תיק ידען

דיון בטענות דעת אמת וירון ידען

עמוד הביתמי אנחנובין ויכוח לפולמוס"דעת אמת" - פרופילחוות דעת משפטית"שיטתו" של דעת אמתמשא ומתן?ידען ואנטישמיים אחריםהנבואהארכיאולוגיהכתבי הקודשמגילת אסתרשמיטההרביארבעת המיניםטלטולדיו סת"םברית מילהשיחת חכמיםפרשנות תלמודיתמליצת השירהמשנההמוסר היהודיהעם הנבחראלימות חרדיתגויים בהלכהמעמד האשהדברי חלומותהמתים מרגישים?גופו של ה'סנפיר וקשקשתמבנה העולםכדוריות הארץפאיהקדמה לקונטרסיםקונטרס 1קונטרס 2קונטרס 3קונטרס 4קונטרס 5קונטרס 6קונטרס 7קונטרס 8קונטרס 9דילוגי אותיותפרשיות השבועפרשיות בראשיתפרשיות שמותפרשיות ויקראפרשת במדברפרשיות דבריםמכתב לרביחזקאל סותר התורהמציאות ומשלמגיה בתלמודשאלות ותשובותפורום תיק ידען

מה לדעתך השפעתו של ידען על הציבור הרחב?
 מהותית ביותר
 בינונית
 אפסית
 מי בכלל יודע מי הוא?


חדש באקדמיה ליהדות

מבנה העולם

ידיעת חכמים במבנה העולם

135) "בטרם נביא את ידיעת חז"ל באסטרונומיה נציג לפניך הקורא את הידוע לנו היום [[(תודתינו לשחר דולב]) אנו חיים על גבי כדור הארץ, כדור שקטרו 12,756 ק"מ והקיפו בקו המשוה 40,102". קטע ארוך שנראה לקוח מספר לימוד לילדים בכתות הנמוכות [אין לנו שום מושג מדוע היה צורך בשחר דולב לשם העתקה זו] וגם בו ישנם טעויות לא מעטות, כך למשל: "בסביבות שנת 500 לפני הספירה למנינם, התפיסה המקובלת היתה שהארץ היא כצלחת עגולה ושטוחה במרכזה היבשות וסביב הים הגדול אוקינוס, כל העצמים תוארו כמורכבים מארבעה יסודות וכו' מאה שנה מאוחר יותר כבר תיארו היונים את הארץ ככדור, סביב לארץ סובבים כדורי בדולח בכדורי הבדולח נטועים כוכבי הלכת.. הפילוסוף היוני אריסטו אף הוסיף כי את האויר העוטף את הארץ עוטפים כדורים נוספים של היסודות". ואילו בספרו של סטיבן הוקינג "קיצור תולדות הזמן" (עמ' 11) אנו קוראים כי בשנת 340 לפנה"ס הסיק אריסטו שהארץ היא כדור, ובמאה השניה לספירה קבע תלמי כי הירח והכוכבים נתונים בתוך כדורים – ספירות.

"איזורי היבשה מחולקים לחמש יבשות: אירופה, אסיה, אפריקה, אמריקה, ואוסטרליה, שלהן צורות מורכבות ובהחלט לא עיגול. בכל מקרה אין ים "ללא סוף" משום שבכל כיוון אליו נפליג תמיד נמצא יבשה לבסוף"

"ועתה נראה את דעת חז"ל: ע"פ חז"ל תמונת העולם נראית כך: היבשה מוקפת ים (אוקינוס) ובקצה הים מתחילה כיפת השמים. (ולזה מביא ידען 5 מקורות):

מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק ז הלכה לח: אבא חנן אומר משום שמואל הקטן העולם הזה דומה לגלגל עינו של אדם, לבן שבו, זה ים אוקיינוס שמקיף את כל העולם כולו, שחור שבו זה ישוב.

ובירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ג דף מב עמוד ג: א"ר יונה אלכסנדרוס מקדון כד בעא מיסק לעיל והוה סלק וסלק סלק עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה.

וכן הזוהר כרך ג' (במדבר) פרשת שלח לך דף קסא עמוד ב: ת"ח כד ברא קוב"ה עלמא אשרא לימא דאוקינוס דאסחר כל ישובא דעלמא.

ואף המשנה ברורה [הרב ישראל מאיר מראדין חי במאה ה20] הסביר מדוע מברכים על הים האוקיאנוס (!) ולא על הים התיכון (סימן רכח' ס"ק ב'): דוקא על ים אוקינוס שהוא הים הגדול שבכל הימים שמקיף את כל העולם עליו קבעו ברכה בפני עצמו מפני גדלו אבל על ים שעוברין בו לא"י לא נקרא לענין זה ים הגדול ומברכין עליו כמו על שאר ימים.

ובפרקי ר' אליעזר פרק ג מבואר: שמימי אוקיאנוס עומדין בין קצות השמים ובין קצת הארץ וקצות השמים על מימי אוקיאנוס הן פרוסין שנאמר המקרה במים עליותיו.

הרי לך ברור שלדעת חכמים כיפת השמים משיקה את הארץ"

אחרי שברוב בקיאות הביא חמשה מקורות לסתירה הגמורה והעצומה בין דברי חכמים לבין הסקירה המדעית ע"פ שחר דולב, ננסה לבדוק היכן בעצם הסתירה. לשם הבלטת ה'סתירה' הדגיש ידען בסקירתו המדעית: "ליבשות צורות מורכבות ובהחלט לא עיגול. בכל מקרה אין ים "ללא סוף" משום שבכל כיוון אליו נפליג תמיד נמצא יבשה לבסוף", באף אחד מחמשת המקורות לא נזכר ים "ללא סוף", נזכר רק כי האוקינוס מקיף את היבשה כולה או את הישוב כולו, שזו עובדה ברורה. נכון הדבר שאם נפליג נגיע שוב אל הקצה השני של היבשה, אך עדיין האוקינוס מקיף את היבשה, שהיא כאי קטן בלב ים גדול.

דברי הזוהר והמשנה ברורה שהאוקינוס מקיף את העולם הינם משפטים רגילים וברורים, שנוכל למצוא כמוהם בספרי לימוד וטבע – האוקינוס מקיף את היבשות.

לשם כך באה הדגשה מיוחדת בסקירה המדעית שע"פ שחר דולב כי "ליבשות צורות מורכבות ובהחלט לא עיגול", כלומר – במסכת דרך ארץ השוו את היבשה בלב הים כעיגול העין, ומכאן כי חשבו שהיבשה עגולה! אך חבל ש'דעת אמת' אינו יודע את המשך המשפט במסכת ד"א: "קמט שבו, זה ירושלים, פרצוף שבקמט, זה בית המקדש", כלומר: אין כאן תיאור במגמה גיאוגרפית המשתמש בדוגמא מתחום העין, אלא תיאור מליצי של בית המקדש כמרכז העולם, כשם שאין ללמוד מכאן שבית המקדש היה [לפי חז"ל] בצורת פרצוף, וירושלים [לפי חז"ל] בצורת קמט, כך אין ללמוד מכאן שהיבשה עגולה לפי חז"ל. [צורת היבשה היתה ידועה בימי חז"ל וצויירה במפות רבות].

הירושלמי המספר על אלכסנדר מוקדון, שאינו דעת חז"ל, אלא דוקא אגדה שהיא בעצם הסטוריה יוונית שהגיעה מפי השמועה לחכמי התלמוד, מספר כי צורת העולם ככדור. אין הכוונה ליבשה עגולה כצלחת, אלא העולם כולו כצורה של כדור, שהרי הירושלמי בא לפרש את המשנה הדנה באדם המוצא פסלים שונים ואינו יודע אם הם פסלים של עבודת אלילים, וקובעת: "אסור כל שיש בידו מקל או ציפור או כדור", ומפרש הירושלמי: "שהעולם עשוי ככדור א"ר יונה אלכסנדרוס מקדון כד בעא מיסק לעיל והוה סלק וסלק סלק עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה בגין כן ציירין לה ככדורא בידה". אם כן, מכיון שהעולם ככדור נותנים בידה של הדמות המפוסלת כדור. זו ידיעה גיאוגרפית נכונה.

הדימוי של הים כקערה, אינו ברור, וידען מתרגם בסוגריים "כלומר מקיפה את היבשה", הכנוי 'קערה' לעיגול סובב ומקיף. ושוב אין לנו כאן אלא את הידיעה כי הים מקיף את היבשה.

מפרקי דר' אליעזר, שנתחבר לפי הדעה המקובלת במאה ה10 לספירה, מביא ידען קטע מפורסם שנוי במחלוקת, שכבר הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ב פכ"ו) תקף אותו בחריפות[1], בכדי להוכיח כי הים והיבשה נושקים. אך ידען ב'בקיאותו' המושגת על ידי חיפוש בתכנות מחשב, שכח גמרא מפורשת כי הים והיבשה אכן נושקים "תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא", כנראה שחיפוש טריויאלי בתכנה אינו מניב תוצאה זו. אך דברים אלו הם חלק מאגדות רבב"ח, בין שאר ספורים פנטסטיים שברור שהם חזיונות ואליגוריות כמו שכתבו כל פרשני התלמוד [ראה שם ריטב"א, שיטה מקובצת, ועוד. ובתשובת הגאונים פירוש ריאלי לאגדה ספציפית זו] ופדר"א נמשך אחר אגדה זו.

"המרחק בין הקצה המזרחי של הארץ לקצה המערבי כמוהו כמרחק הארץ לכיפת השמים כפי שמבואר מתשובת חכמים לאלכסנדר מוקדון "עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב אמר להם מן השמים לארץ רחוק או ממזרח למערב אמרו לו ממזרח למערב תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלים בה חמה במערב הכל מסתכלים בה חמה באמצע רקיע אין הכל מסתכלים בה. וחכ"א זה וזה שוים כו' מאי טעמא אין הכל מסתכלין בה משום דקיימא להיא ולא כסי לה מידי (תמיד לב.)

המרחק בין קצה (!) המזרחי של הארץ לקצה המערבי ובין הארץ לכיפת השמים הוא מהלך אדם במשך 500 שנים וכו' בניגוד לדעת רבא שיתא אלפי פרסי הוי עלמא [24,000 ק"מ העולם]"

136) יש כאן חוסר הבנה של פשט הגמרא, ידען מפרש כי הנדון על מרחק מזרח ממערב, הוא על הקצה המזרחי והמערבי של העולם [כמו הודו וקליפורניה], ולכן הגיע לקביעה המטופשת שהוא מייחס לחז"ל כי אורך כדור הארץ [ממזרח למערב] מקביל למרחק בין הארץ לשמים. לכן הוא גם רואה סתירה בין דברי רבא המתאר את אורך כדור הארץ לבין דעת הגמרא בנדון של המרחק מן הארץ לשמים.

אך הנדון ממזרח למערב אינו אלא ממיקומה של השמש בשעת הזריחה ומיקומה בשעת השקיעה, כלומר מזרח ומערב הרקיע. שהרי על זה בא הדיון מדוע אין השמש משפיעה בשוה ממיקומה בשעת השקיעה כמו שמשפיעה ממיקומה בשעת צהריים, אם המרחק שוה. ועל זה יפה השיבו חכמים את התשובה האמתית שאכן המרחק שוה, ובכל אופן ההשפעה בשעת הזריחה מועטה משום שקרינת ואור השמש באים בזוית בשעה זו והרי כאלו יש דבר המכסה את השמש.

"וכמה רקיעים יש לדעת חז"ל? ריש לקיש אמר שבעה רקיעים הן וכו' וילון אינו משמש כלום וכו' רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין וכו' שלא נתן הקב"ה את החמה אלא ברקיע שני שאם נתון ברקיע הזו שאנו רואים היה יוצא חמה על תקופתו ושורף את הבריות וכו' ואף יש השלכות מעשיות לטעותם של חכמים כאלו יש שבעה רקיעים בשמים.”.

137) ידען מאריך בפירוט רב על הרקיעים ותפקידם, כשאת דעה זו הוא מציג כ"טעותם של חז"ל", אך הלא לפי דעת חז"ל הכוכבים קבועים ברקיע השני, הרקיע הראשון אינו משמש כלום אלא הוא "וילון", [ובאמת נכון הדבר כי האטמוספירה היא מגנה על העולם מפני השמש, ולולי קליטתה את הקרינה האולטרא סגולה לא היתה האנושות יכולה להתקיים, וכדברי חז"ל חסד עשה שלא נתן את החמה אלא ברקיע שני![2]] ואם כן מנין לנו לדעת מה נמצא מעבר ליקום המוכר לנו הכולל את כל מערכות הכוכבים. אין אנו יכולים להכריח את ידען להאמין לאגדות חז"ל, אך כלום דעה זו היא ברת בדיקה או סתירה?

בא וראה איך שעד עצם היום הזה שלומי אמוני ישראל נוהגים כאלו לא התקדם המדע חז"ל פסחים צד: מביאים את דעת חכמי אומות העולם שהשמש בלילה מתחת לקרקע ולא מעל לרקיע ורבי מביא ראיה וסמוכין לדעת חכמי אומות העולם וכו' ומתוך מציאות שגויה זו קבעו חז"ל הלכה וכו' אשה לא תלוש אלא במים שלנו וכו' וכך פסק המשנה ברורה שחי במאה העשרים תוך התעלמות מוחלטת מהידוע: משנה ברורה סימן תנה ס"ק ב: אלא במים שלנו היינו לינה בכלי לאחר שאיבתן והטעם כ' רש"י בגמרא וכו' שהחמה הולכת באותו זמן בשיפולי רקיע ויש מפרשים מפני שבלילה החמה מהלכת למטה מהקרקע ומחממת המעינות וכו'"

138) משמע מכאן כי ההלכה שנפסקה במשנה ברורה הינה נגד התקדמות המדע, אך הלא לפי שני הדעות, גם לפי דעת חכמי ישראל, וגם לפי דעת אומות העולם ישנה הצדקה לקחת דוקא מים שלנו כמו שכתב המשנה ברורה, ואם כן אין ההתקדמות שייכת לפסיקת ההלכה כלל. אלא שהמשנה ברורה העתיק את הטעמים שנתנו הקדמונים, הגם שאנו יודעים שנראים דבריהם מדברינו והגמרא עצמה אומרת כי חכמי אומות העולם צדקו, אבל אין זה נוגע להלכה. [את כוונת הגמרא שמעינות חמים בלילה משום שהחמה מתחת לקרקע, יש שפירשו שמכיון שהחמה מכוסה ומוסתרת – ניכר ונרגש חומם של המעינות שהתחממו במשך כל היום, והם שומרים את החום, מה שאין כן בשאר החפצים או מים הנתונים בכלים לא מצטבר חום בצורה כזו ועל כן אינם חמים בלילה].

ידען לוקח את השיטה ההליוצנטרית כאלו היא עובדה שהוכחה מתמטית, ויש בה בכדי להוכיח טעות של מי שלא חשב כך, ולא היא. כבר איינשטין קבע (בשנת 1915) ע"פ תורת היחסות, כי לגבי תנועת השמש וכדור הארץ - ככל שני גופים במרחב שרק אחד מהם מתנועע - לא ניתן לקבוע איזהו המתנועע. אין אנו יודעים אלא שיש ביניהם תנועה יחסית. [ומובן כי ניתן לשייך עצמים נוספים לאחד משני הגופים, דהיינו: אם הירח לעולם סמוך לכדוה"א, הרי שהוא מתנועע עמו, או: הרי שהוא אינו מתנועע עם השמש[3]]. יתירה מכך, האבל גילה (בשנת 1929) כי היקום מתפשט כל הזמן [העצמים מתרחקים זה מזה], אך למרות זאת: מיקומם של גרמי השמים מנקודת הצופה של כדור הארץ אינם משתנים. ז"א: אנו במרכז ההתפשטות – ומרכז היקום. על כך כתב סטיבן הוקינג (קיצור תולדות הזמן עמ' 49): "כל הראיות האלה לכך שהיקום נראה זהה בכל כיוון שאליו אנו מסתכלים (נ.ב. – למרות התפשטותו-), עשויות לרמז על כך שיש משהו מיוחד במקומנו שלנו ביקום. אפשר לחשוב שאם אנו רואים את כל שאר הגלקסיות מתרחקות מאתנו והלאה, הרי שאנו נמצאים במרכז היקום. אלא שיש לכך הסבר אחר: היקום עשוי להיראות זהה גם כשצופים בו מגלקסיה אחרת כל שהיא, וזו כפי שראינו היתה הנחתו השניה של פרידמן. אין לנו שום ראיה מדעית בזכות הנחה זו, או נגדה. אנו מאמינים בה רק מטעמי ענווה: יהיה זה מופלא באמת ובתמים אם היקום נראה זהה בכל כיוון סביבינו, אבל לא סביב כל נקודה אחרת ביקום!". אם סטיבן הוקינג מאמין בהנחה זו מטעמי ענווה, ראוי לו לידען גם ליטול קורטוב של ענווה, ולא להשמיץ את כל מי שאינו מאמין באמונותיו.

"גודל הכוכבים בשמים – חז"ל הבינו דבר תמוה מאד, שגודל הכוכב כגודל הארץ, או כלשונם כגודל הישוב, וראיה לדבריהם הביאו מתוך התבוננות בהליכתם ממקום למקום ועדיין הכוכב נמצא באותה זוית ולא העלו על דעתם שהמרחק העצום הוא הגורם שזוית הכוכב לא תשתנה למרות שהאדם הלך ממזרח למערב"

139) אך הדבר התמוה הוא חוסר הבנת הנקרא של ידען שלא ירד אפילו לפשט הגמרא, משום מה הבין שחכמים החליטו שגודל כדור הארץ מקביל לגודל הכוכב (איזה כוכב?) משום שגם כשהולכים על פני כדוה"א, הכוכב "עדיין נמצא באותה זוית". כיצד אפשר לראות זוית של כוכב שאינו אלא נקודת אור? ואם מדובר על זוית הנחתו בשמים, מה זה שייך לגודלו האישי של הכוכב?

למען הבנת הדברים נצטט כאן את לשון הגמרא (פסחים צד.): רבי נתן אומר: כל הישוב כולו תחת כוכב אחד יושב. תדע, שהרי אדם נותן עינו בכוכב אחד, הולך למזרח - עומד כנגדו, לארבע רוחות העולם - עומד כנגדו. מכלל דכל הישוב כולו תחת כוכב אחד יושב". המשפט אותו "מצטט" ידען "גודל הכוכב כגודל הישוב" אינו מצוי בשום מקום, ולא נאמר בגמרא שגדלם שוה, אלא שגדלו של כל כוכב גדול לאין ערוך מגודל הארץ, ולכן כל הישוב כולו אינו אלא מתחת כוכב אחד [כמו שמבין גם אבן עזרא (שמות כג ג): "אמרו חכמי הספירות שכוכב אחד גדול מכל הארץ המיושבת, ושאינה מיושבת תשעים פעמים. גם חכמינו אמרו שכל העולם תחת כוכב אחד עומד"]. זוהי עובדה נכונה, וגם ההתנסות דרכה הגיעו אליה חכמים נכונה: מכיון שמפת השמים איננה משתנית בתנועה על פני כדור הארץ, הרי שכל תנועה ע"פ כדוה"א הינה פחותה מהפריט הקטן ביותר במפת השמים. ניתן אולי לומר כי "גודל כל כוכב לפחות כגודל הישוב" וזה נכון.

(היסק זה מובא גם בספרים מודרניים, ראה למשל "מילדות לבגרות בשביל החלב" מאת פרופ' טימותי פריס עמ' 43: "קביעתו כי הארץ אינה אלא נקודה לעומת הספירה השמימית התבססה בחלקה על עדויותיהם של נוסעים שהרהיבו לרדת דרומה לאפריקה המרכזית או לעלות צפונה אל ארץ תולה וסיפרו כי במסעותיהם לא ראו דבר ששיכנע אותם כי הם קרובים יותר לכוכבים בחלקים האלה של השמים").

"ויש מרבותינו האחרונים שלא עשו הבחנה והבדלה בין חכמי התלמוד לדעת הרמב"ם ושאלו שאלות ונשארו במבוכה רבתי (שו"ת חוות יאיר סימן ריט) "וצריך עיון אם היא [השמש] למעלה בגלגלה איך נראה אור הכוכבים שהם בגלגל השמיני ואם ביום אינם נראים מפני אור היום איך נראין בלילה והלא השמש בגלגלה למטה מהם ואור דידה היה ראוי להאיר דרך גלגלה כי הגלגלים כולם ספיריים [שקופים] שעל כן נראין הכוכבים דרך ז' רקיעים" ולא שם לב שלדעת חכמי התלמוד הכוכבים בגלגל שני כפי שביארנו לעיל יחד עם החמה ושהגלגלים אינם שקופים לכן אין נראה אור השמש".

140) כאן מאשים ידען אחרים בחוסר הבחנה והבדלה, והוא עצמו מבלבל את היוצרות ומערב את המושגים, המשפט "לדעת חכמי התלמוד הכוכבים בגלגל שני" הינו שיבוש, הגלגלים לא מוזכרים בשום מקום בתלמוד והם ממשנתו של אריסטו[4], כל הכוכבים, המזלות, הגלגלים, והכרוך בהם נתונים ברקיע השני לדעת חז"ל שהוא בעצם כולל את כל היקום המוכר לנו. והגלגלים באמת שקופים לדעת אריסטו והרמב"ם [כמו שכתב הרמב"ם במפורש יסודי התורה פ"ג ה"ג] שהרי הם מחזיקים ותומכים את כל הכוכבים ואנו רואים את הכוכבים דרכם.

רבותינו התייחסו לכוכבים ולמזלות ואף לגלגלים עצמם כבעלי תודעה עצמית והם בעלי נפש כפי שכתב רמב"ם וכו' ועכשיו נביא ראיות מהתלמוד להשפעת הכוכבים על העולם השפל הוא עולמינו וכו' (מביא מקורות שהמזל קובע גורלות בני אדם ושהרמב"ם לא האמין בזה) ואתה התלמיד הנבון ראה והבן שאחרי שחכמי אומות העולם במאות האחרונות גילו שאין הבדל בין כוכב הארץ שלנו לשאר כוכבי הלכת ואין בשמים גלגלים וכל המונח גלגל המזלות הינם (!) בדותות ממילא כל האמונה שהכוכבים משפיעים נפלה בבירא עמיקתא וכבר אין אנו זקוקים למצוות כדי להסיר את עבודת הכוכבים מליבינו"

141) ערבוביה נדירה שכזו לא נודעה זה זמן רב. הסברא שהגלגלים בעלי נפש אינה דעת חז"ל רק דעת אריסטו שהרמב"ם קיבלה, והסברא שהמזלות קובעים גורלות היא דעת חלק מחז"ל והרמב"ם לא קיבלה. האמונה באסטרולוגיה אינה מחייבת שיש לכוכבים דעת או נפש או השפעה ישירות מהם, רק כל אחד מסמל את הזמן שמסוגל לגורלות שונים, הגורל נקבע לפי זמנים מסויימים והכוכבים אינם אלא סמל של הזמן. ובכל אופן ה"גילוי של המאות האחרונות" שאין הבדל בין כוכבינו לשאר כוכבי הלכת, אינו שייך כלל לשני סברות אלו, בודאי לא לסברה השניה. מלבד שלא ידוע על שום גילוי העוסק בטיבם הרוחני של כוכבי הלכת. [וכן הקביעה העילגת כי "גלגל המזלות הינם בדותות" מוטעית, "גלגל המזלות" אינו אלא כוכבי השמים כפי שהם נראים לעין האדם מן הארץ, וכמובן אין ויכוח על מציאותם].



[1]זה לשונו: "לא ראיתי מעולם יותר זרים מהם בדברי אדם מן הנמשכים אחר תורת משה רבינו.. סוף דבר הוא דבר יבלבל כל בעל הדת היודע אמונתו מאד מאד, ולא התבאר לי בו פירוש מספיק, ואמנם זכרתיו לך שלא תטעה בזה".

[2]ידען מביא את דברי רש"י כי הוילון חוצץ מפני השמש, ואת דברי התוספות כי הוילון מאיר, ואינו מבין את שניהם. אך שניהם אמת: האטמוספירה אכן חוצצת מפני השמש כאמור, וגם מקרינה את אור השמש כידוע שקרני האור שבאות בזוית נשברות באטמוספירה וחוזרות לארץ.

[3]"תורת היחסות של הדינמיקה אינה ענין אקדמי טהור בלבד, מפני שהיא הופכת על פניה את ההשקפה הקופרניקאית של העולם. אין כל משמעות לדיבורים על ההבדלים בין אמיתות הטענות של התיאוריות של קופרניקוס ושל פטולומיאוס, שתי התפיסות הינן תיאורים חופפים. עתה נשללת האמת של מה שנחשבה כתגלית הגדולה ביותר של המדע המערבי מקדמת דנא" (רייכנבך, עמ' 217. מתוך ספרו: Reichenbach, Hans. The philosophy of Space and Tine/ N.Y. Dover, 1858)

[4]והמונח "גלגל קבוע" שבתלמוד הכונה לגלגל המזלות, והוא שם כולל לקבוצת כוכבים המסתובבת – מתגלגלת. ובכל אופן בודאי אינו מקביל לשבעת הגלגלים של אריסטו.