תיק ידען

דיון בטענות דעת אמת וירון ידען

עמוד הביתמי אנחנובין ויכוח לפולמוס"דעת אמת" - פרופילחוות דעת משפטית"שיטתו" של דעת אמתמשא ומתן?ידען ואנטישמיים אחריםהנבואהארכיאולוגיהכתבי הקודשמגילת אסתרשמיטההרביארבעת המיניםטלטולדיו סת"םברית מילהשיחת חכמיםפרשנות תלמודיתמליצת השירהמשנההמוסר היהודיהעם הנבחראלימות חרדיתגויים בהלכהמעמד האשהדברי חלומותהמתים מרגישים?גופו של ה'סנפיר וקשקשתמבנה העולםכדוריות הארץפאיהקדמה לקונטרסיםקונטרס 1קונטרס 2קונטרס 3קונטרס 4קונטרס 5קונטרס 6קונטרס 7קונטרס 8קונטרס 9דילוגי אותיותפרשיות השבועפרשיות בראשיתפרשיות שמותפרשיות ויקראפרשת במדברפרשיות דבריםמכתב לרביחזקאל סותר התורהמציאות ומשלמגיה בתלמודשאלות ותשובותפורום תיק ידען

מה לדעתך השפעתו של ידען על הציבור הרחב?
 מהותית ביותר
 בינונית
 אפסית
 מי בכלל יודע מי הוא?


חדש באקדמיה ליהדות

הקדמה לקונטרסים

הקדמה  ל"קונטרסים"

סמנטיקה וידענות

147ב) אחד הדברים הזרים והמוזרים ב'דעת אמת' הוא התייחסותו לסמנטיקה. דומה שאחד מ'טיעוניו' המרכזיים נגד היהדות הוא 'שגיאות' סמנטיות שונות שמצא לאחר עמל רב. אך אין הוא מבחין בין הסמנטיקה לבין עצם הדברים.

כל משפט שנכתב בספרות של ימינו אשר יש בו ריח של השיטה הגיאוצנטרית מעיר את ידען מרבצו, ומשווה בעיניו את כל הספר כ'הבלים' ואת המחבר כחי בימי הביניים. בזמן שאין המדובר אלא בצורת ביטוי, בדיוק כשם שאנו מתבטאים "השמש שקעה" או "השמש זרחה" מבלי לסתור את ההנחה שהשמש עומדת במקומה. וכשם שאנו קוראים לילידי אמריקה "אינדיאנים" ולתרנגולים האמריקאיים "תרנגולי הודו" למרות שהקשר בין אמריקה לבין הודו היה רק במוחו של קולומבוס. כך אנו מכנים את איטליה "ארץ המגף", למרות שתצלום לויין יוכיח שאין צורתה כצורת מגף מדוייקת!! נקודה זו הברורה לרוב האנשים, אינה מובנת לידען והיא יוצרת אצלו בלבול רב.

אך הרבה יותר מכך הוא מסתבך כתוצאה מהסמנטיקה המדעית, הוא מסוגל להאריך על פני עמודים שלמים בתיאור של שיטות חלוקה והגדרה מדעיות לבעלי חיים ומיניהם, במטרה להראות כי התיאורים הקדומים בתורה ובתלמוד שגויים מכיון שלא חלקו את המינים לפי חלוקה זו. הוא מתרעם על הכינוי "תאנים" שהעניקו למין כל שהוא שאינו מוכר לנו בין סוגי התאנים, ועוד רבות כיוצא בזה.

בעיה גדולה יותר הוא יוצר, כשהוא מפליג ב'שיטה' זו של חוסר הבנה לתחומי הפרשנות, רגיל הוא לצטט בכל מקום ואתר את דברי האבן עזרא שהאומר על דברי הנביא כי אמר דבר אחד והתכוין לשני "מן המשוגעים ייחשב". אך ברור שגם העושה כלל זה כלל יחיד בפרשנות תנ"ך, בודאי ובודאי מן המשוגעים ייחשב. שהרי מנין לנו מה הוא "דבר אחד" ומה הוא "דבר שני", האם העברית שהתחדשה, במקרים רבים בצורה שרירותית, על ידי אליעזר בן יהודה תכריע? כשהנביא אומר "תפוח" וחכמים פירשו את דבריו "אתרוג", האם מדובר בדברים שונים? ושמא אנחנו המשנים, ובשפה העברית המקורית כונה פרי זה תפוח? כך הולך ידען לאורו של כלל זה מבלי להבין כי אין להשתמש בו אלא כאשר כוונת הנביא ברורה לכיון אחד, ולא כאשר ידען רוצה או מחליט לפרשה באופן שרירותי [וראה דוגמא בתגובה 58].

הוא מתרעם בכל מקום כי שם אחד משמש לשני מושגים, או להיפך שני שמות למושג אחד, ומראה בזה שאין לו שום מושג בהסטוריה של השפה והשמות. בעולם העתיק שהידע הועבר בו על פה ולא מתוך הכתב לא היתה שפה יכולה להישאר ע"פ כללים, ולא להשתמר במתכונתה, ואפילו לא למשך שנים מועטות. אצלינו קיים המושג "עגה" שפירושו התבטאויות שלא לפי כללי השפה והתחביר. אך בזמנים הקדומים ה"עגה" היתה השפה, שפשטה ולבשה צורה בכל מקום ומקום לעצמו, בכל דור ודור לעצמו. אם בימינו את הצירוף "סבתא שלך" אנו משמיעים "ספתהש'ך" כ"סלנג" בעלמא, בימי קדם היה צירוף זה נהפך עד מהרה לתקני, וכך היה נכתב בספרים, ולאחר כמה דורות היה משתנה כפי ההגיה המקומית וכך הלאה. כן לגבי מלים רבות נוספות.

כאשר פרשן עומד בפני התלבטויות בפירוש הטקסט, הוא חייב להעלות את כל האפשרויות האלו והדומות להם, ואם ייצמד לעולם לתעתיק ולכתיב הידוע לו ממקור אחר או אפילו מכמה מקורות, הוא בהכרח יטעה. לשם פרשנות של טקסטים ושמות קדומים יש להשתמש בדמיון ובאסוציאציות, לשער השערות, ולהניח הנחות. מובן שיש לנהוג בזהירות בכל אלו, ולהעריך את המצב בצורה ריאלית. אבל היצמדות מקובעת לעולם לא תהווה פתרון לתפיסת המציאות המורכבת מאלמנטים רבים של זמנים ומקומות שונים. ה'אולי' הוא מרכיב חשוב בפרשנויות כאלו.

עוד יותר מכך טועה ידען בסמנטיקה של מונחים מדעיים, הפילוסופיה של המדע (מקאנט ועד פופר) הראתה לדעת כי המדע העיוני כולו אינו אלא סמנטיקה, זו השפה האנושית לתפיסת המציאות. אך זוהי הסמנטיקה של איש המדע, האדם בחיי היום יום אינו נדרש לה ואינו יכול להידרש לה, כשם שבפינו השמש "שוקעת", ה"למעלה" שלנו הוא "למטה" לתושבי אמריקה, והשעון האחיד עד הפרש של שעה שלמה מתבסס על הסכמה. לא משום שאין אנו יודעים שהשמש כנראה עומדת, ה'למעלה' הוא יחסי למיקומינו, והשעה האמתית שונה בכל מקום על פני כדור הארץ. אלא משום שהשפה השימושית שונה מן השפה העיונית.

ברור כי גם טקסים סמליים מתייחסים לשפה השימושית ולא העיונית: הצפירה לזכר אירועים מסויימים מסתמכת על השעה המוסכמת, אף שאינה מדוייקת, גם שירי קודש מדברים על שקיעת השמש, וכיוצא בזה. גם הלכות דתיות ביהדות נקבעו ע"פ השפה השימושית ולא העיונית, וגם שינויים בתפיסה העיונית של הטבע לא ישפיעו ואינם אמורים להשפיע על ההלכה.

וגם המדע עצמו מוגבל ביכלתו לדייק בשפתו, דוגמה פשוטה לכך נוכל לראות בכל מחשבון ביתי, כאשר נחלק את הספרה 10 ב3, נקבל תוצאה מסויימת. ואילו כאשר נכפיל תוצאה זו ב3 לא נגיע ל10 אלא ל9.999999 עד אין סוף. שני תרגילים מקבילים אלו מוכרים זה בצד זה, משום שכך היא השיטה הנוחה לנו לראות את הדברים.

טעויות אלו מלוות את ידען לכל אורך הדרך, וראינו צורך מיוחד להדגישם קודם העיסוק ב"קונטרסים" בהם בולט הדבר במיוחד, עליהם ראה גם במבא "שיטתו של דעת אמת".

ההתיחסות לקונטרסים היא למהדורה האחרונה, אחרי שבמהדורות הראשונות היתה בהם כמות גדולה יותר של שיבושים וסילופים, קיצץ ותיקן המחבר, כנראה לאחר בקורת שקיבל.

147ג) מן הסבות שנתבארו בפתיחה זו לא התייחסנו כלל למאמר "ביאור בידיעת החכמים בענין החיות והבהמות" הבנוי כולו על טעויות כאלו, כמו שכותב בפתיחה: "נראה כיצד חלוקה נפלאה זו מגלה נפלאות לגבי הבהמות והחיות המנויות בתורה, החלוקה הידועה היא ממלכה, מערכת, מחלקה, סדרה, משפחה, סוג, מין.. במשפחת האיילים יש 17 סוגים ו44 מינים שונים, הרי במקום 10 מינים ישנם 154 מיני חיות ובהמות!", הרי לנו שתמיה על התורה מדוע לא חילקה לפי ה"חלוקה הנפלאה" שהמציאו בימינו. ונציין לדוגמא כי ישנם עשרות שיטות "נפלאות" של חלוקת מינים [ראה בספר "זיאולוגיה" מאת י. מרגולין (תשכ"ח ח"א עמ' 25): "כמספר ספרי המדע בזיאולוגיה מספר שיטות המיון"]. ולפי השיטה המקובלת ביותר (של Walker) במשפחת הפריים ישנם 49 סוגים ו115 מינים לפי החלוקה המעודכנת, [לפי מה שנתפרסם בשנת 1987, בעוד בשנת 1971  היו 54 סוגים ו110 מינים...]. בתגובתו של הרב סגל ל'דעת אמת' ישנה התייחסות מפורטת לכל הפרטים בנושאים אלו, והרוצה להאריך יעיין שם. מטעם זה קיצרנו בכל פרטים אלו.

וכן כל שאר המאמר כולו משובש ומגוחך, ונציין כאן 4 דוגמאות:

1) הרס"ג בדברים כתב שהזמר הוא ג'יראפה ולא מצאנו לדעה זו תמוכין בשום מקום אחר, גם לא שמענו שהתירו לאכול את הג'ירפה.

ומראה בזה עוצם בורותו, שהרי תרגום השבעים מתרגם ג'ירפה וכן הוולגאטה, וכן מפרש המדקדק ר' יונה אבן ג'אנח, והרד"ק, רבי יהוסף שורץ (דברי יוסף קנט:) ובסדור רבינו שלמה בן נתן פכ"ד מהלכות שחיטה, והרשב"ץ ביבין שמועה הלכות דרוסה, וכן כתוב במילון של אליעזר בן יהודה. וידוע לכל שומר מצוות שהג'ירפה הוא מין טהור אלא שאין עליו מסורת (הרב סגל).

2) תמיה "קושיה עצומה", מדוע לא ציינו חז"ל לבדוק חיה במערכת העיכול אם היא מעלת גירה או לאו.

ולא דברו חכמים אלא על ההולך במדבר ורוצה לשחוט חיה, שיכול לבדוק בפיה, אבל לא היתה כוונתם שילך וישחוט כל חיה שיראה, ואח"כ יבדוק את איבריה הפנימיים, שהרי באו לחסוך כל זה.

3) החליט שאין בריה בעולם ששמה שסועה.

ראה 'מאור למסכת חולין' מאת הזיאולוג ד"ר י.מ. לוינגר ח"ב עמ'11 - 27. (ד"ר לוינגר היה ראש המחלקה לזיאולוגיה באוניב' בר אילן).

4) הרשב"ץ כ' שהנמר הוא ממזר בן חזיר היער והלביאה ואלו דברי הבל.

נראה שיסוד אגדה זו על הברדלס נאמר, ראה באנצ' אוצר ישראל ערך נמר כי "לפי דעת הקדמונים הנמר בא מן הברדלס והלביאה", הכנוי "חזיר היער" הוא כנוי עממי, וכנראה יש לו איזה שייכות לברדלס [ואולי צ"ל חתול היער. אבל גם באדר"נ פל"ד מוזכר חזיר היער בתור חיה טורפת, וכנראה גם כאן המדובר בסמנטיקה שונה, שהרי מדובר בחיה טורפת וברור שאין זה שום מין של חזיר]. וכמובן שאין אנו יודעים את מקור מוצאו של הנמר. אך כדאי לדעת כי דוקא הנמר הוא המין היחידי בעולם, שהצליח להתרבות ע"י מין אחר, ולהביא גם דור שלישי, ולא עוד אלא שהנמר התרבה דוקא ע"י לביאה, ה"ארינמר" שנוצר הביא דור נוסף לעולם, הנסוי בוצע בצרפת והתפרסם בתקשורת בישראל [ראה את הפרטים, בצירוף תמונות, באנציקלופדיה נחלי יוסף ח"א עמ' 442. ובאמת נסוי זה נעשה גם בדור הקודם, ראה בשו"ת "יד חנוך" (המחבר נפטר בסאטמר 1943, וספרו נדפס מחדש בברוקלין 2000) שמעיד כי בחצר הקיסר הגרמני הכליאו נמר ולביאה ויצא מהם מין חדש]. הרי שיש קשר מובהק בין הנמר לבין הלביאה, שהרי מינים שונים לגמרי אינם מתרבים זה מזה, וזה מראה על יסוד של אמת באגדה זו. והיה הדבר ידוע שהנמר היא חיה היכולה להזדווג עם מינים נוספים, [וגם רש"י קדושין ע. ידע מאגדה זו] ולכן כינו אותו 'עז פנים'.

אגב, ב"שאלות ותשובות" מביא ידען את דברי אופינוס היווני הכותב כי הג'ירף הוא תוצאה של הכלאת נמר עם גמל, ומלגלג עליהם. ויש להעיר ששמו המדעי של הג'ירף הוא "גמל נמרי", הרי שיש באבחנה זו משהו מן המשהו. וגם זה מלמד שהקדמונים ידעו על תכונתו של הנמר שיש בו את היכולת להזדווג עם מינים שונים.