תיק ידען

דיון בטענות דעת אמת וירון ידען

עמוד הביתמי אנחנובין ויכוח לפולמוס"דעת אמת" - פרופילחוות דעת משפטית"שיטתו" של דעת אמתמשא ומתן?ידען ואנטישמיים אחריםהנבואהארכיאולוגיהכתבי הקודשמגילת אסתרשמיטההרביארבעת המיניםטלטולדיו סת"םברית מילהשיחת חכמיםפרשנות תלמודיתמליצת השירהמשנההמוסר היהודיהעם הנבחראלימות חרדיתגויים בהלכהמעמד האשהדברי חלומותהמתים מרגישים?גופו של ה'סנפיר וקשקשתמבנה העולםכדוריות הארץפאיהקדמה לקונטרסיםקונטרס 1קונטרס 2קונטרס 3קונטרס 4קונטרס 5קונטרס 6קונטרס 7קונטרס 8קונטרס 9דילוגי אותיותפרשיות השבועפרשיות בראשיתפרשיות שמותפרשיות ויקראפרשת במדברפרשיות דבריםמכתב לרביחזקאל סותר התורהמציאות ומשלמגיה בתלמודשאלות ותשובותפורום תיק ידען

מה לדעתך השפעתו של ידען על הציבור הרחב?
 מהותית ביותר
 בינונית
 אפסית
 מי בכלל יודע מי הוא?


חדש באקדמיה ליהדות

קונטרס 2

קונטרס 2

למען הסר ספק צריך אתה לדעת שדרוסה עפ"י חז"ל הוא בהטלת הארס בלבד ללא  חדירת הציפורניים לאברים הפנימיים של העוף או הבהמה שאז תחשב כנקובה ולא דרוסה.

ובספר "מכתב מאליהו" לר' אליהו דסלר (כרך ד' עמ' 355 ) נשאל בענין זה והשיב שאין לשנות הלכה גם אם נתבטל טעמה ותירץ העורך את הספר הרב פרידלנדר זצ"ל שענין הדרוסה הוא לא בהטלת הארס  אלא מחמת הטינופת והליכלוך שמצטבר בצפורניים שיכול להביא לזיהום והוא עלול להמית את החיה הנטרפת (ובזה הסכים שאין לחיות הטורפות ארס וביטל דברי הגמרא הקדושה!) .

ואם אמת ויושר ינחוך תבין ותשכיל שהתירוץ הזה אינו תופס כלל ועיקר  שהרי חז"ל אמרו בפירוש שאם חתכו את היד לפני שהוציאה , כשרה, משום שהארס יוצא רק בזמן הוצאת היד, ואם זה משום זיהום אין נפקא מינא אם חתכו את היד לפני שהוציאה (כי אם איכא זיהום הוא דוקא מרגע פגיעת הצפורן ממש שאז נכנס הלכלוך לגוף) והדין היה צריך להיות טריפה בודאי.

וכדי לחזק דברינו אומר עוד שלפי דברי "מכתב מאליהו" שהזיהום הוא המטריף, הדעת נותנת שאין הבדל בין יד ורגל ובשניהם הדין צריך להיות טריפה, והרי חז"ל בחולין דף נג ע"א אמרו שאין דרוסה אלא ביד לאפוקי רגל.

152) אין בדבריו ממש. ראשית: בגמרא לא נזכר כלל ארס, נזכרת המלה "זיהרא" ולפי המילון התלמודי הכוונה כעס, המלה "זיהרא" נזכרת פעמים נוספות בתלמוד וגם שם אי אפשר לפרש אלא "כעס" (ברכות נא: "אימליא זיהרא" - אשתו של רבי נחמן התמלאה כעס. וכן גטין מה: בישמעאלית שהתמלאה זיהרא – כעס). כעס כאן פירושו דריסה בכעס ובכח, כשכוונת הדורס להמית את הנדרס. ברור שעיקר קריעת העורקים והחדרת הצפורן היא דוקא בהוצאת היד, וגם אי אפשר להבין את טיעון ידען כי הזיהום הוא גם ברגל, בזמן שתמיד הבהמה דורסת ביד (רגל הקדמית) והזיהום בודאי רק בה.

נכון הוא שהמפרשים פירשו 'זיהרא' כארס, אך לא כולם פירשו כך, ראה למשל "חדושי המלבי"ם" למסכת חולין שמפרש כמו שכתבנו.

גם המילה "ארס" מקורה לפי חלק מן ההשערות במלה "וירוס" מלטינית (מילון אבן שושן), כך ששני ההגדרות אחת. [ראה ד"ר י. לוינגר: "ידוע ששריטת בעלי חיים שונים גורמת לאינפקציות חזקות, הללו נעשים ע"י מיקרו אורגניזמים. האם ישנו הבדל בין זה לבין ארס חימי? קשה לומר", מתוך: תורה ומדע כרך ט' חוברת ב', סוגיות קשות בהלכות רפואה].

ישנן גם ידיעות על ארס בדריסת בעלי חיים, כך החתול הנזכר בגמרא כדורס, מכיל בצרפניו ארס היוצר את מחלת "שריטת החתול", עליה מדווח בכמה מקומות בעולם, ובארץ: פרופ' מיכאל גלעדי מנהל המעבדה לביולוגיה מולקולרית באיכילוב, סקירה על מחלה זו: א. קורמן, שמעתין 35 עמ' 144. וכן: עתון אגודת הרוקחים, גליון מס' 3.  18/6/89.

הרשב"א כתב שיש שלשה חדרים ללב, ומי בער ולא יידע כי ללב ארבעה חללים, שניים גדולים ("חדרים") ושניים קטנים ("עליות")?

153) הרמב"ם באמת הגדיר את חללי הלב ארבעה. אך צורת הלב הינה ענין הנראה לעין ואינו קשור בהתפתחות המדע, הוא אינו אלא ענין של סמנטיקה (החדר השמאלי העליון קטן מחבריו ויש שלא החשיבו אותו), חכמים בדקו בהמות שחוטות בצורה מסודרת לצורך הלכות טריפות. לכן כל הטיעונים בנושא זה בטלים מעיקרם.

וראה באנצ"ע ערך "אנטומיה": "האנטומיה בתלמוד עשירה בפרטים, והיא משמשת לביאור המבנה הנורמאלי והחולני של הגוף במקום תורת-המיצים של היוונים. הפרטים הם לפעמים מפליאים בדיוקם- עד כדי הזכרת סחוסים קטנים בבנין הקנה, שנתגלו לאנטומיה המערבית רק במאה ה- 17!".

מאמר מקיף על תורת הפתלוגיה של חז"ל בהשוואה לידוע בזמננו, ראה: א. שטינברג, אסיא 33, "פרקים בפתלוגיה בתלמוד ובנושאי כליו".

להלן קטע מתוך המאמר "בשטח הרפואה הצטיינו חכמי התלמוד במיוחד באנטומיה ופתולוגיה, למעשה אפשר לראותם כמפלסי דרך בענף האנטומיה הפתולוגית כאלף וחמש מאות שנה לפני פיתוחו ברפואה העולמית.. כמה מחכמי התלמוד בילו זמן רב בהסתכלות ובלימוד מעשי של אנטומיה ופתלוגיה בלימוד מעשי בבני אדם.. חז"ל עסקו לא רק בהסתכלות פסיבית אלא גם בביצוע ניסויים אקטיביים.. חכמי התלמוד היו הראשונים שביצעו נתיחה שלאחר המוות בבני אדם (תוספתא נדה ד ח, בכורות מה. נדה ל: ועוד) ביצעו בדיקות אמבריולוגיות (נדה כה:) בדיקות גניקולוגיות (נדה כב. סו. ועוד) בדיקה גסטרואינטסטינלית בשימוש עם מכשיר (נדרים נ:).

הם בצעו בדיקות ונתיחות רבות בבעלי חיים.. חז"ל היו הראשונים שהכירו בעובדה שסימפטום מחלה מתבטא בשינוי אנטומי פתולוגי ברקמות הגוף וזה הביאם לתיאורים מגוונים ומקוריים בענף האנטומיה הפתולוגית, הם קבעו נוכחות שינויים סטרוקטורליים בכל איברי הגוף של חיות שחוטות על בסיס של צבע, צורה, מיקום, קונסיסטנציה, גודל, פגיעות חבלתיות ונוכחות טפילים וגופים זרים..ואכן את חשיבות ההישגים של חכמי התלמוד בשטח זה ניתן להעריך בהשואה לידע ולדעות שרווחו בתקופתם, היפוקרטס אסקלפידאס וגלינוס מיצגים שלש דרכים שונות להסברה פתוגנטית של מחלות כהפרעה בתכונת הנוזל המוצק או הגז בהתאמה, לעומת זאת הבסיס של חכמי התלמוד היה סטרוקטורלי וזהו גם ההסבר הקרוב ביותר להשקפת המדע החדיש.. הידע הרפואי של חכמי התלמוד עלה בשטחים שונים על הרמה הרפואית הכללית של תקופתם".