תיק ידען

דיון בטענות דעת אמת וירון ידען

עמוד הביתמי אנחנובין ויכוח לפולמוס"דעת אמת" - פרופילחוות דעת משפטית"שיטתו" של דעת אמתמשא ומתן?ידען ואנטישמיים אחריםהנבואהארכיאולוגיהכתבי הקודשמגילת אסתרשמיטההרביארבעת המיניםטלטולדיו סת"םברית מילהשיחת חכמיםפרשנות תלמודיתמליצת השירהמשנההמוסר היהודיהעם הנבחראלימות חרדיתגויים בהלכהמעמד האשהדברי חלומותהמתים מרגישים?גופו של ה'סנפיר וקשקשתמבנה העולםכדוריות הארץפאיהקדמה לקונטרסיםקונטרס 1קונטרס 2קונטרס 3קונטרס 4קונטרס 5קונטרס 6קונטרס 7קונטרס 8קונטרס 9דילוגי אותיותפרשיות השבועפרשיות בראשיתפרשיות שמותפרשיות ויקראפרשת במדברפרשיות דבריםמכתב לרביחזקאל סותר התורהמציאות ומשלמגיה בתלמודשאלות ותשובותפורום תיק ידען

מה לדעתך השפעתו של ידען על הציבור הרחב?
 מהותית ביותר
 בינונית
 אפסית
 מי בכלל יודע מי הוא?


חדש באקדמיה ליהדות

המוסר היהודי

המוסר היהודי בהלכה

עניני המוסר של כל חברה הם כנראה טבועים בנו כיצור אנוש ואין נימוק רציונלי לקיומם

ההבדלים בהתנהגות המוסרית וכו' קטע זה לקוח כלשונו מכתבי ליבוביץ', חבל לערב אותו בתמונה, ובסופו של דבר כל דבריו הפוכים מדברי ידען.

דבר חשוב נוסף הוא אע"פ שיש ערכי מוסר טבעים ומשותפים לרוב יצורי אנוש כמו חמלה ונדיבות האדם היהודי צריך לעשות בהם אך ורק מפני שציוה לעשות כך בחוקי ההלכה, ולא מפני שכך מרגיש מטבעו! כמבואר במסכת מגלה האומר עד קן ציפור יגיעו רחמיך משתיקין אותו, שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות.

76) מכיון שבקטע זה משולבים גם חוסר ידיעה – של דברי הרמב"ם והרמב"ן בהקשר למחלוקת בנושא זה, וחוסר הבנה – של משמעות המשפט "עושה מדותיו של הקב"ה רחמים", בחרנו להעתיק מתוך דברי הרמב"ן (דברים כב ו) בנושא:

"כי יקרא קן צפור לפניך - גם זו מצוה מבוארת.. לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם.. וכתב הרב (=הרמב"ם) במורה הנבוכים (ג מח) כי טעם שלוח הקן.. כדי להזהיר שלא ישחוט הבן בעיני האם כי יש לבהמות דאגה גדולה בזה, ואין הפרש בין דאגת האדם לדאגת הבהמות על בניהם, כי אהבת האם וחנותה לבני בטנה איננו נמשך אחרי השכל והדבור אבל הוא מפעולת כח המחשבה המצויה בבהמות כאשר היא מצויה באדם.. ואמר הרב ואל תשיב עלי ממאמר החכמים (ברכות לג ב) האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, כי זו אחת משתי סברות, סברת מי שיראה כי אין טעם למצות אלא חפץ הבורא, ואנחנו מחזיקים בסברא השניה שיהיה בכל המצות טעם.. וזה הענין שגזר הרב במצות שיש להם טעם, מבואר הוא מאד כי בכל אחד טעם ותועלת ותקון לאדם.. אבל אלו ההגדות אשר נתקשו על הרב, כפי דעתי ענין אחר להם, שרצו לומר שאין התועלת במצות להקב"ה בעצמו יתעלה, אבל התועלת באדם עצמו למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או מדה מגונה, או לזכור הנסים ונפלאות הבורא יתברך ולדעת את השם".

ובקצרה: משפט זה כמות שהוא בודאי אינו מלמד על כך שאין מקום לרחמים טבעיים בקיום המצוות, לדעת הרמב"ם הוא דעת יחיד. ולדעת הרמב"ן הכוונה במשפט זה ששילוח הקן היא מפני רחמיו של הקב"ה, ומשתמע מכך כאלו אנו מועילים לו כשאנו מתקנים את המצב המביא אותו לרחמים ול'נקיפות מצפון', ועל כן – משתקין אותו[1].

היהדות אינה מכירה במצפון האנושי.

77) שקר גס ועלוב. היהדות אינה מכירה במצפון האנושי כקובע לעצמו אמות מדה מוחלטות ומחייבות של מוסר, משום שאין ביכלתו לעשות זאת. התורה מחייבת ומנתבת את המצפון וקובעת לו אמות מדה, ובודאי הוא גם תקף כמצפן ומכוין עצמאי בכל מקום שהוא מקביל וממשיך את רוח התורה. כל העיסוק בטעמי התורה, ובתקנות חכמים ברוחה אינו מכוון אלא על פי המצפון. כל הלכות בין אדם לחברו והדינים שמפני תיקון העולם הם בגדר נובעים מן המצפון.

וראה גם באנצ"מ ערך מצוה עמ' 231: "גם מצוות המצפון שעל פי שיקול דעתו הנאמן ורגשו הטהור של האדם נחשבו כמצוות האלהים.. נביאי ישראל תפסו את המצוות שנתגלו בדרך המצפון כמצות האלהים, וההכרה במצוות אלו היתה חשובה להם לא פחות מקיום המצוות שנתגלו לישראל בסיני". אך כנראה שידען מלומד גדול יותר מכולם, ומבין בנבכי הדת היהודית..

"המיוחד שבמוסר החברתי של המקרא – המדרגות העליונות של המוסר המקראי (מצות אהבת הרע, דמותו של אברהם, פרק א' בספר תהלים, וכיוצא באלה) מיוחדות למקרא וקשה למצוא כדוגמתן במקום אחר" (אנצ"מ ערך מוסר עמ' 730).

כל יסודות המוסר העולמי נולדו מן היהדות ומוסרה: " קשר הדוק זה שבין התחומים המוסרי והדתי הוא מעיקר תכונתו של המקרא, ומכאן נתייחד למוסר מקומו המרכזי במקרא כולו. לפיכך השפיע המקרא השפעה מכרעת על עיצובו של המוסר בתרבות עמי אירופה בכללה, בין במישרין ובין בעקיפין ע"י הוראת המוסר שנתפתחה על יסודות מקראיים בספרים החיצוניים ובברית החדשה" (אנצ"מ ערך מוסר עמ' 728). אבל לידען אין פרטים קטנים אלו משנים..

דברי פרופ' ליבוביץ עמוקים וקשים. להשקפתו אין ליהודי הדתי מוסר אנושי כלל. לשומר מצוות יש רק צויים אלהיים. וראוי לעיין ולהעמיק בדברים אלה הרבה.

78) אך לו היה מעיין ומעמיק בדברי ליבוביץ, לא היה מעתיקם למאמרו הדל, שכל כוונתו של ליבוביץ' אינו אלא לסתרו. וכך כותב שם ליבוביץ' (יהדות עם יהודי ומדינת ישראל עמ' 239): "עם ביטול תכניה בפועל של היהדות – עולמן של תורה ומצוות – לא ניתן עוד להשתמש בה כגורם חינוכי. יש דוגלים בסיסמה של המוסר היהודי הנבואי. אולם היהדות התגלמה בדת ודבר זה כשלעצמו איננו מאפשר כלל את הקטגוריה מוסר יהודי". ליבוביץ' בא בדבריו לשלול את הקשר של "יהדות התרבות" כפי שמכנה אותה ידען, עם עם ישראל ההסטורי. וקובע כי "מוסר יהודי" מנותק ושולל את התורה והמצוות הינו חסר משמעות.

לא ניכנס כאן לפרשנות דברי ליבוביץ, אך גם אם הראה לדעת כי אין מוסר יהודי בפני עצמו, ברור הדבר כי לא הראה וגם לא יוכל להראות שאין הדת יונקת את ערכיה מהמוסר האלהי. ההבדל בין מוסר אנושי למוסר אלהי, אינו במצפון או בשלילתו. אלא שהמוסר האנושי נובע מחכמתו והבנתו של האדם, המוגבלת. והמוסר האלהי נובע מחכמה בלתי מוגבלת. אך שניהם באים לווסת את הערכים המצפוניים.

אין לאדם שום דרך לקבוע גבולות למצפונו או ערכים מוחלטים, לעומת זאת אלהים יצר מערכת שלמה המווסתת את הרגשות המוסרים ואת צווי המצפון וקובעת גבולות לכולם. אין זה אומר שכל אדם ואדם יכול להבין את סבות החלוקה הזו על כל פרטיה, אך כל החכמים והחוקרים הבינו זאת באופן כללי, ואין על כך שום ויכוח. וכידוע המוסר המערבי שרשו במוסר היהודי.

ובכדי להמחיש את עוצם הטעות נביא כאן דוגמא:

כתוב ב"מגיד משנה" (גדול מפרשי הרמב"ם, מתלמידי הרשב"א. בפירושו סוף הלכות שכנים): "שתורתינו התמימה נתנה בתקון העולם ובהנהגתו כללים כו' ועשית הישר והטוב והכונה שיתנהג בהנהגה טובה וישרה עם בני אדם ולא היה מן הצורך לצוות על כל הפרטים לפי שמצוות התורה המה בכל זמן ובכל עת ובכל מקום ומדות האדם מתחלפות לפי הזמן והאישים". והלך בעקבות הרמב"ן (בפירושו לתורה דברים ו יח): ועשית הישר והטוב וזה ענין גדול לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כולם אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר".

כל זאת על פי הנחותיו של ליבוביץ' שהיה אדם מאמין ברצון אלהי. אך כאשר ידען מפנה את דבריו את האתאיסט, הסובר כי הנביאים וכותבי התורה לא קבלו דבר מן השמים, ולא ידעו מהו רצון האל. אלא כל דבריהם ומצוותיהם כתבו מתוך הגותם. כיצד יוכל להפריד הגות זו מן המצפון? הלא בסופו של דבר, לפי דעה זו, תורת ישראל כולה יונקת ממוסר ומצפון של בני אדם.

רוב הפרטים המובאים במאמר זה כבר הובאו במאמר "החילוני בהלכה", ובכל אופן נקנח כאן בקטע אחד המראה על רמת ההבנה של כותבו: בגמרא ב"ב ח. רבי פתח אוצרות בשני בצורת אמר יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי הלכה בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו.. ותראה התלמיד החפץ בדעת ובאמת, כי בהלכה היהודית הזכות לפת לחם, או לבגד או לכל עזרה אנושית תלוה לחלוטין בעמידתם של הנזקק והסובל בקריטריון דתי: .. הגע בעצמך: תקום מדינה ותקבע כי השירותים הממלכתיים רווחה, בריאות וחינוך, ניתנים רק לאנשי האקדמיה, הפרופסורים והדוקטורים, ולא לפשוטי העם. אין הדעת סובלת כגון דא ומדינה הגונה ומתוקנת נותנת לכל האזרחים על פי צרכיהם ולא על פי תלמודם או השקפותיהם.

79) אכן, כפתור ופרח! מדינה הגונה ומתוקנת נותנת לכל האזרחים על פי צרכיהם. וכאילו שמוזכר בהלכה באיזה שהוא מקום שלא לתת צדקה לעמי הארץ או למי שאיננו לומד תורה. (ראה משנה דמאי פרק ג' משנה א' ובמפרשים כי מאכילין את העניים עמי הארץ מן הצדקה). ולא הוזכר אלא במקרה חריג בשני בצורת כשאין מספיק בכדי לפרנס את כולם במדה שוה, וכמו שפירש השלחן ערוך "ואין בכיס לפרנס את כולם", אזי כשבכל דרך שנבחר יישארו בני אדם שלא יקבלו, עדיף לבחור את האנשים המעולים יותר. וגם זה מעשה הגיוני, אין כאן המקום לדון דיונים פילוסופיים על מוסר, [אף שאפשר לתת דוגמא מ'רכבת קסטנר', מדוע הציל קסטנר מהונגריה הכבושה בידי הנאצים דוקא אנשי רוח, עסקנים, ומלומדים? כך הנוהל במדינתינו כמו כל מדינות המערב שמאבטחי אישים צריכים לגונן עליהם בגופם - כלומר למסור את דמם בכדי להגן על האדם ה'מעולה' יותר מהם]. רק באנו להראות כיצד הדימוי למדינה שאינה מספקת שירותי רווחה אלא לאנשי האקדמיה, מראה על חסר עמוק בהבנת הנקרא.



[1]וראוי להעיר כי בתלמוד ירושלמי ישנו טעם אחר לגמרי: האומר על קן צפור הגיעו רחמיך ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך משתקין אותו. ובכמה מקומות פירשו חכמים מצוה זו כרחמים: במדרש רבה (דב"ר ו א) "וכשם שנתן הקב"ה רחמים על הבהמה כן נתמלא רחמים על העופות מנין שנאמר כי יקרא קן צפור לפניך". וכן בעוד כמה מקומות.