תיק ידען

דיון בטענות דעת אמת וירון ידען

עמוד הביתמי אנחנובין ויכוח לפולמוס"דעת אמת" - פרופילחוות דעת משפטית"שיטתו" של דעת אמתמשא ומתן?ידען ואנטישמיים אחריםהנבואהארכיאולוגיהכתבי הקודשמגילת אסתרשמיטההרביארבעת המיניםטלטולדיו סת"םברית מילהשיחת חכמיםפרשנות תלמודיתמליצת השירהמשנההמוסר היהודיהעם הנבחראלימות חרדיתגויים בהלכהמעמד האשהדברי חלומותהמתים מרגישים?גופו של ה'סנפיר וקשקשתמבנה העולםכדוריות הארץפאיהקדמה לקונטרסיםקונטרס 1קונטרס 2קונטרס 3קונטרס 4קונטרס 5קונטרס 6קונטרס 7קונטרס 8קונטרס 9דילוגי אותיותפרשיות השבועפרשיות בראשיתפרשיות שמותפרשיות ויקראפרשת במדברפרשיות דבריםמכתב לרביחזקאל סותר התורהמציאות ומשלמגיה בתלמודשאלות ותשובותפורום תיק ידען

מה לדעתך השפעתו של ידען על הציבור הרחב?
 מהותית ביותר
 בינונית
 אפסית
 מי בכלל יודע מי הוא?


חדש באקדמיה ליהדות

ארבעת המינים

מהו אתרוג מהו הדס?

 

ר' הונא מפרש בשבת קנה. בהמה דקה במשנה "גסה" ולפי זה כל משפט יתהפך כחומר ביד המפרש?

54) אך הלא הגמרא דוחה את דבריו באמת מכח דיוק המשנה ונשארת עליו ב"קשיא".

והנה יביא לתלמיד הנבון עוד דוגמא. בסוכה לז. אמר ר' יהודה שמסככין רק בד' מינים, אבל שנינו במשנה שנסרים של ארז שיש בהם ד' טפחים פסולה, אין בהם ד"ט ר' מאיר פוסל ור' יהודה מכשיר. וכיצד הכשירן? ועל זה תירצו מאי ארז הדס דא"ר הונא עשרה מיני ארזים הם וכו'. כך הפכו בהבל פה את ההדס לארז, ואף אם ייתכן שהיו כל מיני עצים שהם בכלל ארזים, היאך אפשר לעשות מהדס וענפיו הדקים נסרים ברוחב 40 ס"מ? והמשכיל יחייך וידום.

55) אך לא "רבותינו הפכו בהבל פה", שהרי לא באו לחדש כאן הלכה, ולא לחדש פירוש חדש, כי אם ליישב דעת רבי יהודה שאמר בעצמו שיש לסכך בארבעת המינים, ומצד שני מוזכר שמו במשנה המדברת על סיכוך בארז. ובאמת אין זו קושיה מכריעה, שהרי המשנה לא נשנתה על ידו אלא על ידי הרבים, והוא רק חיוה דעתו בנדון נסר פחות מג' טפחים, ואפשר גם שחיוה דעתו במקום אחר, וכאן לא הביאו אלא ציטוט דעתו שהוא מכשיר בפחות מג' טפחים, ומצאנו פעמים רבות כך בתלמוד. אלא שהגמרא בכל אופן לרווחא דמילתא רצתה ליישב לשון ארז עם דעתו, מכיון שהדס גם נקרא ארז, לא היה צריך להעיר כאן בסוגריים שלרבי יהודה בלאו הכי ארז פסול. וגם לא דיבר ר' יהודה על נסרים של ד' טפחים שאלו בכל מקרה פסולים, אלא על של פחות מד' טפחים, שנסרים דקים אפשר באופן תיאורטי לעשות גם מהדסים.

ובכל אופן, לא הפכו רבותינו ארז להדס, רק אמרו שגם הדס יכול להיכלל תחת השם ארז, וזה כלל גדול בתלמוד, ואפילו אם אין זו עובדה בוטנית, מדובר על כינוי שהיה רווח בזמניהם, ועובדה היא שהשתמשו בכינוי זה, לכן אין מקום למחקרים נוספים מצדו של המשכיל החייכן.

מספר נחמיה יוצא ברור שהדס אינו עץ עבות כי כך כתוב שם "צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת ככתוב" הנה מהכתוב עולה ברור שהדס אינו עץ עבת! ומה אומרים רבותינו על כך? סוכה יב. צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת. היינו הדס היינו עץ עבות. אמר רב חסדא הדס שוטה לסוכה, ועץ עבות ללולב.

כך ממש הולכים רבותינו והופכים שני עצים שונים לעץ אחד.. ועל כך כתב האבן עזרא ויקרא כג' מ' "ועלי עץ עבות (נחמיה ח טו) טענה על קדמוננו וכן מין הדס אין אילנו גבוה והנה הם שני מינים גבוה ונמוך והגולה מארץ קדר לארץ אדום אם יש לו עינים ידע סוד המצוה הזאת". וכוונתו בדברי החידות אשר נקט ברורה: עץ עבות הכתוב בתורה אינו יכול להיות ההדס, שהוא שיח נמוך ואיננו עץ עבות. וכבר הראינו כמה וכמה מקומות שבהם מרמז האבן עזרא בדיוק לאותם הדברים שאנו מביאים בכתבינו".

ואל תתמה על כך שיתכן כי חז"ל שגו בזיהוי צומח הכתוב בתורה שהרי לא חקרו את הדברים באופן מדעי וכמו שהעידו על עצמם שאינם בקיאים בזיהוי העופות חולין סג: "רבו חכם בשלמא שמייהו גמיר להו אלא אינהו מי ידע להו" אלא שהיתה מסורת מקובלת בידם ובידוע שצרות הגלות יכולות לגרום לצרות במסורת"

56) הפלא ופלא, כך רבותינו "הולכים והופכים שני עצים לעץ אחד", והאבן עזרא מתכוין לדעת אמת כדרכו, ולקינוח, לימוד זכות על חז"ל, אל תתמה שיתכן כי שגו, שהרי לא חקרו "באופן מדעי", וגם צרות הגלות, רחמנא ליצלן, גרמו לצרות..

דיבורים רבים מסביב, "חקירה באופן מדעי", אך איך וכיצד ניתן לדבר על חקירה, כשכל הדברים הינם ברמה השטחית ביותר, עירוב מושגים בלתי נתפס. חכמינו ערבו שני עצים: הדס, ועץ עבות. אך מאימתי "עץ עבות" הוא שמו של עץ? "עץ עבות" אינו אלא פסוק בספר ויקרא (כג מ) וכמו שמסיים נחמיה: "לעשות סוכות ככתוב". עץ עבות הוא הגדרה בוטנית מסויימת, אך נחמיה כלל לא גילה לאיזה מין עץ הוא מתייחס, ולכן בצדק שאלו חז"ל היינו עץ עבות היינו הדס, שהרי בבית השני היו לוקחים הדס כעץ עבות, ואפילו המפקפק על מנהג בית ראשון, יודה כי אין סבירות ש"עץ עבות" ישתנה במשך ימי הבית השני בעצמו כשבית המקדש קיים ואין לאף אדם ענין לשנות את מין העץ.

אמנם ידוע שהאבן עזרא רגיל בכל דבריו להתיעץ עם דעת אמת, אך במקרה דנן, כבר גילה דעתו בפסוק בנחמיה עצמו, וחבל שטרח דעת אמת להביא ממרחק לחמו, וכך כתב בפירושו לנחמיה שם: "עץ שמן ועלי עץ הדס ועלי תמרים, הווי"ן אינם מוסיפים על הענין רק טעמו או עלי עץ שמן או עלי הדס וכן ומקלל אביו ואמו, וההדס והעבות ידענו מן הקבלה שהם עץ אחד וכן אמר המתרגם עבות הדסין על דרך קצרה רק יש בו מינין הנמצאים בשלשה עלים הוא הנקרא מין מעשה עבות". הרי ההדס והעבות עץ אחד, אבל אין זו סתירה לפסוק, שהם שני מינים ש"יש בו מינים.. הנקרא מין מעשה עבות", על כן ציוה נחמיה להביא הדסים באופן סתמי, כל השייך למין ההדסים שהם צמח יפה וריחני לקישוט וסיכוך, וכן להקפיד על המין "עץ עבות – ככתוב" לצורך מצוות לולב[1] (כך גם מובא באנצ"מ ערך הדס).

וכנראה גם ראשית הפסוק הולך על דרך זו: "עלי זית ועלי עץ שמן" הם גם צמד יוצא דופן, ולרוב המפרשים, בעץ שמן הכוונה לזית (רש"י תרגום יונתן אבן עזרא במלכים א'), דהיינו שהוא כינוי כללי לעץ המוציא שמן, וגם כאן ציוה נחמיה להביאם משני סבות, אולי כעלים לסיכוך, וכשריגים נושאי פירות מפיקי שמן [כמוזכר בבריתא סוכה י. המנהג לקשט את הסוכה בענפים נושאים פירות].

עיקר הטענה כי עץ פירושו גבוה, נעדרת אסמכתא, ההגדרה של עץ לפי חכמים אינו בגבהו והקיפו אלא בכך ש"אין גזעו מחליף" כלומר שהוא שב וצומח מתוך גזעו שנה אחר שנה בלא להתכלות, לכן מברכים על הבננה בורא פרי האדמה למרות עובי הגזע והגובה המרשים, שכן גזעה מתייבש ואין היא קיימת לכל השנים כעץ. גם פשתן נקרא עץ בספר יהושע (ב ו), למרות שהוא בקושי ראוי לשם שיח לפי גבהו. ועל הדס מברכים "בורא עצי בשמים" לפי הגדרת ההלכה.

ומדוע בכל אופן "חז"ל טעו"? כי "לא חקרו את הדברים באופן מדעי", אך מה שייכת כאן חקירה מדעית? משפט זה משמש אצל ידען כעלה תאנה היכול לכסות כל טיעון מטופש באשר הוא, אין כאן שאלה של חקירה, אלא אך ורק של מסורת, כיצד פירש משה פסוק זה בשעה שכתבו. וכלום איש מדע יכול לצאת לרחרח בשרשי ההדס ולהחליט מכאן האם הוא "עץ עבות" עליו דיבר משה?

והראיה מחולין שאינם בקיאים וכו' אינה שייכת לענין, ברור שאף אם בכל מה שנוגע להלכה התאמצו מאד להעביר במסורת את כל הפרטים, בהלכה הכוללת את כל העופות הטהורים [כל מליוני העופות בעולם חוץ מ24 משפחות המפורטות בתורה] אי אפשר להעביר במסורת זיהוי של מליוני עופות, אלא אך ורק רשימת שמות חלקית, המתיחסת לכינוי העופות בידי הציידים, וברור כי אי אפשר להוציא כל חכם לשדה ולצפות שיגיעו כל העופות ברשימה בכדי להראות לו וללמדו, ואי אפשר להעביר במסורת רק דברים נוהגים, אך מה זה שייך למסורת ברורה על זיהויים של ארבעת המינים, שכבר בנחמיה השב מגלות בבל אנו מוצאים דין זה מקויים תוך ציטוט מספר התורה! (וכך נחמיה שולח את העם להביא "עץ עבות" בלא שהוא צריך להסביר להם, או לקורא מהו "עץ עבות" של התורה) ומן המשפט "לא היה כסוכות הזה מימי יהושע בן נון" אנו למדים כי לא היה זה מנהג חדש אלא היה ידוע שנהג מימות יהושע בן נון.

ובכדי להמחיש שוב את ההבדל בין בור ובער לבין חוקרים ומלומדים, נעתיק דוגמא מאנצ"מ ערך מום (עמ' 727): "חלוקת המומים לקבוצות לפי מערכות איברים כפי שהיא מתבטאת במקרא נותנת קצת אחיזה פירוש המונחים הרפואיים הסתומים הרבה, ויפה העיר הראב"ע: וכללו של דבר אנחנו נסמוך על הקבלה ולא נישען על דעתנו החסרה.. קשה להכריע בפירושם האנטומי פתלוגי המדוייק של המונחים".

וראיה לכך שחז"ל טעו בזיהוי צומח, המשנה במסכת תמיד ב ג כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן אבל באלו רגילים במורביות של תאנה של אגוז ושל עץ שמן: ובגמרא נתנו את הטעם לאיסור הגפן והזית משום ישוב ארץ ישראל, ונשאלה שאלה אם כך מדוע משתמשים בענפים של תאנה? ועל זה השיבו בתאנה דלא עבידא פירא, ומי אכא תאנה דלא עבדא פירא? אין כדרחבה דאמר רחבה מייתי תאני חיוורתא ושיפי להו בחבלא דצבתא דסריך עליה ביזרא וקברי היכא דמסיק ימא שירטון, קורה עבדא, פירי לא עבדא, ותלת בריכי מינייהו לא מחזקא להו גמלא.

מלבד הבעיה שהמשנה כתבה "רגילים היו במורביות של תאנה" (היינו כל תאנה) ורבותינו צמצמו את התאנה למין מיוחד אחד "תאני חיוורתא", הרי העץ שעליו דיבר הרב רחבה אינו קיים במציאות כלל, וכבר כתב על כך פרופ' יהודה פליקס בספרו "משנת שביעית" עמוד 124 בהערה 4 "הטיפול והתיאור שם הוא אגדתי". הנה נפלה בבור כל פרשנות האמוראים בענין ענפי התאנה מהם היו רגילים להביא עצי מערכה ונתברר כי בדו אגדה מדמיונם.

57) הרי לך "הפלה מלאכותית" לבור, המוכיחה מן הסתם כי חז"ל גם לא ידעו מהו עץ העבות המסורתי. פרופ' פליקס הנכבד כתב כי "הטיפול והתיאור הוא אגדתי", דהיינו התיאור של דרך שתילת העץ ושל עביו הכביר הוא אגדתי, מתוך חוסר ידיעה לא הכחיש הפרופסר פליקס ענין זה, אף אם לא ידוע לנו על דבר שכזה, אין זה אומר שכל  שיטה ואופן של גידול תאנים שהיו נוהגים באלפיים השנים האחרונות ידועות לנו, רק ציין שהוא "אגדתי" דהיינו שמועה עממית הנמסרת מפה לאוזן, ולא התנסות אישית עליה מעיד רחבה [גם זה לא ברור, ועל כל פנים אולי אפשר לתת כנוי זה למסקנה ש'אפילו גשר אינו מחזיק קורות שכאלו'. אף שבודאי הכוונה לגשר מסוג מסויים]. אך כיצד למד מכאן ידען כי "העץ עליו דיבר רחבה אינו קיים במציאות כלל"? האמנם יפלא מן הטבע דבר? וכי לא ייתכן מין של עץ סרק המכונה "תאיני חיוורתא"? בפרט שרחבה כלל לא סיפר ענין זה בהקשר למשנה זו, אלא הוא שמועה בעלמא, ותירוץ הגמרא מסתיים במלים "בתאני חיוורתא". "ונתברר כי בדו אגדה מדמיונם"!!

הבעיה ש"רבותינו צמצמו את התאנה למין אחד" היתה תקפה אולי אם היה מדובר בהלכה, אבל אין כאן אלא סיפור כי היו רגילים בענפי תאנה ואגוז ועץ שמן, וזו עובדה נכונה כי היו רגילים בעצים אלו, אף אם רוב התאנים היו תאנים מסוג חיוורתא. אין זו איזה אוקימתא מוזרה, שהלא ברור שלצורך אש התמיד האדירה שבמזבח לא היו כורתים עשרות עצי מאכל ביום, מעשה שגם העם הברברי ביותר לא היה עושה, להשמיד את גפנו ותאנתו, ובעל כרחנו שבתאנים היתה איזו אספקה של תאנים שאינם מניבות פרי, ואפשר גם שענפי התאנה קיימים גם כשהעץ כבר מפסיק לתת פרות, וגם זה בכלל תאנה דלא עבדא פירי[2], ואולי שכיח הדבר יותר בעצי תאנים מאשר בזיתים הנותנים פירות במשך מאות רבות של שנים. או שמא טעם זה נאמר לפי השיטה שם בגמרא שאיסור זית וגפן משום שיש בהם קשרים ולא משום ישוב א"י.

ומתוך דברי הפרופ' פליקס באו גדולות ונצורות בתחום הבוטני כולו: כי בגמרא ברכות מ: זיהו בנות שוח החונטות לאחר שלש שנים עם "תאני חיוורתא", ואלו פרופ' פליקס קבע כי אין בנמצא מין תאנים שגודלים לאחר חנטה של יותר מתשעה חדשים. הנה תראה דורש הדעת כיצד טעו לחלוטין בזיהוי העץ.

58) אך מנין לו לדורש הדעת ללכת כסומא בארובה כי "אין מין של תאנים", מי קובע מהו "מין של תאנים" האם שיטות הזיהוי הבוטניות הנהוגות כיום? אף ששיטה זו היא באמת המצאה גאונית המקלה על הרישום והמיון, ידוע שבעבר היו השמות ניתנים על פי אסוציאציות, וכיצד נדע איזה עץ עורר אסוציאציה אצל הקדמונים לתאנים עד שנקרא "תאני חיוורתא" למרות שהתייחסו אליו כעץ שאינו ראוי למאכל [שמותר לכרתו, אף שיש אפשרות לאכול ממנו בשעת הדחק עי' תוס' ר"ה טו:], וצבע פריו היה לבן [חיוורתא].

כך חוסר ידיעה והחלטות שרירותיות הופכות למדע וחקירה הנאותים לדורש הדעת, ומחכימים את התלמיד הנבון!

כל הלגלוג המצטבר במאמר זה על שמות מתחלפים של צמחים הינו חוסר הבנה, השמות באמת מתחלפים, לא רבותינו הם שהופכים בהבל פיהם שמות ומושגים, אלא תהפוכות הזמן גרמו לפי המצב בזמנים הקדומים, שכינוי של עץ יכול להתהפך ולהשתנות או להתפצל לדברים שונים פעמים רבות במשך מאות ספורות של שנים, השם לא היה מוגדר מדעית, ולא על פי תמונות מצולמות, אלא על פי שמועות ואסוסיאציות. ומצוי גם שם אחד שבכל מקום מתפרש כמין אחר, וגם זה מוזכר בגמרא בכמה מקומות [ראה למשל סוכה לו:], כל אלו דברים טבעיים ומובנים שעל חכמים היה מוטל להתמודד עמם בפרשנות הטקסטים. ורק סכל יקיש מהעברית שבפינו שהתגבשה רק במאה האחרונה, וילגלג על אתרוג המכונה תפוח וכדומה. השם "תפוח" נקבע למין הזה בצורה ברורה רק בדורינו, ובעבר שימש כינוי לכל ההדרים, כפי שהתגלגל לשמו של תפוח הזהב [ראה במסכת מעשרות פרק ראשון שנראה שתפוח הוא מין אתרוג, ויוספוס כותב: "התפוח הפרסי הוא הפרי שמשתמשים בו היהודים בחג הסוכות" (קדמוניות היהודים ג י ד)].

וראה לדוגמא אנצ"מ ערך אורן: "לפי הפירוש הרווח הוא שמו של Pinus עץ המחט האופייני ביותר של הרי הארץ, על סמך פירוש זה מכונה כיום הPinus בעברית המודרנית בשם אורן, אבל פירוש זה מוטל בספק, הוצעו עוד פירושים אחרים.. הפירוש הרביעי מסתמך על ביאור האמוראים למלה ארנים.. וכנראה הוא הנכון". כך שלא כל מלה רווחת ומובנת מאליה לידען או לחסרי דעת אחרים, מתפרשת רק בצורה שטחית זו.

הרמב"ן טוען מתוך עיון וסברא כי "הדר" הוא שם עברי ל"אתרוג" הארמי, כי פרוש אתרוג חמדה, לא תחמוד מתרגמים לא תרוג. ועכשיו בא תלמיד מבקש דעת ותראה את ההבדלים בין פרשני המקרא לחוקרי המקרא. כך נכתב באנציקלופדיה העברית ערך אתרוג: "מולדת האתרוג היא הודו או דרום ערב. מהודו הגיע לפרס.. יתכן שהיהודים הכירו את השיח בגלות בבל והביאו אותו משם לארץ ישראל.. לא ברור הדבר אם פרי עץ הדר שמוזכר בתורה ושמדרש הלכה מזהה אותו עם האתרוג היה מכוון מלכתחלה לפרי זה. השם אתרוג נתפתח מן השם ההודי העתיק מטלונגה שלבש בפרסית את הצורה תרונג' ובערבית אתרונג'.

והרמב"ן שלא מחקר הסטורי מדעי ואף לא בלשני היו בראשו לקח את המלה אתרוג שמקורה הודי והדביק אותה במלה הארמית "מרגג" שמשמעותה לדבריו הדר בלשון הקודש, ואין לדבר ידיים ורגלים. אם נלך לשיטתו של הרמב"ן די בשתי אותיות מתוך מלה כדי לקבוע לה משמעותיות לפי שיטה כזו הרי שגם המילה תרגימא המופיעה בפסחים קז: משמעותה אתרוג, ודוק, אותיות ר' וג' גם כאן, וגם כאן מדובר בפירות! ..ואין סוף להבלים

59) הרמב"ן קבע, רחמנא ליצלן מתוך עיון וסברא, כי האתרוג הוא מלשון חמדה, ועכשיו בא וראה את ההבדל העצום בין פרשני המקרא הקובעים מתוך סברא, לבין חוקרי המקרא הקובעים מתוך.. ? מנין לנו כי האתרוג הגיע מהודו לישראל דרך בבל? האם מצאו חוקרי המקרא ממחטה שנשמטה מכיסו של האתרוג על הכביש המהיר מבומביי לבגדד? אפילו עיון וסברא אין כאן, וידען אינו טורח להעתיק אפילו את הנימוקים לקביעה זו, שהרי כל המקבל עליו את דת ה'מחקר' מאמין בה באמונה פשוטה ללא צורך בשאלות נוספות, מנא לן? ומהיכי תיתי? המקובלות רק בפלפול התלמודי. אין שום דרך מדעית או מחקרית להוכיח קביעות שרירותיות שכאלו, היכן לא היה עץ מסויים בתקופה מסויימת, ואף החוקרים אינם מתיימרים להציג קביעה זו כברת הוכחה, ["יתכן שהיהודים הכירו את השיח בגלות בבל" "לא ברור הדבר אם פרי עץ הדר.."] לכל היותר ישנם ידיעות על קיומו של האתרוג בהודו ["או דרום ערב", ואולי אם דרום ערב, גם מצרים? מוצאם של היהודים למדבר], ובבבל, וכן ישנן ידיעות על קיומו בישראל בתקופת הבית השני. יש כאן השערה פורחת באויר כי האתרוג עלה עם ישראל מבבל, מענין אלו עוד מיני עצים טרחו לעלות עמם? כמובן שהמחקר מתעלם לחלוטין מן המסורת של ימי הבית השני המציגה את האתרוג כפרי עץ הדר היחיד ללא מתחרים [כידוע המעשה הנזכר גם בפלביוס, על רגימתו של ינאי המלך באתרוגים], דהיינו שגם לפני גלות בבל שימש כפרי עץ הדר. הרי זו דרך "מחקרית מדעית" מוכחת וברורה של חוקרי המקרא, ומה היא דרכו של הרמב"ן "שלא היו בראשו מחקר הסטורי מדעי ובלשני", לעומת דרך יחודית זו? [רק לדוגמא נציין כי הרמב"ן השתמש במסעו לארץ ישראל בחקירה והתנסות אישית לשם בירור מקומו של קבר רחל ומידת המרחק שלו מירושלים, וכן לבירור מדת השקל העברי העתיק, כמוזכר בפירושו לתורה, ראה גם את דבריו לגבי שבירת קרני האור במנסרה כמקור לתופעת הקשת "על כרחנו נאמין בזה" מכח בדיקה, ובבראשית יא' כח' כיצד בירר מפי נוסעים ובשם ספרים חיצוניים את מקומה הגיאוגרפי של אור כשדים].

והמסקנה המדהימה ביותר: הרמב"ן מזהה את האתרוג לפי שני אותיות מהמלה "מרגג", ואלו החוקרים? ... - גוזרים את ה'אתרוג' מ – מטלונגה, כלומר: השוואה של אות אחת –ג'. [ובמקרה הטוב כשנשוה את הט' והת' שהם חילופי הברות בלבד – 2]. לעומת זאת הרמב"ן אינו גוזר את האתרוג מ"מרגג" שהביא רק כדוגמא ראשונה, אלא מ"תרוג" – שלש אותיות שוות!! [ואם נצרף את התנועה של ו' -4] מה גם שלצידם של שלשת אותיות אלו נוספת רק הא' שהיא פתיחה ארמית מצויה למלים רבות [ובאמת בתרגום יונתן וירושלמי המשתמשים בארמית סורית חסרה, פרי עץ הדר מתורגם "תרוג"!], ואלו החוקרים טרחו להשמיט מן המטלונגה את המ', והנ', להמיר את הל' בר', ולחתוך את הסיום. ההצבעה על שלב ביניים אינה מוסיפה כלום לדעה זו או אחרת, שכן גם הרמב"ן יכל לבדות צורה אמצעית. וכל המצוי במדעי הבלשנות ידע כי גוזרים גם גוזרים מלה משני אותיות עיקריות ואף פחות, כל מדעים אלו אינם מבוססים והם השערות בעלמא. המלה תרגימא קשורה ל"תרוג" בדיוק כמו שהיא קשורה ל"מטלונגה" ממנה גם נוכל לגזור "מטלית" "תלתלים" "נוגה" "מטלות" "קטלוניא" ועוד מלים אין ספור. ובעצם, מטלונגה דומה יותר לתרגימא, שכן משותפת גם המ', וכן הסיום של ניקוד פתח הסמוך לא' שבסופה.

לגופו של ענין, ישנן דעות שונות של החוקרים בנושא, טולקובסקי ("פרי עץ הדר" הוצ' מוסד ביאליק תשכו') ופליקס סוברים כי האתרוג הובא רק בשלהי התקופה הפרסית, לעומתם פלדמן (צמחי התנ"ך, הוצ' דביר תשיז') וחוקרים לועזיים אחרים (גאליזיו פרארי ודה קנדול) סוברים כי האתרוג הובא לישראל רק במאה השישית לפנה"ס. ואילוGoor  וכן Moldenke ו-Anderson[3] סוברים כי האתרוג היה ידוע בארץ גם בתקופות קדומות יותר, אנדרסון מציין כי את האתרוג נטעו בגנים התלויים בבבל בתקופה קדומה מאד. כך הארכיאולוג הצרפתי לורה זיהה ציורי אתרוגים במקדש בכרנך שבמצרים משנת 1500 לפני הספירה, וכן טען כי מצא אתרוגים בקברים מצריים (מובא אצל טולקובסקי, המטיל ספק בעדותו, כמו גם בעדות נוספת של ארכיאולוג צרפתי שזיהה אתרוגים במצרים). גור ונורוק דיווחו על זרעי אתרוגים שנתגלו בעיר הבבלית ניפור (ארם נהריים), אך מנגד טענו חוקרים אחרים שאין הוכחה שהאתרוג אכן גדל בבבל, ולא שהאתרוגים הובאו כמנחה למלך. כך שמסקנות המחקר בהחלט אינן חד משמעיות.

ועוד דוגמא המראה בעליל כיצד רבותינו מזהים את האילנות המוזכרים בתורה ככל העולה על רוחם, בסנהדרין ע: ר' יהודה אומר אילן שאכל ממנו אדם הראשון חטה היה. ואל תאמר שדברי אגדה בעלמא הם כי הכסף משנה פוסק הלכה בענין הלכות ברכות פ"ו ה"ד דאפי' בירך על הלחם בורא פרי העץ יצא וכמאן דאמר עץ שאכל ממנו אדם הראשון חטה היה. והאבודרהם כותב כי המאמר "הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות שבאילן" הוא לפי השיטה שהלחם בא מאילן דהיינו חיטה.

60) גם זו דוגמא המראה בעליל את בורותו של מביא הדוגמאות! ראשית, אין ההלכה של הכסף משנה קשורה לזיהוי של עץ הדעת, הכ"מ מוכיח מדברי ר' יהודה שהסכים לכנות את החיטה "עץ", ואפילו אם היה במציאות עץ הדעת עץ אחר אין זה משנה למה שלמדנו מהלך רוחו של ר' יהודה. שנית אין זה רעיון של הכסף משנה אלא הגמרא עצמה מנסה ללמוד הלכה מדברי ר' יהודה, בברכות מ. סד"א הואיל ואמר ר' יהודה חטה מין אילן הוא לברך עליו בורא פרי העץ [הכ"מ רק רוצה שיועיל עכ"פ בדיעבד]. ושלישית, והעיקר: אין הכוונה ב"מין חיטה" בהכרח למין המוכר לנו, שהרי בגן עדן עסקינן, ואף אם ידען אינו מאמין לסיפור גן עדן, הסיפור הוא על כל פנים על גן השונה מן המוכר לנו, כשם שאין אנו מכירים את עץ החיים, ואיננו מכירים שום עץ הנותן דעת בבני אדם, או כרובים, ונחשים מדברים, אין טעם לנסות ולחפש את החיטה הגנעדנית כל זמן שאנו מגורשים ממנו. ההגיון שבדברי ר' יהודה הוא שהדגן הוא מרכיב חשוב בהתפתחות האדם ["אין התינוק קורא אבא אמא עד שטועם טעם דגן", בעלי החיים אינם צורכים דגן ומסתפקים בעשב], ולכן סביר שעץ זה הנותן דעת היה בעל תזונה דגנית, אבל צורתו היתה של עץ, וכמו שפירש רבי יהודה את דבריו בפסיקתא רבא (פרק מב') ובפסיקתא דרב כהנא (פרק כ') שחיטה שבגן עדן היתה מיתמרת ועולה כארזי הלבנון.

ולגופו של ענין, אין אלו דברי פרשנים, אלא חז"ל בעצמם באמת מכנים את התבואה בשם "פירות אילן", כמו המאמר בר"ה טז. וכן בבכורות ח. "וכנגדו באילן – תבואה". גם כשאינם עוסקים בסוגיית עץ הדעת, וחשיבות פירות החיטה נתנה לה מעמד זה, גם אם בעולם המושגים המדעי של ימינו אין זה מתאים ומקובל.

המובאה מאבודרהם היא דוגמא משעשעת לגורלם של מהמרים בתכנות חיפוש תורניות, הלך זה ומצא לו בספר אבודרהם, דברים המפורשים ברש"י על המקום במאמר זה עצמו שמביא..

  


[1]כוונת האבן עזרא בדברי החידות באמת ברורה, אך איך וכיצד מסוגל ידען להעתיק קטע עמום ולטעון שכוונתו ברורה, מבלי להראות איך וכיצד היא ברורה לדבריו, בזמן שלא נראית אפשרות להסבירה אלא להיפך? בד"כ בעניני הלכה האבן עזרא אינו נוטה מדברי חז"ל, בודאי לא בפסוק זה כשבתחלת הקטע הוא עונה על טענות הצדוקים בנושא זה שהם "עורים אין עינים להם", וכמפורש בדבריו בנחמיה שמקבל את המסורת.

האבן עזרא אומר "הנה הם שני מינים גבוה ונמוך", אך היכן "הם שני מינים גבוה ונמוך" אם הוא בא ברעיון חדש כי עץ עבות הוא עץ חדש למסורת היהודית ובלתי ידוע לנו, כיצד הוא יודע כי הוא גבוה? ובפרט כיצד "הגולה מארץ אדום לארץ קידר ידע סוד המצוה הזו", אם ישנו מין מסויים שהאבן עזרא החליט בו במקום לכנותו "עץ עבות" והוא נמצא בארץ קידר מדוע צריך לגלות דוקא מאדום אל קידר לשם כך, ומה שייך הדבר לגלות בבל?

נראה שכוונת האבן עזרא שישנו מין נוסף של עץ עבות שדומה יותר לעץ, אך ניכר שהוא אותו מין לפי הגדרתו "עבות" [אופן גדילת עלי ההדס, כ"מעשה עבות" המוזכר בשמות כח יד]. בשעת נתינת התורה הוגדר "עץ עבות" כפי שהוא נראה באיזור המדברי, אך לאחר מכן נשתמר בעיקר הסוג המצוי בישוב, הקרוב יותר במימדיו לשיח [אם כי גם הוא יכול להגיע לגובה של חמשה מטרים! ולפי ההלכה מברכים עליו בורא עצי בשמים].

תופעה זו יראה הגולה מארץ אדום לקידר, ככל הנראה מאיטליה לספרד [איטליה אדום בפי חכמינו, (גם בפי אבן עזרא, ראה התייחסות ל"שאלות ותשובות")]. קידר היא כינוי לערבים, ובהתחשב בכך שהאבן עזרא נדד בימי חייו מספרד לאיטליה, הגיוני שעל מעבר זה ידבר. וכנראה ששם לב במעברו מספרד החמה לאיטליה האירופית יותר בשינוי מיני הצמחים כפי תנאי הגידול, ולזה כוונתו – למין המשתנה לפי האקלימים.

[2]וכבר המפרש לתמיד פירש ומי אכא תאנה דלא עבדא פירי, היינו שאף שודאי יש תאנים שכבר אינם עושים פירות, האם ישנה כמות גדולה שכזו, ועל זה הביאו ענין תאני חיוורתא. וכן הרד"ק מלכים ו' מביא בסתם משם הגמרא בתמיד כי במערכה השתמשו בעצי תאנה זקנים.

[3]Goor, A. & M. Nurock, 1968. The Fruits of the Holy Land. Universities Press, Jerushalaim

Moldanke, H.N. & A.L. Moldenke, 1952. Plants of tha Bible. Chronica Botanica Compani, Waltham, Massachusettes

Anderson, D.A., 1979. All the Trees and the Woody Plants of the Bible. Word Books, United States. P. 100, 175