו, מראה בעצמו בורותו כרגיל. כי יש דמיון מפליא בין עוברי האדם לעוברי בעלי החיים, עד שקבע המלומד Haeckel כי האוטוגנזה מקבילה לביוגנזה, ולמד מכאן גדולות ונצורות לעניני האבולוציה. וכל מתמצא בענין יודע כי הפלות מניבות צורות הדומות ביותר לעוברי בעלי חיים. והגדיל לעשות Haeckel שסיפר על עוברי אדם בעלי זנב ואף צייר תרשימים של צורתם.

הרב וואזנר כותב שאין דם נידות כי הדם משמש לצורך יצירת הולד היא הבל הבלים, אין דם כי אין ביוץ. ואין שום קשר בין דם הנידה לבין ההריון והולד.

וכן כותב כי הדם מתאסף במשך חדש ברחם ובזמן המחזור נפתח והדם יוצא.

172) קשה להבין את צורת חשיבתו: "אין דם כי אין ביוץ", בסגנון "את הקרון האחרון גורר הקרון שלפני אחרון".. אך מדוע אין ביוץ? "אין שום קשר בין דם הנדה לבין ההריון והולד", אך הלא הולד הנמצא ברחם מקבל את הדרוש לו, בין השאר דרך הדם. במקום להפריש דם ולהתפורר, מתחזק הרחם ומעביר דם חמצן ומזון לעובר, והדברים ברורים. הדם אכן מתאסף ברירית הרחם, ולמרות שצואר הרחם פתוח במדה מסויימת גם קודם לכן, הרי בסופו של דבר נפתחת דופן הרחם והדם יוצא דרך מקום שהיה סגור. ומה פסול מצא בדברים אלו שהם ללא ספק מדוייקים הרבה יותר מדבריו של ידען בגליון זה.