תיק ידען

דיון בטענות דעת אמת וירון ידען

עמוד הביתמי אנחנובין ויכוח לפולמוס"דעת אמת" - פרופילחוות דעת משפטית"שיטתו" של דעת אמתמשא ומתן?ידען ואנטישמיים אחריםהנבואהארכיאולוגיהכתבי הקודשמגילת אסתרשמיטההרביארבעת המיניםטלטולדיו סת"םברית מילהשיחת חכמיםפרשנות תלמודיתמליצת השירהמשנההמוסר היהודיהעם הנבחראלימות חרדיתגויים בהלכהמעמד האשהדברי חלומותהמתים מרגישים?גופו של ה'סנפיר וקשקשתמבנה העולםכדוריות הארץפאיהקדמה לקונטרסיםקונטרס 1קונטרס 2קונטרס 3קונטרס 4קונטרס 5קונטרס 6קונטרס 7קונטרס 8קונטרס 9דילוגי אותיותפרשיות השבועפרשיות בראשיתפרשיות שמותפרשיות ויקראפרשת במדברפרשיות דבריםמכתב לרביחזקאל סותר התורהמציאות ומשלמגיה בתלמודשאלות ותשובותפורום תיק ידען

מה לדעתך השפעתו של ידען על הציבור הרחב?
 מהותית ביותר
 בינונית
 אפסית
 מי בכלל יודע מי הוא?


חדש באקדמיה ליהדות

המשנה

לא מפי המשנה אנו חיים

 

"במאמר זה באנו לבאר את היחס של רבותינו למשנה.. באנו לבאר שלא מפי התנאים מחברי המשנה אנו חיים. מחד גיסא מצינו לרבותינו בברכות דף ה. שייחסו למשנה כאלו נתנה מסיני.. לוחות אלו עשרת הדברות תורה זה מקרא והמצוה זו משנה.. ובערובין דף נד: תנו רבנן כיצד סדר משנה משה למד מפי הגבורה נכנס אהרן ושנה לו משה פרקו וכו'

ומאידך גיסא מצינו לרבותינו סוכה כ. אמר ר"ל.. בתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי וייסדה חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה. וכן העיד ר' חנינא בב"מ פה. וכו' אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפלפולי. וכך כתב רש"י ב"מ לג: וכו' בימי שמאי והלל רבו מחלוקות בתורה ונעשית כשתי תורות מתוך עול שעבוד מלכויות וגזרות שהיו גוזרין עליהם ומתוך כך לא היו יכולים לתת לב לברר דברי החולקים עד ימיו של רבי וכו' ועד ימיו לא היו מסכתות סדורות אלא כל תלמיד ששמע דבר מפי גדול הימנו גרסה וכו' וסדרו המסכתות דברי נזיקין לבדם ודברי יבמות לבדם ודברי קדשים לבדם..

כל המתבונן בתכני המשניות יראה מיד שנכתבו בתקופת בית שני ולאחריו עד חתימת המשנה על ידי ר' יהודה הנשיא שנפטר (בשנת 225 לספירה בערך).. וכבר ציטטנו את הרמב"ם.. (שאומר שברור שמצות נר חנוכה לא ניתנה מסיני) והוא הדין בכל המשניות העוסקות בדיני תענית חורבן הבית וכיוצא באלו רבים..

ואנו נביא כמה דוגמאות להראותך שהאמוראים התייחסו למשנה לא כדבר חתום וברור הניתן מסיני אלא כדבר שיש לדון בו. המשנה במסכת נדה יג: החרשת והשוטה והסומא וכו' וכך כותבת הגמרא סומא אינה משנה, הרי לך שמכח העיון האמוראים הסירו את הסומא מהמשנה.

וראה דבר מדהים, המשנה במסכת נדה ז: ..אין למדין הלכה מפי תלמוד ופרש"י מתוך המשנה ובריתא ששנויה בהם הלכה כפלוני אין למדין מהם שהאמוראים האחרונים דקדקו בטעמי התנאים והעמידו הלכה על בוריה אבל הראשונים לא דקדקו איש בדברי חברו אלא כל אחד מה ששמע מרבו מלמדה לתלמידו שמועה כמו שהיא..

הרי לך דברים מפורשים שאין לסמוך ולהכריע על פי המשנה אלא על פי התלמוד בלבד, ואף שהאמוראים קטנים מהתנאים הם הם הקובעים וביכלתם לשבש בריתא ולהגיה את המשנה ולחלוק על פסק הלכה המצוין במשנה. ולכן קבעו במסכת סוטה כב. תנא התנאים מבלי עולם.. אמר רבינא שמורין הלכה מתוך משנתן.

ועכשיו תראה דבר נפלא.. בפרשת וילך ציטטנו את דברי הרא"ש.. מצות עשה על כל אחד מישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושים ולהגות בהן.. הם הם הספרים שאדם מצוה לכתבן.. וכך דברי הרב תנחום בר חנילאי נהפכו לדברים בטלים.. לעולם ישלש אדם שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד וכי מיהו זה מיראי ה' שמחלק זמנו ללימוד מקרא ומשנה? ..וכך כתבו התוספות דבתלמוד שלנו אנו פוטרין עצמנו ממה שאמרו חכמים לעולם ישלש אדם שנותיו שלש במקרא שליש במשנה שליש בש"ס.

וזאת לך לאות שלא מהמקרא ולא מהמשנה אנו חיים אלא מהתלמוד ולכן בב"מ לג: אחיכם אלו בעלי מקרא שונאיכם אלו בעלי משנה, זהו בדיוק היחס לבעלי מקרא ובעלי משנה שלא מפיהם אנו חיים.

ועכשיו נחזור לשאלתינו מדוע רבותינו מייחסים למשנה שברור לכל בר דעת שנאמרה בתקופת סוף בית שני כאלו נתנה למשה בסיני?

75) הפלא ופלא, "וראה דבר מדהים", דברים מפורשים שיהיו "לך לאות", עירוב פרשיות פילולוגי, הסטורי, ורעיוני, שכל כולו בבחינת "דבר נפלא". ועכשיו "נחזור לשאלתינו": שאלת השאלות, לאחר שהוכיח ידען במופתים חותכים כמה פעמים כי המשנה נכתבה "בסוף ימי בית שני על ידי רבי שחי בשנת 225 לספירה", עובדה שהיא לכשעצמה בבחינת סוד כמוס ואינה ידועה כנראה לשלומי אמוני ישראל החושבים שהמשנה לא נתחברה על ידי רבי יהודה הנשיא, משום שככל הנראה לא פתחו מעולם תלמוד או כל ספר אחר המזכיר עובדה זו מאות פעמים, נתגלתה באורח פלא לידען וכך הוא משתף אותנו בסתירה העצומה שהיא מולידה בין מאמרי חז"ל:

מחד:

אמרו במסכת ברכות "תורה זו מקרא והמצוה זו משנה", וכן בערובין תנו רבנן כיצד סדר משנה.

ומאידך:

אמרו בסוכה שנשתכחה תורה עלה עזרא ויסדה, וכן ר' חיא אמר שאם משתכחת תורה מישראל יחזירה מתוך פלפולו, ורש"י בב"מ כתב להדיא שמתוך הגזירות לא ביררו יפה דברי המשנה עד שסדרו בימי רבי כל נושא לעצמו.

וכעת, אומר ידען בהגיון עז וחריף כאזמל, שאין לומר כי מסכת מגלה ניתנה מסיני, שהרי "כבר ציטטנו את הרמב"ם" שמצוות נר חנוכה לא ניתנה מסיני (הרמב"ם כלל לא דן בנושא, אלא תוך דיון בברכת "וציונו להדליק נר של חנוכה" מטעים, כי ברור שמשה לא נצטוה על מצוה זו), ואם כן הסתירות מחריפות שבעתיים!!

קשה לנו להאמין כי באמת לא ידע ידען כי המושג "משנה" אינו שם עצם לחיבור המשניות של רבי יהודה הנשיא ותו לא. משנה – מלשון שינון ולימוד, המושג "משנה" נזכר במשניות עצמם בהרבה מקומות, ז"א שגם לפני חיתום המשנה נקראו כל ההלכות הפסוקות העוברות ומשוננות מרב לתלמיד "משנה". והגמרא במסכת ברכות מסבירה כי משה קיבל מסיני גם את המקרא – הפסוקים, וגם הלכות פסוקות. הגמרא בערובין מעיזה אמנם להשתמש בבטוי "כיצד סדר משנה" דהיינו כיצד לימד ושינן משה את ההלכות לתלמידיו, איך וכיצד עלה על דעתו של ידען כי הכוונה בזה שמשה לימד את משנתו של רבי יהודה הנשיא?

הקשרם של המאמרים בענין שכחת התורה בלתי מובן בעליל, האם הכוונה בזה כי עזרא בדה את התורה מלבו כאשר חזר ויסדה? וכן ר' חיא, בדה את המשניות מלבו כאשר ייסד את התורה? (וכמובן, בדה גם את כל דברי בית הלל ובית שמאי רבי אליעזר ורבי עקיבא רבי יהושע ורבי מאיר רבי יהודה ורבי יוסי, ורבי יהודה הנשיא, הקודמים לו, מלבו..[1]). מאמרים אלו רק מראים על כך שההלכות היו בקבלה דור אחר דור ולאחר תקופות קשות היה צורך לסדרם ולבררם, כשציינו את מעשי המופת האלו מצדם של עזרא, הלל, ר' חיא, רק הראו בזה על גודל המסירות למסורת ולבירור ההלכות שנמסרו מדור דור.

אך מסתירה זו מטפס ידען לפסגה נוספת של איוולת, הלא האמוראים הגיהו את המשנה ו"הסירו את הסומא מהמשנה", וזו הוכחה נוספת כי.. ? האם הכוונה כי האמוראים חשבו שהמלה "סומא" נמסרה מסיני ואעפ"כ יש למחקה "מכח עיונם", הלא ברור כי האמוראים הבינו שהמלה "סומא" הינה תוספת שהוכנסה בטעות ולכן יש למחקה, וכלשונם "אינה משנה", ועל מעשה בקורתי שכזה איזה ציון יחלק 'דעת אמת'?

ומהו הדבר המדהים אותו נלקט לקינוח מצעד האיוולת? שפסק הלכה הנמצא במשנה לפעמים אינו מקובל, מכיון שהמשניות אינם אלא מסורת שמסר כל אחד מרבו, לפעמים נמסרו גם דברי יחידים, ועד תקופת התלמוד בה זיקקו את כל המאמרים וקבעו תמיד את דברי הרבים לפי הכלל הלכה כרבים, היתה המשנה אוצר בלום של כל המסורות הקדומות, אך לא ערוך תמיד על פי דעת הרבים. ומהם המסקנות: אף שהאמוראים קטנים מהתנאים הם הקובעים.. ולכן קבעו במסכת סוטה כב. תנא התנאים מבלי עולם.. אמר רבינא שמורין הלכה מתוך משנתן. אך נשים נא לב מי "קבע במסכת סוטה" – הבריתא, כלומר התנאים עצמם כתבו "התנאים מבלי עולם".. מובן שאין הכוונה לתנאים רבי עקיבא ורבי מאיר ושאר מחברי המשנה, אלא ל"תנאים" השונים משניות, אנשים הקוראים את המשנה ופוסקים ממנה הלכות מבלי לדעת את טעמי ההלכות. ועליהם נאמר "שונאיכם – הם בעלי משנה", שהשונה הלכות שאינם מפורטות ומבוארות מספיק בכדי לפסוק מהם עלול להכשיל את הרבים בחטא. וגם עליהם מסיים התלמוד: שמא תאמר אבד סברם תלמוד לומר ונראה בשמחתכם, ופרש"י אני ואחיכם שונאיכם ומנדיכם כולנו נראה בשמחתכם.

וכמה "נפלא" לראות את דברי הרא"ש כי בזמננו מצוות כתיבת ספר תורה מתורגמת לכתיבת חומשים משניות וגמרא ופירושים ולכן נהפכה ההלכה לשלש הלימוד בין מקרא משנה וגמרא לדברים בטלים! איך וכיצד ההוספה למצות כתיבת התורה, גם את כתיבת הפוסקים, אך בצמוד לכתיבת החומשים והמשניות, משנה את התקנה לשלש לימודו? זאת לא נוכל להסביר. אך הראיה היותר גדולה להפיכת הדברים לדברים בטלים: מי הוא זה מיראי ה' שמחלק זמנו ללימוד מקרא ומשנה? אף אנחנו נענה: מיהו זה מיראי ה' שאינו קורא את פרשת השבוע שניים מקרא ואחד תרגום, ושאינו מאזין לקריאת התורה ארבע פעמים בשבוע, ולעזרתינו הביא גם את דברי התוספות המצביעים על כך שהתלמוד בלול גם במקראות, שהלא כל העוסק בהלכות גניבה לומד את פרשת גניבה שבתורה, העוסד בהלכות שבת לומר פסוקים מדיני שבת מן התורה, וכך בכל סדרי הלימוד, וכן האגדות המשלימות את עניני הפסוקים שאינם נוגעים להלכה, שלא לדבר על המשנה שהתלמוד כל כולו אינו אלא פירושיה. כיצד, אם כן, כל עיסוקם וסדר חייהם של יראי ה' נהפכו לדברים בטלים בהבל פה חסר משמעות?

ועכשיו נחזור לשאלתינו, וחוזר חלילה..



[1]עיקר מה שאמרו שנשתכחה תורה בימי ר' חייא, אין הכונה שנשתכחו דברי התורה עצמם, שהרי כשעלה ר' חיא מבבל היו רבי יהודה הנשיא ובית דינו, רבי שמעון בן אלעזר, רבי יוסי ברבי יהודה, רבי אלעזר ברבי יוסי, רב ור' יוחנן, וכל בית דינו של רבי, ובדור זה עצמו סדרו את המשניות והתוספתות. אלא הכוונה שלא היה מספיק אנשים המלמדים את הצעירים תורה, והיתה סכנה שלא יהיו מספיק תלמידים להעביר הלאה את התורה, לכן כתב ר' חיא ספרי תורה והסתובב בערים ללמד את הנערים, כמסופר בגמרא.