תיק ידען

דיון בטענות דעת אמת וירון ידען

עמוד הביתמי אנחנובין ויכוח לפולמוס"דעת אמת" - פרופילחוות דעת משפטית"שיטתו" של דעת אמתמשא ומתן?ידען ואנטישמיים אחריםהנבואהארכיאולוגיהכתבי הקודשמגילת אסתרשמיטההרביארבעת המיניםטלטולדיו סת"םברית מילהשיחת חכמיםפרשנות תלמודיתמליצת השירהמשנההמוסר היהודיהעם הנבחראלימות חרדיתגויים בהלכהמעמד האשהדברי חלומותהמתים מרגישים?גופו של ה'סנפיר וקשקשתמבנה העולםכדוריות הארץפאיהקדמה לקונטרסיםקונטרס 1קונטרס 2קונטרס 3קונטרס 4קונטרס 5קונטרס 6קונטרס 7קונטרס 8קונטרס 9דילוגי אותיותפרשיות השבועפרשיות בראשיתפרשיות שמותפרשיות ויקראפרשת במדברפרשיות דבריםמכתב לרביחזקאל סותר התורהמציאות ומשלמגיה בתלמודשאלות ותשובותפורום תיק ידען

מה לדעתך השפעתו של ידען על הציבור הרחב?
 מהותית ביותר
 בינונית
 אפסית
 מי בכלל יודע מי הוא?


חדש באקדמיה ליהדות

מעמד האשה

מעמד האשה בהלכה היהודית

99) מאמר זה עוסק מעיקרו בפילוסופיה של היהדות, ואין ראוי כלל להתייחס לגיבובי מקורות שהועתקו ע"י תוכנת מחשב בצורה כה חובבנית, הרוצה להעמיק במשנת היהדות והשוואה להשקפות המודרניות יוכל לקרוא ספרים רבים וטובים הנוגעים בנושאים אלו: החל מכתבי רש"ר הירש 'חורב', דרך כתבי פרופ'  ש. ה. ברגמן, הרב דסלר, ועד ספרים פופולאריים כדוגמת "קיום מצוות במאה ה20" של הרב אריה כרמל.

כדוגמא קטנה נראה את ההלכה בה הוא פותח: לפי ההלכה היהודית אשה אינה יורשת, וזהו מעשה בלתי שיוויוני והגון. בהסתכלות שטחית ניתן אולי לחתום את הנושא ב"בלתי שוויוני" ותו לא. אך כל המכיר את הרקע החברתי והתרבותי שהיה קיים בעולם מאז ומעולם עד לתקופתינו, יבין כי זוהי ההנהגה המתאימה ביותר. ואף אם בחברה המערבית אין הנהגה זו מתאימה, אין זה אלא משום שכל צורת החיים המערבית, על כל יתרונותיה וקלות החיים שבה, לוקח בחסרונות רבים ועצומים המערערים את היציבות הנפשית של רבים. ואין כאן המקום להסביר דבר זה, שכבר הוכר בחוגים רבים.

בחברה בה הגבר הוא העובד ומתפרנס מיגיע כפיו, וממילא הוא גם האחראי על הנכסים מכל הבחינות, אין משמעות של ירושה המגיעה לאשה, שכן היא מגיעה בסופו של דבר לבעלה, ולפעמים לבעלה ישנה עוד אשה, או עוד נשים, או בנים רבים, שכולם בעצם יקבלו את הירושה. אין שום הפסד לאשה בכך שאינה יורשת את אביה, שכן כאשר ימות אבי בעלה, יקבל בעלה גם את חלק אחיותיו. כך שבססטיסטיקה הכללית אין בכך שום הפסד למין הנשי. האשה כפרט יכולה להרויח בצורה זו בדיוק כמו שהיא עלולה להפסיד. [ולהזכיר לקורא, בחברה הראשונית שנוצרה בעולם, לא זו המערבית, היו לכל אדם הרבה בנים ובנות באופן רגיל]. וכן קבעו חכמים 'אפליה' לטובתה של האשה בירושה: היא ניזונת מנכסי הירושה, מה שאין כן בגברים.

[וסבה נוספת חשובה: ארץ ישראל נתחלקה לשבטים לפי נחלות בתי אב ומשפחות, כאשר הירושה עוברת מבן לבן הנחלות נשארות בשבט. מה שאין כן לו היתה עוברת הירושה גם דרך הבנות היה  המרקם השבטי בא"י מסתבך ומתפורר].

הדרישה לשנות את ההלכה לפי התרבות המערבית, היא בלתי מוצדקת, שכן, גם אם באמת יש חוסר הגינות בסיטואציה שכזו במצבינו אנו, ואכן רבים מחלקים בכל אופן חלק בירושה גם לנשים. לא ניתן לצפות ממערכת חוקים אלהית קבועה שתהיה נתונה לשינויי חברה. שאם כן, מחר תקום חברה שאחד מערכיה הוא תיעוב ודחיית מַצוֹת, מאיזו סבה שלא תהיה, ולאחר כמה שנים ידרשו את ביטול מצוות אכילת מצה, שכן איך וכיצד אפשר לזכור את החירות בדבר כה מתועב ומאוס על כל החברה כולה? על החברה להתאים את עצמה לצורתה המתאימה לתורה, ובאם אינה עושה כן, לכל הפחות שלא תדרוש לשנות את התורה. שכן אחד העקרונות הבסיסיים עליהם בנויה התורה היא אי אפשרות לשינוי, מכיון שכל דבר הנתון לשינויים בסופו של דבר הוא אינו קיים.

עד כאן סטינו מדברינו, בכדי להדגים ענין זה, שהגותה של תורת ישראל איננה מסתכמת בהכרח בזריקת משפטים נבובים בסגנון עיתונאי. כל הרוצה ללמוד ולהעמיק ילך וילמד, ושאינו רוצה ייכבד וידום.

אך נעיר כדרכינו על כמה טעויות מצחיקות המראות את רמתו של הכותב והבנתו את הטקסטים שהוא מעתיק:

פרק א' מעמד האשה בתפקידים צבוריים וחברתיים.

אשה פסולה להעיד, אין לך אפליה ועלבון גדולים מאלה, אדם שקול ונבון פסול מלמסור עדות בפני בית דין על דברים שראה בעיניו וזאת אך ורק על שום היותו מהמין הנקבי.

ויש מקצת הרבנים שלא נוח להם באפליה חמורה זו השוללת את זכות העדות מן האשה הולכים אלה ומתרצים תירוצים שאינם עולים בקנה אחד עם דעת ההלכה המפורשת ואומרים שאשה פסולה לעדות משום שאין דרכה של אשה לצאת מהבית וללכת לבית הדין משום "כל כבודה בת מלך פנימה". מלבד שטיעון זה אינו פותר את האפליה הקיימת הוא אף אינו מישב את פסול האשה לעדות בקדושין שהרי ממילא נמצאות הנשים באירוע החופה כדי לשמח חתן וכלה.

100) ראשית נבהיר, אין מכוונתה של הסבה המוגדרת "כל כבודה בת מלך פנימה" שאשה אינה אמורה לראות דברים שאפשר להעיד עליהם, כי הלא כמה וכמה עסקי ממונות ומקרים נעשים בבית, ולא נאמר אלא שאין דרכה לבא לבית הדין להעיד [כמו שיתבאר להלן]. על כן הקושיה מקדושין מגוחכת, ברור כי כל מקרה עליו נשאל האם האשה כשרה להעיד, עוסק בדבר שהאשה ראתה אותו, ומה זה משנה כיצד ראתה אותו. האשה איננה מעידה משום שאין דרכה ללכת לבית הדין ולהופיע בפני הדיינים, בעלי הדין, והנוכחים. ודי לראות כיצד מופיעות נשים בימינו בפני קהל, בצורה המדגישה את מיניותן, ולהבין כי לחפצים בצניעות האשה וכבודה ע"י שמירת מרחק מגברים זרים, אין זו פעולה מומלצת[1]. מה גם שהעדות מצריכה חקירה ודרישה ודו שיח עם הדיינים. ובפרט: יש מקום סביר לחשש כי האשה תשתמש באינסטינקט הבסיסי של הגבר להיות מושפע מנשיותה, ובכך תטה את תוצאות המשפט, ומחקרים עדכניים מראים [מה שמובן לכל אדם] כי שופטים גברים עשויים להזדהות עם עדה ממין נקבה יותר מאשר עם עד ממין זכר. ונשים בהופעתן בפני בית משפט משתמשות באקטים מיניים מובהקים לצורך זה.

אין טיעון זה דעתם של "מקצת הרבנים", אלא הוא מסתמך על הגמרא בשבועות ל. שאין דרך אשה לבא לבית דין "משום דלאו כבודן הוא כדכתיב כל כבודה בת מלך פנימה", אף שהגמרא הביאה סברא זו כאפשרות ולא קבעה כי זה הוא טעם הדין, הריטב"א והרמב"ן שם הבינו כך, וכנראה ברשב"א גם בתשובתו למעשה (תשובות הרשב"א ח"ו סימן רי') ובעקבותיהם הלכו הפרשנים.

ועובדה זו ברורה מכך שהאמינו לנשים במקומות רבים על עדויות, ואף בנושאים חמורים מאד, ולא פסלום "משום שהם מהמין הנקבי". ונצטט כאן עשר דוגמאות:

1) אשה נאמנת להעיד על אשה שמת בעלה, ולהתירה מאיסור אשת איש! (אבן העזר סימן יז').

2) אשה נאמנת בענין הכאה ובזיון ת"ח או שאר קטטות ומסירות (מהרי"ק שורש קעט').

3) אשה נאמנת לעדות בכור (שבת קמה:).

4) במקום שאין אנשים רגילים להיות כגון בבית המרחץ של נשים או בשאר דבר אקראי שאשה רגילה ולא אנשים כגון לומר בגד זה לבשה אשה פלונית נשים נאמנות (תרומת הדשן שנג', נפסק בש"ע ח"מ לה').

5) יולדת נאמנת להעיד על זהות הוולד ויחוסו (קדושין עג:).

6) אשה נאמנת באיסורים להעיד על דבר אם הוא אסור או מותר (גיטין ב:).

7) אשה נאמנת להעיד על בת אם היא קטנה או גדולה (ריב"ש סי' קפב': "הוא עדות גמור, שסומכין עליו אפי' בשעת מעשה בין בממון בין באסורא ואפי' למכות ולעונשין"). "אשה נאמנת להעיד על אשה אחרת שהיתה בתולה (שו"ת מהר"י מינץ סימן ו': "עדות נשים חשיב עדות ונקראות עדים"). אשה נאמנת להעיד על שם עריסה של אשה לענין כתיבת גט (שואל ומשיב א' ג' רכב').

8) אשה נאמנת להעיד על סוטה שנטמאת (סוטה לא.).

9) אשה נאמנת להעיד בעגלה ערופה שראתה את הרוצח (סוטה מז.(.

10) אשה נאמנת בדברים שבינו לבינה (יבמות סה:).

מצב האשה בתרבות המערבית בה אין חייץ בין המינים אלא ישנו עירוב גורף ומכוון, הוא גורם ישיר לפתיחות מינית ההופכת את יחסי האישות לדבר שאין לו שום קשר עם מוסד הנישואין, ולמוסד הנישואין לדבר שאין לו קשר מחייב ורציף עם המין האנושי – הנישואין הם תקופה קצרה וחולפת בחיי רוב האנשים בתרבות המערבית. זהו ענין של בחירה, בין הנוצץ והמושך, לבין הערכי והמוסרי.

וגם כאן כמו בכל ה'אפליות' ישנה הסתכלות חד צדדית: העדות היא גם חובה ולא רק זכות, היודע עדות ואינו מעיד ראוי לעונש, והאשה פטורה מחובה זו.

101) ושוב חוזר לכסלו בקטע הבא: "אשה פסולה לדון", כאשר לאחר מאמץ רב ועיון עמוק מצא לו ראיה נגד הטעם הנ"ל ממקור חדש ומקורי: "התירוצים של רבנים מסויימים שאין דרכה של אשה לצאת מביתה נפלו בתהו עם פסק הלכה זה שהרי ההפך הוא הנכון נשים ודאי דרכן להיות במקוה ויכולות היו להעיד בקלות על טבילת הגיורת ודוקא רבנים אין דרכם להיות במקוה הנשים". אך אין הנדון כלל על ראיית האירוע, כי אם על גביית העדות בבית הדין, כמו שנתבאר, ושוטה זה שלא ידע מימינו ומשמאלו, מדמה 'להפיל בתהו' כל מה שאינו מבין.

ובהמשך מתאונן מדוע אשה אינה יכולה להיות ראש מדינה וכן שופטת, אך באמת הכל יודעים האם תפקיד זה תואם את טבעה של האשה, כאשר מתוך שופטים רבים ומנהיגי מדינות רבים, רק מיעוט שבמיעוט מן המגיעים למשרות הבכירות הן נשים, והרוב המכריע הם הגברים, למרות שבעלי זכות הבחירה הם נשים וגברים כאחד, [כך גם למרות עיסוקן הרב של נשים ברפואה, כשאין להן שום הגבלה ומניעה מקצועית, כמעט ולא מצאנו אשה מנתחת. ראה גם באנצ"ע ערך אשה: "לגבר יש כושר לעשות מאמצים גדולים חד פעמיים, ולאשה יש כושר לבצע שורה של פעולות קטנות ומונוטוניות"]. הסבה היא משום שטבע האשה אינו מתאים לתפקידים אלו, גם אם נמצאו יוצאות דופן. וזו שאלה עקרונית, האם יש לעודד פעילות של האשה כנגד טבעה הנשי, על כל ההשלכות הנובעות מכך, וברור שכאן לא נדון בשאלה זו. רק באנו להזכיר שאין לדון בה בדרך עיתונאית שטחית.

ויש להעיר, שבאמת כתוצאה מהתנהגות קלוקלת זו של האשה נגד טבעה ואפיה המקורי, כיום יותר מתאימה האשה לעדות, אבל אין זו השגה על דין התורה, אלא הוכחה כיצד תרבויות קלוקלות ונהנתניות יוצרות כלאיים, ומשנות את טבע הבריאה, לרעה ולא לטובה.

אגב, לדעת הרב הראשי לשעבר הרב ב"צ חי עוזיאל (משפטי עוזיאל כרך ד' חו"מ סי' ו') אשה יכולה להיבחר לכנסת ולהנהגה.

102) בפרק ג' מראה ידען את הבנתו בלשונות הגמרא: "הגבר הוא הקונה את האשה 'הרי את זקוקה לי מקודשת' וכל אלה כולם כינויי בעלות ברכוש". אך מאימתי הכינוי "זקוקה לי" הוא כינוי בעלות ברכוש? לידען פתרונים.

ובפרט מפעים לקרוא את משפט הסיום של פרק זה: לסיכום: מן הנאמר בפרק זה תדע כי אשה נשואה אין לה ממון ורכוש משלה, והיא אינה חופשיה ובת חורין אלא משועבדת לבעלה, עד שפטרה הכתוב ממצוות כבוד אב ואם, ולדעת אבודרהם אף מכל מצות עשה שהזמן גרמא. וכמו שכתב לעיל: "כך עולה מתקנת חכמים שאין לאשה נשואה שום רכוש או ממון ששייכים לה". אך בתלמוד (נזיר כד:) מבואר כי כל ממון שהאשה מקבלת על מנת שיהיה שלה ולא של בעלה הרי הוא שלה. וכן נפסק בשלחן ערוך (אבן העזר סימן פה). ומה מענין לראות כי לדעת אבודרהם אשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא..

103) את פטור הנשים ממצוות שהזמן גרמא הוא רואה כאפליה, במקום להבין את החדוש המפתיע שבדברים: דת הפוטרת נשים ממצוות מתוך התחשבות במצבן ובמחויבויות המשפחתיות שלהם. אם פטור ממצוות הוא אפליה ישנם גם אפליות הפוכות: האשה חייבת במצוות מגיל 12, שנה קודם הגבר. "האשה ממהרת להביא כח יותר מן האיש, ולפיכך מחנכים אותה בתענית יום הכפורים לפני זמן החיוב של תורה קודם זמן חינוכו של האיש" (רש"י כתובות נ.) "נשים מוזהרות על הדלקת הנר ואפילו ירצה הבעל האשה קודמת" (מג"א רסג' ב'). וכמובן שאם מקור זה היה מזדמן לידיו של ידען היה מציג אותו כאפליה הפוכה, ואין קץ לבלבולי המח.

התורה מתחשבת באשה בהלכות רבות, ולהלן דוגמאות: האיש שגנב ואין בידו לשלם נמכר לעבד, אך האשה אינה נמכרת לעבד (סוטה כג.). עבד עברי שאינו רוצה לצאת אזנו נרצעת אך אמה עבריה אין אזנה נרצעת (תוספתא סוטה פ"ב). גבר הנידון למוות נתלה אך אשה איננה נתלית (רמב"ם סנהדרין פרק טו'). משתדלים בנישואיה של האשה יותר, האשה קודמת לפדותה מן השבי (הוריות ג ז), האשה קודמת לקבל צדקה לקנית מלבושים (הוריות ג ז), שלא לדבר על החוקים המיוחדים לכבוד האשה, כגון: אשה שפותתה או נאנסה רשאית להכריח את המפתה לישא אותה לאשה ללא יכולת שלו לגרשה. אמה עבריה יכולה לתבוע מאדונה להתחתן עמה או להתחתן עם בנו. ואין מתפקידינו לשבח את תורת ישראל..

פרק ד': האם פטורה מחינוך הבנים.. יתירה מכך כתבו התוספות ישנים ביומא פב. ורבינו אומר דחינוך לא שייך אלא באב אבל באדם אחר לא שייך בי' חינוך. וכן תוספות נזיר כח: אומר ר"י דחינוך לא שייך אלא באב.. ההלכה היהודית אינה רואה חובה במעורבותה של האם בחינוך בניה.

104) לולי שהיו הדברים כתובים, ספק אם היה אפשר להאמין כי יצאו מפי אדם שפוי המתיימר להבין את ההלכה. התוספות אומרים שמצות חינוך אינה שייכת אלא באביו של הילד, אבל לא באדם אחר, וידען קורא כאן כי האם פטורה ממצוות חינוך! ולא דובר אלא לאפוקי אנשים זרים [גם התוספות בנזיר מסיימים: "אבל לא איניש אחרינא"].

נכון הדבר שנחלקו אחרונים האם ישנה מצוות חינוך באם, אך אין הכוונה כלשונו המוזרה "ההלכה היהודית אינה רואה חובה במעורבותה של האם בחינוך בניה", כי אין הכוונה כלל למה שנקרא בלשונינו "חינוך" דהיינו עיצוב האישיות, הנחלת דרך ארץ ומדות טובות, הסתגלות לחיים, וכדו'. אלא הרגלת הילד לקיום מצוות הצריכות אימון מיוחד, כדוגמת נטילת לולב, הנחת תפלין, ועוד מצוות כאלו שמטבע הדברים האב הוא המלמד את הילד. אבל האם צריכים להביא ראיות למעורבותה של האם בחינוך ילדיה ליהדות, ומה בדבר הפסוק המפורסם שכל ילד שומר מצוות פותח בו את יומו "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך"? [וכן כמה פרקים ממוסרי ספר משלי הם: "דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו" (משלי ל א א)]

פרק ו': בת כהן אוכלת בתרומה, אלא אם כן נישאה לישראלי, או נבעלה לאדם שאסור לה להתחתן אתו. וגבר כהן? שני מצבים אלו לא חלים עליו כלל, אם נישא לישראלית ממשיך לאכול בתרומה, ואם בעל בעילת אסור כגון שנשא גרושה ממשיך לאכול בתרומה.

105) הרי לנו אפליה קלאסית מבית מדרשו של ידען, שאפילו לנתח את הנתונים ולהציבם אינו מצליח. ומדוע שלא נציב אפליה הפוכה: הגבר מופלה לרעה, מכיון שאם הוא נושא כהנת איננו אוכל בתרומה, ולעומת זאת האשה הנושאת כהן אוכלת מיד בתרומה! ברור כי את התרומה אוכלים כהנים, ואי אפשר להחיל את השם 'כהן' על כל מי שיצא ממשפחת הכהונה, אשה באופן נורמלי נמשכת אחר בעלה, כשם שהיא מקבלת את שם המשפחה שלו, כך היא נקראת על שם משפחת בעלה, ואם התחתנה עם ישראל הרי דינה כישראלית. ולו היינו קובעים אותה כ'כהנת' גם זה היה יכול להתפרש כאפליה. לישראלים ישנם זכויות אחרות - לקבל נחלה בארץ למשל.

הדין השני אינו אלא תוצאה של הדין הראשון, אשה שנבעלה לפסול אינה מתחתנת עם כהן, ולכן דינה כמי שתתחתן עם ישראל.

כהן שנשא גרושה אינו יכול להפסיק להיות כהן, וגם אם היה נאסר עליו להתחתן עם כהנת, הוא אינו צריך בת זוג בכדי להיות כהן. מה שאין כן כהנת שנבעלה לפסול, אף שהיא עדיין כהנת, כיון שעתידה להתחתן עם ישראל, דינה כמו שנתבאר.

איסור להיטמא למת.. בנות אהרן אין להן חלק בקדושת הכהנים ויכולות להיטמא למת. ודבר שני שהוא חמור יותר הכהן אסור לו להטמא לאחותו שאינה בתולה, כלומר אינו מלוה אותה בדרכה האחרונה לקברה ביום מותה. תן דעתך על חוסר השויון כהן זכר שאנס אשה אחיו מצוים ללוותו ביום מותו עד קברו. אבל אשה בת כהן שנאנסה לא די לה בסבלה אלא מקבלת עונש נוסף שאחיה אינם מיטמאים לה ולא ילוו אותה בדרכה האחרונה.

תן דעתך גם על זאת: בת כהן גרושה אינה ראויה להתחתן עם הכהן משום שאינה הגונה בטהרה ובנקיות, ואלו כהן זכר גרוש או שבעל בעילת אסור ואפילו אם אנס נשים ממשיךלאכול בתרומה ולעבוד בבית המקדש.

106) גם כאן מתערבת הבורות עם חוסר ההבנה, הכהן אינו מיטמא לאחותו "כלומר אינו מלוה אותה בדרכה האחרונה", אך האם ישנו איזה אסור על כהן להשתתף בלויה? ולא נאמר אלא שאינו מיטמא לה, דהיינו שאינו מתעסק עם גופתה ממש, אך הוא משתתף בהלויתה כמנהג הרגיל בלי שום שינוי משאר קרובים המשתתפים בהלויה גם אם אינם מורידים את הגופה לקבר.

ומהו חוסר השוויון: מדוע כהן שאנס אשה מצווים אחיו ללוות אותו? קשה לשער כמה איוולת טמונה בשאלה זו, מהו בכלל הקשר בין המקרה שלפנינו לכהן שאנס אשה. הכהן מותר להיטמא לבני משפחתו הקרובים אנשים ונשים כאחד, אלא שאחותו שנבעלה, או שנתקדשה אפילו לא נבעלה, משתייכת כבר למשפחת בעלה ונקראת על שמו, וכבר אינה מוגדרת כחלק בלתי נפרד מיחידת המשפחה שלו. זוהי צורת חיים, ומה שייך לכאן הכהן שאנס אשה? האם אשה שנתקדשה נענשת על כך ולכן אין נטמאים לה, ומשום כך חפץ ידען להעניש את אותו כהן שאנס אשה, ואולי יש להעניש גם כהן שעבר ברמזור אדום ואין להשתתף בהלוייתו? ואין גבול להבלים.

והדוגמא השניה: היעלה על הדעת שגרושה 'אינה הגונה בטהרה ובנקיות', ואם בעלה סבל ממחלת נפש ולכן התגרשה ממנו הופכת היא לאינה הגונה. ולא נאמר אלא שנישואין עם גרושה אינם נישואין של טהרה ונקיות כמו נישואין עם בתולה. כמאמר חכמים "גרוש וגרושה - ארבע דעות במטה" (שהוא מהרהר באשתו הקודמת והיא מהרהרת בבעלה הקודם). וגם במושגים של ימינו כל אדם יודע את ההבדל הגדול בין "פרק א'" לבין "פרק ב'", ומהו ההבדל העצום בין אשת נעורים, לבין היכרות שניה, בעצמת הרגשות, ברמת המחוייבות, ובסטטיסטיקת הנאמנות והקיימא.

וכמה מגוחך לדרוש שכהן גרוש יפסיק לעבוד בבית המקדש, מה זה שייך כלל לענין נישואין עם גרושה. משוואה זו מזכירה את השאלה:"מותר לסוע, ומותר שיהיה אור אדום, מדוע אם כן אסור לסוע באור אדום?". כהן נשאר כהן, והאיסור הוא נישואין עם גרושה, ולא הגירושין.

איסור הנישואין עם הגרושה יכול להיחשב גם כאפליה לרעת הגבר, שאינו יכול להתחתן עם האשה שהוא חושק בה.

107) פרק ז': כאן מתגלה כחו של ידען בהשגה עצומה על בעל משנה ברורה. המשנה ברורה פסק (קצט' טז') נשים אינם חייבות בזימון אלא רשות בלבד, והטעם משום שאינו מצוי כל כך שיהיו בקיאות בברכת הזימון. הרי זה הבל. כל ברכת הזימון יב' מלים ואיזה בקיאות צריך כאן?

ראשית תיקון קל: בסידורים שלפנינו ברכת הזימון כוללת 21 מלים[2] במקרה ואין עשרה אנשים. ושנית: תקפה עליו משנתו, ושכח כי ברכת הזימון מעיקר הדין אינה רק ההזמנה לברך (רבותי נברך וכו') אלא אמירת כל ברכת המזון בקול והוצאת המסובים ידי חובתם (שלחן ערוך אורח חיים סימן קפג'). אך העיקר הוא להגדיר הכל כ'הבל' ובזכות זה לזכות לתואר 'דורש האמת המשכיל והנבון החכם והחוקר'.

ובפרק ח' ביאורים חדשים בתלמוד באמתחתו: אין ללמד את הנשים תורה משום הפקרות מינית. סוטה כא: ר' אליעזר אומר כל המלמד את בתו תורה מלמדה תפלות. ופרש"י שמתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע.. והבן זה היטב, תיפלות הוא עניני מין ואיסור לימוד תורה לנשים הוא ע"פ רש"י שמתוך לימוד התורה תלמד ערמומיות ותדע איך לבגוד בבעלה! ודומה שאין תירוץ מרושע יותר לאפלית הנשים בלימוד תורה מזה.

108) מדהים, כיצד הוא יוצר רעיונות מרושעים שכאלו, ולאחר שמסיים את יצירותיו משליך אותם על אחרים.

שינה את דברי ר' אליעזר שאומר "כאלו מלמדה תפלות", ובאמת אין שום שייכות בין לימוד תורה ללימוד תפלות, אלא שהמלמדה תורה אינו מביא שום תועלת, כאלו מלמדה דברים אלו שהם חסרי תועלת לה. וסיום דברי רש"י הם: "שמתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע כדכתיב אני חכמה שכנתי ערמה". והיכן מצא כאן ענין אשה הבוגדת בבעלה, אם לא שבמקום אחר מצאו ומהרהורי לבו מדבר.. ולא נאמר אלא שמחמת התורה תיכנס ערמה בלבה ותהיה ערמומית. אך הלא כלל לא מדובר כאן על אשה נשואה, אלא על "המלמד את בתו", דהיינו בתו הקטנה שאינה נשואה, והכוונה היא שלא זו בלבד שאין לבת שום תועלת בלימוד תורה שאינה מצווה בה, וגם לא תמצא את עתידה בה, אלא שמכניס בלבה ערמומיות לחינם ומקלקל את תומה. לימוד המשפט, ובפרט משפטים פליליים של רצח, רמאות, הסתבכויות אישות, ללא ספק מקלקל את התום של בתולה כשרה וצנועה, כשהדבר אינו נחוץ לה כלל.

ושוב מדבר בנושאים שאינו מבין בהם מאומה, ומחליט כי חז"ל הרשו לעצמם להתבטא בזלזול ובבוטות על הנביאות, ועל נביא ממין זכר לא נאמרה בשום מקום התבטאות שכזו. וכמובן לא נשיב כסיל כאיוולתו, רק נציין כמה משפטים שנאמרו על הקדמונים ממין זכר: אדם הראשון מין היה ומושך בערלתו (סנהדרין לח:). מנוח (שדיבר עם המלאך שהבטיח לו את שמשון) עם הארץ היה (ברכות סא.). מה נחש מצוי בין הנשים אף שמשון מצוי בין הנשים (ב"ר צח יד). שלשה בני אדם בדקן הקב"ה ומצאן קרון של מי רגליים קין חזקיה ובלעם (מ"ר בלק כ ו). עפרא לפומיה דאיוב (ב"ב טז). ורוח אלהים לבשה את זכריה זה עוונו של זכריה שראה עצמו גבוה מכל העם כו' התחיל מדבר גדולות כו' (פתיחה לאיכה רבה כג'). וזה מורה כי חז"ל ביקרו ללא משוא פנים כל מה שהיה טעון בקורת כפי דעתם. וכמובן אין כאן המקום לנסות להסביר את המשמעות האמתית של הדברים, כידוע, שאין מאכילים את החמור מרק פירות, בזמן שהוא מרגיש את אותו הטעם גם בקש ותבן..

וראה דברי חוקרים: "לדעתה של הפסיכולוגית ג'רי לוי גורם השימוש של הבנות בהמיספירה השמאלית לעיבוד מילולי ולעיבוד מרחבי לתופעה של הפרעה כאשר שימוש במלים לפתרון בעיה מרחבית יוצר ומעורר תגובות איטיות ומוטעות או אף חוסר יכולת לפתור את הבעיה.. ההתמחות של כל המיספירה בתפקודים מסויימים גורמת לביצוע יעיל יותר, "התמחות ההמיספירה של הזכרים בתפקודים חזותיים תורמת לעליונותם בביצוצע תפקידים חזותיים מרחביים", הסיק אחד החוקרים שבחן את ההבדלים בין שני בני המינים בכושרם למקם אובייקטים במרחב.. לאור המידע המצוי כיום נראה לי שלהוסיף ולהתכחש לעצם קיום הבדלים מוחיים בין מיניים הוא להיות לא מציאותי", (המוח, ד"ר ריצ'רד מ. רסטק, הוצ' מסדה עמ' 176). שם טוען המחבר (עמ' 180) כי כיום יוצרת מתכונת הלימודים המעורבת אפליה כלפי הבנות מכיון שהיא מותאמת לביצועיהם של הבנים, וממילא נותנת להם עדיפות מראש בכל המטלות והבחינות!

109) ועתה הסכיתו ושמעו את הגזענות והשוביניזם בהתגלמותו: אשה פטפטנית היא כמו שאמרו בקדושין מט: עשרה קבין שיחה ירדו לעולם תשעה נטלו נשים. ואכן מי הוא זה אשר יכחיש שנשים פטפטניות הם (למען הדיוק: הגמרא אמרה שנטלו ט' קבין שיחה, ואת הבטוי "פטפטנית" הוסיף ידען מנסיונו), האם עלינו גם להכחיש את המציאות? זהו טבע נחמד שיש בו חסרונות ומעלות, אך בודאי אין לנו אפשרות בשם הנאורות לעצום את עינינו ולטעון כי הגברים הם הפטפטנים דווקא, או הצעה חילופית: לשם השיוויון הקדוש, נטען כי בימים זוגיים הנשים אכן פטפטניות יותר, ובימים שאינם זוגיים הגברים הם הפטפטנים. וכעת באנו לגדר השיוויון הדמוקרטי והנאור כמתוקנים שבאומות!

110) וכעת לסיכום: "זו הוראת ההתנהגות הכללית על פי ההלכה: הבעל צריך לכבד את האשה ולהתנהג אתה בנחת והיא תעשה כלמעשיה על פיו. הוא יתן יחס והיא תיתן עבודה. הוא ידבר בנחת ובאהבה והיא תעשה את כל עבודת הבית, תלד את הילדים, תגדל אותם ותפרנס את המשפחה. גם כל הכנסה או ריוח מעבודותיה שייכים רק לבעלה. בתמורה לכל אלה היא תקבל דברי שבח. זה השוויון אותו מכתיבה ההלכה היהודית".

ומהיכן נתחיל לנתח סיכום מוזר ומשונה זה? על פי ההלכה "האשה תעשה את כל עבודת הבית, תלד את הילדים, תגדל אותם" האם האשה שאינה נוהגת על פי ההלכה אינה יולדת את ילדיה או עושה את עבודות הבית?

האשה "תפרנס את המשפחה", האם נזכר באיזה שהוא מקום בהלכה כי על האשה לפרנס את המשפחה? בכל המקורות בתלמוד לא הוזכר אלא שהבעל מפרנס את המשפחה. דוקא החברה החילונית מטילת את חובת הפרנסה על שני הצדדים.

"כל הכנסה או ריוח מעבודותיה שייכים רק לבעלה". כבר הזכרנו לעיל כי דבר שהיא מקבלת על מנת שיהיה שלה אינו שייך לבעלה, וגם הדין העקרוני שמעשה ידיה לבעלה אינו אלא תקנת חכמים כנגד מזונותיה, ז"א שמחמת תקנה זו שבעלה אחראי על משכורתה, הוא מתחייב לזון אותה כל צרכה, אפילו אם אין משכורתה מספיקה. אך אם ברצונה של האשה לוותר על הסדר זה היא יכולה לומר "איני ניזונת ואיני עושה", משכורתה לעצמה והיא זנה את עצמה.

קצורו של דבר, לא נשאר מסיכום זה שום פרט בעל משמעות לעצמו, ונחזור שוב על לשון הרמב"ם: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז". ובמקום להתפעל ולהתפעם כיצד נכתבו דברים נעלים שכאלו בעיצומם של ימי הביניים החשוכים, מנסה ידען לשבשם ולהציגם כ"היא תיתן עבודה והוא יתן יחס". דברים אלו אינם צריכים יחס.

והלואי שגרושתו של ידען, אותה עזב עם שבעת ילדיהם, היתה זוכה לחוות על בשרה לכל הפחות את דברי הרמב"ם האלו.. אם לא את כל ה'נאורות' אותה מגלה ידען בעניני נישואין.

ובכדי להמחיש את ההבדל בין הבנתו של אדם נבער, לבין ראייתם של החוקרים, נחתום בדברי ד"ר שאול ברקלי (סיכום חוקי התורה עמ' 89): "כידוע היה מצבה המשפטי של האשה בכל ארצות הקדם לרבות יון ורומא העתיקות, ירוד עד מאוד. ההבדל בין האשה החפשית כביכול לבין זו של השפחה שבוית המלחמה, במובן המשפטי, לא היה רב ביותר. ואולם לא כן בישראל. מתוך המסופר במקרא נראה כי האשה -הגברת תפסה כבר בימי האבות עמדה מיוחדת. כמעט בכל מקום במקרא, בו האשה העברית- הישראלית מופיעה על במת ההיסטוריה ואם גם על רקע אגדי או במעטה אגדי, היא מופיעה כאשה שוות זכויות לצדו של הגבר. לא רק האמהות שרה, רבקה, רחל, ולאה, אלא גם חנה, אם שמואל, מיכל אשת דוד, אביגיל אשת נבל הכרמלי ועוד הן בנות לויה לבעליהן, כאישיות בעלת דעה עצמית ובעלת כושר פעולה למופת (יעל הקינית). הן משפיעות לעיתים קרובות גם השפעה מכרעת על החלטות בעליהן, עומדות באומץ לצדם בעת הצורך, מעיזות להטיף להם מוסר (מיכל לדוד) או דורשות בתוקף מילוי דברים בהתאם לרצונם (שרה ואברהם) ועוד. ואין צורך לומר הנשים המנהיגות, כגון מרים דבורה הנביאה, איזבל, ואחרות.. ובהשואה למצב החוקי של האשה אצל העמים העתיקים בעולם העתיק, מצטיין חוק התורה בדרך כלל בשאיפתו להגן על זכויותה של האשה וככל האפשר מנסה הוא להוציאה משפל המדרגה בה היתה נתונה בארצות השכנות.. במקום זה יש להזכיר את שבוית המלחמה שהתורה מגינה על כבודה.. וזאת בתקופה שהשבויות היו הפקר בעיני העמים האחרים".

גם הארכיאולוגיה מספרת לנו: "חותמות אלו הם עדות חשובה למעמדה הנכבד של האשה העבריה ולזכותה לחתום על חוזים" (אנצ"מ ערך חותם).

ואם נדבר על העת החדשה, גם האנטישמי הגזען ניטשה מודה בעל כרחו: "בדרך בה היהודים מכבדים את אבותיהם ואת ילדיהם, בבינה הטמונה בחיי ונימוסי הנישואין שלהם מצטיינים הם על כל בני אירופה". (ניטשה, דמדומי שחר, סעיף 205).

ואילו בחברה המודרנית? על התמונה העגומה של מעמד האשה בימינו נוכל לקרוא בספר "נשים אוכלות את עצמן" (הוצ' מודן 1999 עמ' 24): "הנשים כולן נמדדות כל העת בהשוואה למודלים שאינם ניתנים לחיקוי, כך קורה שהנשים סובלות מתחושת כישלון מתמדת.. התפקידים שהיו בעבר ברורים ומוגדרים לנשים הם היום ערטילאיים הרבה יותר, חסרי הגדרה ובעצם פרוצים.. הופעתה של האשה היא כרטיס הביקור היחיד או לפחות העיקרי שלה.. מסרי החברה מבטיחים.. שדרך גוף מושלם יהיו לנו חיים מושלמים.. התיחסות כזו גורמת לנשים לראות את גופן כערך 'מסחרי' כמכשיר לקבלת דברים 'טובים' בחיים, וזה הדבר המביא נשים וגם גברים לראות את גוף האשה כאובייקט שאפשר לעשות בו מניפולציות, לשלוט בו, לשנות אותו, להרחיב, להצר.. אשה החשה שעליה להתאים את עצמה למודל חיצוני תעשה הכל כדי לשנות את גופה כך שיתאים לאידיאל העכשוי כולל ניתוחים מסוכנים וכואבים. גופה הופך לשדה המערכה שבו מתחולל הקרב על המקובלות החברתית שלה, על הצלחתה בעבודה, ואולי אף על חיי המשפחה שלה ועל אספקטים רבים אחרים בחייה". כל אשה מעדיפה שיעריכו ויכבדו אותה כמות שהיא מבלי להכריח אותה להיות נתונה כל ימיה במירוץ בלתי אפשרי, משפיל, ומבזה, של חשיפת הגוף והעמדתו למבחנים חיצוניים כל העת.



[1]וידוע המעשה, באשתו של מדינאי מפורסם שהספידה אותו במהלך הלוייתו, ולמחרת התבטאו בתקשורת, כי היתה נראית כמי שיוצאת לדייט.. הרי לנו מה חושבים בני אדם בימינו בשעה שמלוים אדם לקבורה, קל וחומר במשפט שגרתי.

[2]רבותי נברך, יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, ברשות מרנן ורבנן ורבותי נברך שאכלנו משלו, ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו.