תיק ידען

דיון בטענות דעת אמת וירון ידען

עמוד הביתמי אנחנובין ויכוח לפולמוס"דעת אמת" - פרופילחוות דעת משפטית"שיטתו" של דעת אמתמשא ומתן?ידען ואנטישמיים אחריםהנבואהארכיאולוגיהכתבי הקודשמגילת אסתרשמיטההרביארבעת המיניםטלטולדיו סת"םברית מילהשיחת חכמיםפרשנות תלמודיתמליצת השירהמשנההמוסר היהודיהעם הנבחראלימות חרדיתגויים בהלכהמעמד האשהדברי חלומותהמתים מרגישים?גופו של ה'סנפיר וקשקשתמבנה העולםכדוריות הארץפאיהקדמה לקונטרסיםקונטרס 1קונטרס 2קונטרס 3קונטרס 4קונטרס 5קונטרס 6קונטרס 7קונטרס 8קונטרס 9דילוגי אותיותפרשיות השבועפרשיות בראשיתפרשיות שמותפרשיות ויקראפרשת במדברפרשיות דבריםמכתב לרביחזקאל סותר התורהמציאות ומשלמגיה בתלמודשאלות ותשובותפורום תיק ידען

מה לדעתך השפעתו של ידען על הציבור הרחב?
 מהותית ביותר
 בינונית
 אפסית
 מי בכלל יודע מי הוא?


חדש באקדמיה ליהדות

מליצת השיר

מליצת השיר

הרמב"ם במורה הנבוכים חלק שלישי פרק מג: "..אמרו רז"ל תני בר קפרא ויתד תהיה לך על אזנך אל תקרי אזנך אלא אזניך מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו, וכו' איני חושב שאחד ממי ששכלו שלם יחשב זה אבל היא מליצת שיר נאה מאד וכו' וסמך זה לפסוק על צד המשל השיר, וכן כל מה שיאמר במדרשות אל תקרי כך אלא כך, זהו ענינו"

מוכיח שלא כהרמב"ם מכך שהגמרות מדיקות על מליצות כאלו ושואלות מדוע אי אפשר לקראו כפשוטו,

73) ולא ידע כי גם מליצת השיר דרכה להיסמך על סבה דרושית, גם כשאדם מפרש פירוש על דרך הדרוש הוא שואל שאלה לפני פירושו, כדי שיהיה קשר בין הפסוק לדרוש. וכך מנהג חכמים במקומות רבים.

הרמב"ם בהקדמת זרעים כותב "נסמכה זאת המצוה לזה הפסוק לסימן כדי שיהא נדע ונזכר ואינו מענין הכתוב וזהו ענין מה שאמרו קרא אסמכתא בעלמא בכל מקום שיזכרוהו" נמצא לשיטת הרמב"ם שחז"ל השתעשעו בגמרא במשחקי מלים ושאלו שאלות לתפארת המליצה..

והריטב"א מסכת ר"ה טז. הולך בדרך אחרת "שכל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק העיר הקב"ה שראוי לעשות כן (ידען העתיק כדרכו מתוך פרוייקט השו"ת, ולא שם לב שנפלה טעות דפוס לכן העתיק "העיד הקב"ה" במקום "העיר הקב"ה") אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמים ולא כדברי המפרשים האסמכתאות שהוא כדרך סימן שנתנו חכמים ולא שכוונת התורה לכך חס וחלילה ישתקע הדבר ולא יאמר שזו דעת מינות הוא אבל התורה העידה בכך ומסרה חיוב הדבר לקובעו חכמים אם ירצו כמ"ש ועשית ע"פ הדבר אשר יגידו לך ולפיכך תמצא החכמים נותנים בכל מקום ראיה או זכר או אסמכתא לדבריהם מן התורה כלומר שאינם מחדשים דבר מליבם וכל תורה שבעל פה רמוזה בתורה שהיא תמימה חס וחלילה שהיא חסרה כלום"

ממש שפתיים יישק התורה מסרה חובה לחכמים לקבעו אם ירצו והרי לפניך יצירה אנושית מובהקת השואבת סמכות ראשונית מן הכתוב ומשתמשת בדברים הכתובים כרצון כל חכם וחכם: כתוב שלוש הפכהו לשליש, כתוב הדרת עשוה לחרדת.

תוך כדי בדיקת הדברים נמצא שהרמב"ם מכנה את הנוקט שיטת הריטב"א "אינו בעל שכל" והריטב"א מגדיר את דברי הרמב"ם "דעת מינות" ואין סוף לגיחוך".

וכדי להוסיף ולהמחיש את הבלבול נביא דוגמא לדבר שרבותינו חלוקים בו אם חיובו מדברי חכמים או מן התורה וכו' ודע לך מבקש האמת שבמקומות רבים נחלקו הפוסקים האם הלכה פלונית היא מדרבנן או מדאוריתא וזאת משום שאין סדר ועקביות בשיטת לימוד המקרא על ידי רבותינו פעמים דרשא המוציאה מפשוטו של מקרא היא לימוד גמור ופעמים שהיא אסמכתא בעלמא.

נמצא שמפתחות דרש נמסרו לרבותינו לעשות בהם כרצונם ואף להפליג אלי דרשנויות משונות ומוזרות ולקבעם עלינו חובה וכו' ותראה דבר נפלא שכל הדברים שקבעו חז"ל שהם מדאוריתא הם מדאוריתא לא משום שנכתבו בתורה אלא מפני שבני אדם (הם חז"ל) קבעו כך!!

ואחרי כל הדברים האלה כמה מגוחכת היא הטענה שמביאים המחזירים בתשובה למיניהם גונבי הדעת "איך יתכן שבורא עולם יברא את האדם מבלי לגלות לו מה לעשות בעולמו" ומכאן כביכול, קדושתה האלהית של התורה היא "ספר ההדרכה לשימוש ראוי בעולם".

74) בכך המחיש לנו ידען את הבלבול, ואין סוף לגיחוך, ובפרט שלחיזוק דבריו סיים בדבר נפלא!! אך כמה חבל שאיננו שם לב כלל למקורות שהוא מביא, דורש אותם כרצונו מתוך חוסר הבנה מינימלי וכוללם יחד לסלט מרנין לב..

הרמב"ם במורה הנבוכים דיבר בדרשות של "אל תקרי" כדוגמת "אל תקרי שלש אלא שליש", ועליהם העיר [את הדבר הברור שאין עליו חולק] כי אין הם אלא כמליצת השיר. על מי שיתווכח עם זה כתב הרמב"ם "שאינו בעל שכל" (ונניח כרגע את ציטוטו המשובש של ידען "תוך כדי בדיקת הדברים").

הריטב"א מדבר על הלכות שקבעו חכמים וציינו עליהם מקרא שהוא "אסמכתא", לצורך אסמכתא אין משתמשים בצורה של "אל תקרי" אלא בלימוד הנראה כדרשא מנומקת. על זה לא אמר הרמב"ם מעולם שהמפרש כן אינו בעל שכל.

יתירה מכך, הריטב"א אינו נכנס כלל לשאלה האם זו כוונת המקרא המסויים שנתנו חכמים, האם זהו פשוטו או מדרשו או רמז בעלמא. הטריד אותו נושא אחר לחלוטין, וחבל שידען השמיט את בסיס דבריו: "מהכא סמכו רבנן לתקוני הני פסוקי דתקיעתא ומשום הכי קתני ר"ע ש'אמר הקב"ה אמרו לפני מלכויות ושופרות' שכל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק העיר הקב"ה כו'". הריטב"א בא לענות על השאלה איך ייתכן שחז"ל יאמרו "אמר הקב"ה" על דבריהם, ועל זה הוא עונה שעל ידי מציאת הרמז בכתוב יש סמך לרעיון מדברי התורה.

להמחיש את הדברים: במקרה הנוכחי מדבר הריטב"א על המקרא "והיו לכם לזכרון אני ה' אלהיכם", מכאן למדו חכמים שעם הזכרת ענין "זכרונות" בתפלת ראש השנה [שתקיעת השופר היא זכרון כמפורש בתורה] ראוי להזכיר גם את ענין מלכותו – אלוהותו של ה', שהרי הפסוק סומך את שני הדברים. מובן כי הפסוק לא דיבר על תפלת שמונה עשרה שהיא כולה תקנת חכמים, אלא מן הפסוק אנחנו למדים ענין אמתי ונכון כי יש קשר בין ה"זכרון" לבין "אני ה' אלהיכם", ברור אם כן כי חכמים הם שקבעו את הדין, אך את הרעיון וההקשר למדו מן התורה. כיצד למדו? הריטב"א עצמו מסיים "ולפיכך תמצא החכמים נותנים בכל מקום ראיה או זכר או אסמכתא לדבריהם מן התורה כלומר שאינם מחדשים דבר מליבם", הרי שהוא עצמו מבדיל בין "ראיה" ל"זכר" ו"אסמכתא", ואינו נכנס כלל לשאלת כוונתו של הפסוק. הוא בא רק להרחיק את "דעת המינות" כי חכמים בדו דברים מליבם ועשו כאלו הם כתובים בתורה, אולם בודאי מודה הריטב"א שיש תקנות חכמים שלא הביאו עליהם שום פסוק ואמרו במפורש שהם תקנה. [וברור שהריטב"א אינו מכנה את דברי הרמב"ם במורה נבוכים דעת מינות, לאחר שחיבר ספר מיוחד בשם "ספר הזכרון" ליישב את דברי המורה נבוכים מכל המשיגים עליו, ובו כתב שהרמב"ן נקט לשונות חריפים מדי נגדו].

וכל ה'סתירה העצומה' שמצא ידען בין העובדה שהתורה היא אלהית, לבין העובדה שפרשנותה נתונה בידי בני אדם, הינה עוד סוג של היתממות עילגת במסוה צדקני, כלום חוק שכתב המחוקק אינו נתון לפרשנות השופט? ואם כן, האם השופט הוא מחוקק החוקים במדינה? הלא בתורה עצמה כתוב כי "השופט אשר יהיה בימים ההם" הוא יכריע בכל שאלה על פי דברי התורה, ברור ומובן שפרשנות התורה בידי חכמים, ובידם לקבוע מה היא כוונת ורצון התורה ומה לא, בדיוק כשם שביד השופט לקבוע את פרשנות החוק מה כלול בו ומה לא. וחוקרי המקרא האם אינם מתוכחים מהו כוונת המקרא ומה אינה כוונת המקרא, ואיך וכיצד "בידם של החוקרים לקבוע" את כוונת המקרא???

ומכאן לגיחוך העצום בטענת המחזירים בתשובה, כי התורה היא מסמך אלהי, כיצד אם כן כתוב בתורה ומקובל וידוע לכל עם ישראל כי ניתן לפרש אותה? ולהחליט מה היא מתכוונת? רחמנא ליצלן ולישזבן ממצב נוראי וסותר את עצמו שכזה!! ואשרי מבקש האמת שהעפיל בפסגת השגותיו המופלאות והגיע להבנה מעמיקה שכזו, כי בני אדם מפרשים את התורה! מי ידמה לו ומי ישוה לו על רום ההשכלה הזו, והמשכיל ידום!

ובעיקר הענין מה שלועג כאן ובמקומות נוספים לדרשות 'אל תקרי' שהם 'משחקי מלים', רק בכדי להתרשם על ההבדל בין בער לבין מלומד, כדאי לעיין בדבריו של פרופ' טור סיני באנצ"מ ערך אל תקרי, כיצד הוא מסביר בצורה פשוטה ומקורית כמה וכמה דרשות כאלו הנראות לנו כסתומות.