תיק ידען

דיון בטענות דעת אמת וירון ידען

עמוד הביתמי אנחנובין ויכוח לפולמוס"דעת אמת" - פרופילחוות דעת משפטית"שיטתו" של דעת אמתמשא ומתן?ידען ואנטישמיים אחריםהנבואהארכיאולוגיהכתבי הקודשמגילת אסתרשמיטההרביארבעת המיניםטלטולדיו סת"םברית מילהשיחת חכמיםפרשנות תלמודיתמליצת השירהמשנההמוסר היהודיהעם הנבחראלימות חרדיתגויים בהלכהמעמד האשהדברי חלומותהמתים מרגישים?גופו של ה'סנפיר וקשקשתמבנה העולםכדוריות הארץפאיהקדמה לקונטרסיםקונטרס 1קונטרס 2קונטרס 3קונטרס 4קונטרס 5קונטרס 6קונטרס 7קונטרס 8קונטרס 9דילוגי אותיותפרשיות השבועפרשיות בראשיתפרשיות שמותפרשיות ויקראפרשת במדברפרשיות דבריםמכתב לרביחזקאל סותר התורהמציאות ומשלמגיה בתלמודשאלות ותשובותפורום תיק ידען

מה לדעתך השפעתו של ידען על הציבור הרחב?
 מהותית ביותר
 בינונית
 אפסית
 מי בכלל יודע מי הוא?


חדש באקדמיה ליהדות

שמיטה

שמיטה, דעת ההלכה

 

הגמרא בערכין יב. קובעת שבית שני עמד ארבע מאות ועשרים שנה, ודברי חז"ל תמוהים עד מאד, שהרי כורש מלך פרס שאישר את בנים הבית, דבר זה היה בשנת 538 לפי מנינם, יוצא שבית שני עמד על מכונו 590 שנה ולא 420 שנה! ולפ"ז אנחנו בשנת התתקל' לפ"ג.

48) וכדרכם של מלומדים ואישים דגולים שאינם צריכים להביא ראיה לדבריהם, "דבריהם של חז"ל תמוהים, שהרי דבר זה היה בשנת 538 לפי מנינם". במאמר הקודם, כהקדמה, הראנו כיצד אין שום ידיעה הסטורית ברורה על מנין שנים אלו, והכתוב בספרי ההסטוריה אינו אלא אוסף חלקי סיפורים. כך שגם מי שיבכר את עדותם של ההסטוריונים המאוחרים לזמנם של חז"ל, אין לו לבא ולהתקיף את חכמים על מסורתם בנושא.

אך, כדרכו, אינו מוצא ידיו ורגליו גם בהיסטוריה המקובלת. אין אף דעה הגורסת כי בית שני עמד 590 שנה. ובכל ספרי ההסטוריה כתוב כי נבנה בשנת 516 לפנה"ס ועמד עד שנת 70, הרי משך שנותיו 586. [ראה: מבוא לספרי שיבת ציון במקרא, ר"ג תשמ"ח. מ"צ סגל מבא למקרא ירושלים תשלז'].

וכן מה שכתב כי לפי זה אנחנו בשנת התתקל', לא ידע מאי קאמר. שהרי לפי ההסטוריה המקובלת שנות בית ראשון הם כ370 במקום 410 וכן שנות השופטים כ350 במקום 480 הרי חזרנו בדיוק מקורב לשנת התשסא'. [כן שנת 538 אינה ברורה ויש גורסים 539, וזו הגירסה המקובלת בספרי ההסטוריה].

וזאת לך לדעת שמלכות פרס בפני הבית היתה כ200 שנה ולא כדברי חז"ל 34 שנים, ושמות המלכים הם על הסדר הבא: כורש, בנו כנבוזי, דריוש ה1, ואח"כ כסרכסס, בנו של דריוש (עליו נאמר שהוא כנראה אחשורוש), ארתחשסתא ה1 שמלך עד 424 לפני מנינם, וכן הלאה מלכי פרס עד שנת 334 לפי מנינם שכבשם אלכסנדר מוקדון.

49) וזאת לך לדעת שכדי להדגיש את השלומיאליות, טועה כדרכו, כיבוש אלכסנדר אירע בשנת 332 לפנה"ס, [ונתחלף לו שנת מלכות דריוש עם שנת מפלתו].

בעזרא ז א אחר הדברים האלה (עלית זרובבל) במלכות ארתחשסתא מלך פרס הוא עזרא עלה מבבל, ובפסוק ז' בשנת שבע לארתחשסתא המלך (458) לפנה"ס, הרי לך שעלית עזרא מבבל היתה בתקופת מלכות ארתשחסתא שהיא כ80 שנה אחרי הכרזת כורש מלך פרס, וחז"ל הלכו וישבו את הדבר באופן המוזר ביותר והוא אומרם ר"ה ג: הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא, ובהבל פיהם הפכו שלשה מלכים שמלכו במלך למעלה מ100 שנה למלך אחד! נמצאנו למדים שבענין חישובי הזמנים חז"ל כמגששים באפילה ואין לסמוך עליהם בעניני המציאות והזמן.

50) חז"ל לא הפכו מלכים למלך אחד, אלא קבעו את העיקרון ש"ארתחשסתא" היה כינוי של משפחת המלוכה, כמו פרעה במצרים[1]. וכך אמרו: "ארתחשסתא על שם מלכותו" (מגלה שם) וכן: "לפי שכל המלכות נקראת ארתחשסתא" (סדר עולם ל') עם קביעה זו מסכים גם אבן עזרא (בפירושו לדניאל יא א), אות הוא כי נאמרה על דרך הפשט. וכן כל המלכים הבבליים נקראו גם "נבו" על שם האליל נבו, ומלכי פלשתים "אבימלך". [הזיהוי של כורש עם דריוש, אינו בפירוש הפסוק, כפי שמנסה ידען להציג. אלא מתייחס למאמר ר' אבהו המזכיר את כורש, כשבעצם הכוונה חייבת להיות לדריוש. וכך במליצה זו יישבו את דברי ר' אבהו. וכבר התוספות ובעל המאור הבהירו כי אין הכוונה שהמלך כורש הוא המלך דריוש. וכן רש"י לעזרא, וכמבואר במגלה י: ובסדר עולם. ולמען האמת ישנם גם חילופים כאלו, שכן לשם דריוש יש משמעות דתית[2] (ד"ר חפץ הערה 149). לגבי הדוגמא שמביא ידען שחז"ל זיהו את ששבצר עם עזרא "בטעות", מומלץ לו לעיין במאמרו של ד"ר ברטל: "ושוב מיהו ששבצר". בית מקרא כד', המוכיח את זהותם. וכך בודאי מוכיחים המקראות עזרא ה יד, לעומת עזרא ג ח].

החוקרים נטלו על עצמם קשיים מרובים ודוחקים עצומים, מפני שלא ידעו את העיקרון הזה: כשאחד הסופרים כותב "ארתחשסתא" אין הוא בהכרח מתכוין למלך שונה מזה שנתכנה בסיפור אחר "כורש" או דריווש".

ידען משום מה קיצץ את רשימת המלכים בתקופה הפרסית באמצעה, אולי מפני ששם לב לדבר מוזר, וכך סדר המלכים לפי ההסטוריה המקובלת: כורש, כנבוזי - כמביסס, דריוש הגדול, חשיארש – כסרכסס, ארתחשסתא, דריוש השני, ארתחשסתא השני, ארתחשסתא השלישי, ארסס, דריוש השלישי. [ובמקרא נזכר גם: דריוש המדי (דניאל ו', וכן ו' א', יא' יא)].

הרי לך שלשה דריוש, ושלשה ארתחשסתא מולכים לסירוגין! ונזכיר שוב: כל הכינויים "השני" או "השלישי" אינם מוזכרים בקובצי הסיפורים, אלא נוספו במהלך השיחזור ההסטורי ממרחק של אלפיים שנים ויותר. ועתה ישפוט התלמיד המשכיל, דברי מי הם דוחק, ודברי מי הם ידיעת המאורעות במסורת קיימת וקרובה לזמן התרחשותם!

ו'ראייתו' של ידען, מגוחכת וסותרת את עצמה, בעזרא ז א כתוב שעזרא עלה בשנת 7 לארתחשסתא, ולאחר עלית זרובבל, הרי לך שעלה 80 שנה אחרי הכרזת כורש מלך פרס! מכח כך חז"ל הלכו וקבעו כו'. הרי המשפט הנוסף כי עלה 80 שנה אחרי הכרזת כורש הוא הוספה של ידען ע"פ הכרונולוגיה המשוכתבת, וכיצד חז"ל התקשו בדבר? לשיטתם הדברים מסתדרים באופן יותר קל ונח מאשר לפי הכרונולוגיה המשוכתבת, כדלהלן. ולא עוד אלא שידען מבלי משים סותר את כל דבריו, כשמוסיף בסוגריים "אחר הדברים האלה (אחר עליית זרובבל)", והלא עלית זרובבל ונחמיה שמדובר בה בפרק ו' היתה בימי כורש, דהיינו 80 שנים קודם, וכיצד עוסקים ששה פרקים בימי זרובבל, ומן הפרק השביעי הפותח 'אחר הדברים האלה' ישנה קפיצה של שמונים שנה? [ולדוגמא כיצד מתפרשים הכתובים "כמין חומר" בידיהם של החוקרים, נעתיק מאנצ"מ ערך ארתחשסתא: "בעזרא ז ח מסופר שבשנה השביעית לארתחשסתא מלך פרס עלה עזרא.. ובנחמיה ב א ואילך כתוב שבשנת עשרים לארתחשסתא עלה נחמיה לא"י.. בעיית זיהוי המלכים הנזכרים בכתובים אלו אינה קלה, וקשורה היא כמובן אל בעית זמן פעולתם של עזרא ושל נחמיה ובפתרון השאלה מי משניהם קדם למי. אם קדם עזרא לנחמיה אפשר לחשוב שהוא עלה בשנה השביעית לארתחשסתא הראשון, ושנחמיה עלה בשנת עשרים לאותו המלך, ואם קדם נחמיה לעזרא יש שתי אפשרויות: או שבא נחמיה בשנת עשרים לארתחשסתא הראשון ועזרא בשנת שבע לארתחשסתא השני, או שבא נחמיה בשנת עשרים לארתחשסתא השני ועזרא בשנת שבע לארתחשסתא השלישי", חד גדיא חד גדיא! (עזרא ונחמיה הם ספר אחד, שהמתרגמים הנוצרים הפרידוהו).

הנחה נוספת שמניחה "שיטת השכתוב" היא שכל האירועים המסופרים על מלכות פרס, שייכים בהכרח ל"תקופה הפרסית" היינו התקופה בה כבר הביסו פרס ומדי את בבל והיו שליטי העולם. אך זוהי הנחה שרירותית, אשר כאילו באה להקל על החלוקה ההסטורית לתקופות שהמצאנו.. וניתן לפרש סיפורים שונים שסופרו על המלך דריוש – כמתיחסים למלך דריוש שמלך בשנת 600 עוד לפני נפילת בבל.

בדרך זו ניתן לומר כי לא היו אלא שני דריוש, כסרכסס הוא כיארכסרס, דריוש הגדול הוא דריוש השני, כורש בעל ההצהרה הוא כורש המכונה הצעיר שהיה מושל בזמן אחיו ארתחשסתא השני, ארתחשסתא השני והשלישי הינם אדם אחד. וכך מסדר את הנתונים כולם ד"ר ח. חפץ (מגדים יד' סיון תשנא').

לדבריו של חפץ הוכחות רבות ולא ניכנס כאן אליהם, וכמשל הקדמוני המספר על מלך החתולים שהתפאר בפני אשתו: "אם בן האדם חזק כל כך כפי שמספרים, מדוע הוא אינו קומר את גבו כשהוא עובר לידי?", ותגובתה: "אם באמת היה מתייחס אליך בן האדם, היה יוצא לקראתך עטוי שריון ואוחז חנית, אך הבעיה היא, שכשהוא רואה אותך די לו לרקוע ברגלו בכדי להניס אותך לקצה העיר..". כך, אם בעקבות כל פליטת פה של אידיוט נצטרך לכתוב מאמרים מפורטים, יעלו מחירי הדיו.. אך בכדי שלא לצאת בלא כלום נפרט בהערה 15 נימוקים נגד השכתוב המקובל של ההסטוריה הפרסית[3].

ואפילו אם נתעלם מן הטעות שטעו במציאות ונקבל דעת חז"ל (שבית שני חרב במוצאי שביעית) כדבר הלכה, הרי שרבו הפירושים במאמר דברי חכמים, ונמצאו ארבע שיטות שהן ארבע שנים.

51) היינו מצפים, לאחר שמאשים את הכל בטעות, שינסה לכל הפחות לבדוק את דבריו שלא יסתרו את עצמם, ושיהיה הקשר ברור בין קטע לקטע. אין שום אפשרות להבין, מה בין הפער בהסטוריה הפרסית, לבין מנין שמיטה. השמטה היתה מצווה נוהגת בזמן בית שני, ואף תקנו את תקנת פרוזבול בכדי להקל על שמיטת כספים (וכן מספר יוסף בן מתתיהו על שמירת השמיטה בימי אלכסנדר מוקדון, קדמוניות היהודים יא' ח' 338), ועובדה זו שבית שני חרב במוצאי שמיטה בודאי היתה ידועה לחכמי המשנה: רבן גמליאל, רבי אליעזר, רבי יהושע, רבי עקיבא, רבי אלעזר בן עזריה, ועוד אלפי חכמים שחיו בדורם. שנת שמיטה זו נקבעה על פי ספירה של שבע שנים, ובהנחה שהגיל הממוצע בישראל עמד על יותר מ7 שנים הרי ברור שאין שום ספק מחמת זה בקביעת שנת השמיטה. ניתן להוכיח בקלות כי חשבוננו הוא נכון לפי הידיעות ההיסטוריות שבידינו: ע"פ ספר חשמונאים בקרב מול ליזיאס סבלו היהודים מרעב עקב שנת השמיטה, ומיד לאחר מכן עלה דמטריוס I על כסא הסלוקים, הדבר היה בשנת 162/3 לספירה, ואם בשנת 163 לפנה"ס התחילה השמיטה, הרי כשנוסיף עוד 2007 שנים יתקבל 2170 שהוא מספר עגול של 310 שמיטות.

אף על פי כן, בלי שום קשר להערותיו חסרות המשמעות, ייתכנו בהחלט מחלוקות הנוגעות למנין השמיטה, למשל: מחלוקת רבי יהודה וחכמים אם שנת היובל מתוך מנין החמשים או לאו, וגם ייתכן כי היו בתי דין במשך ההסטוריה שסברו כרבי יהודה והיו שסברו כחכמים, פרשנות התורה מסורה להכרעת בית דין, ואין שום חסרון בכך שישראל נוהגים כהכרעת בית הדין. השנה השביעית אינה שנה מאגית שעלינו לחפש אותה ע"י אסטרולוגיה וחישוב ליקויי חמה, זוהי מצוות התורה וכפופה לפרשנויות. במקרה שרוב ישראל אינם על אדמתם הרי היא בטלה מן התורה, ובאופן עקרוני ייתכן שכשתתחדש יתחילו לספור משנה ראשונה שבע שנים. כן שנות היובל אם אינם מתוך מנין השבע, הרי בשמיטה דרבנן אין אנו מונים יובל, וגם זו סבה לשנוי השנים. כל זה הוא דין התורה הבסיסי ואין בזה שום חסרון.

לענין השאלה האם טעו חכמים בשנת חרבן הבית השני, ראה בספר "סדרי זמנים לפי המסורת", א"א עקביא, ת"א תשג', כי אין טעות בדברי חכמים בזה.

למרות זאת, ניאלץ להעיר על מספר טעויות וסילופים גם בהבאת השיטות: ידען מצא ארבעה שיטות: הרמב"ם, הגאונים, שתי דעות בתוספות ע"ז ט:. והגר"א כ' שהתוס' מונים משנת א' ליצירה, א"כ אין ב' דעות, אבל נעלם ממנו תוס' ר"ה ח. המונים לתוהו ואיך לא יתחשב התוס' במה שכתב בעצמו?

והרמ"א כ' שהעיקר כהגאונים, ולהעיקר הזה אין הסבר, והדבר מפליא ביותר שאנו פוסקים כקבלת הגאונים בניגוד לדברי הגמרא ודכתב הרמב"ם בתשובותיו על רבינו הרי גאון "ולא השגיח על אלו הדברים שנתפרש בגמרא ערכין כאלו אינם כתובים". דבר דעת אמת!!

52) שיטת הגאונים. עשה מחלוקת בין הרמב"ם לגאונים לענין הלכה. "וכן להעיקר שפסקו כמותם אין הסבר". וכן מביא שהרמב"ם כתב על הגאונים שלא השגיחו על דברי הגמרא כאלו אינם כתובים.

אך הרמב"ם אינו חולק על הגאונים ומסקנתו ברורה, גם טעמה בצדה: "אבל כל הגאונים אמרו שמסורת היא בידיהם איש מפי איש.. וכן עולה מתלמוד ע"ז כפי חשבון זה שהוא קבלה. ושנת השמיטה ידועה היא ומפורסמת אצל הגאונים ואנשי א"י.. ועל זה אנו סומכין וכפי חשבון זה אנו מורין לענין מעשרות ושביעית והשמטת כספים, שהקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה, ובהן ראוי להתלות". הרי אין כאן מחלוקת, ומובן שענין השמיטה התלוי בספירת שנים עיקרו קבלה, וכפי שכותב הרמב"ם שלמרות פלפולו העיקר הוא הקבלה. ולכן פסק כך הרמ"א.

המובאה מתשובת הרמב"ם, היתה יותר ראויה לו היתה מובאת: "ולא השגיח על אלו הדברים שנתפרש בגמרא ערכין כאילו". שהרי הרמב"ם כותב כך רק דרך משא ומתן בהקשותו על הגאונים, ומתרץ בהמשך המשפט "והדברים מראים דהאי מימרא דגאון אזלי אליבא דמאן דאמר כו' ודבר זה נחלקו בו התנאים והאמוראים.." וכפי שמביא בספר יד החזקה "כל הגאונים אמרו.. וכן עולה מתלמוד ע"ז".

שיטת התוספות. מביא שתי שיטות בתוספות ע"ז, שהגר"א מפרשם שמונים משנת יצירה, ותמיה מתוספות ר"ה, "שכתב התוס' בעצמו". וכל הקורא יצחק, שהרי כל מתחיל בלימוד יודע שהתוספות אינם פרי מחבר אחד, אלא קובץ כל החדושים של כל בני הדור, ולכל מסכת היה עורך אחר, תוספות מסכת ע"ז הם תוספות רבינו פרץ (שם הגדולים מערכת ספרים אות ת' משיטה מקובצת) ותוספות מסכת ר"ה נערכו ע"י ר' אליעזר מטוך. המשפט "התוספות עצמו כתב" הוא בלתי קביל ודומה למשפט "האנציקלופדיה בעצמו כתב". [ולו היה בודק בתפריט 'ביוגרפיה' של פרויקט השו"ת, היה מוצא בו את המשפט: " מוצאן של 'התוספות שלנו' מבתי מדרש שונים ומזמנים שונים, ולכן יכולים להמצא במסכתות שונות פירושים ומסקנות הסותרים דיבורי תוספות במסכת אחרת"]. ובעיקר הדבר כבר העיר כן החזו"א (שביעית ג לג) דרך ציון שהתוספות ר"ה אינם סוברים כן.

ולעיקר הדבר, המסורת על שנת השמיטה מתבררת מתוך הידיעה ההיסטורית מספרי חשמונאים המוצלבת ע"פ ההיסטוריונים היווניים (וזה לשונה: "הנצורים בבית צור סבלו מחוסר מזון מחמת שנת השמיטה שחלה באותו הזמן 162/3 לפני הספירה", אנצ"ע ערך ארץ ישראל עמ' 341). בשנת 2007 התחילה השמיטה האחרונה, הוסף על 2007 + 163 = 2170 התוצאה הזו מתחלקת ב7 = 310 שמיטות עברו ממלחמת בית צור הנזכרת. 

הסבר: שנת השמיטה שלנו התחילה ב2007 ונמשכה ב2008, מקבילה אליה שנת השמיטה שלהם שהתחילה ב163 ונמשכה ב162 (הסדר הפוך מכיון שהמדובר לפני הספירה).



[1]וראה למשל כתובת פרסית בה כתוב "המלך אומסו הנקרא ארתחשסתא" (מובאת במאמרו של ד"ר חפץ "התקופה הפרסית" מגדים יד' הערה 80).

[2]אנקדוטה מענינת: בחרבות פרספוליד שבפרס נמצאו כתובות שזמן רב לא הצליחו החוקרים לפענחם, פרידריך גרוטנפד היה הראשון שהצליח לפענח אותם, הוא מצא בהם את שמו של דריוש, בהסתמכו על הכתיב של השם דריוש בספרי דניאל ועזרא (אנצ"ע ערך גרוטנפד).

[3] 1) הוכחות מן המקרא: בדניאל יא מפורש כי נפילת מלכות פרס היתה בזמן המלך הרביעי מדריוש. המלך הגבור שמלכותו נחצתה לארבע הוא בלי ספק אלכסנדר מוקדון. קשה להתעלם מדברי דניאל כשהם מתארים בפרוטרוט את כל המאורעות בהתפלגות בית תלמי. [לפי המסורת דברי דניאל נאמרו ברוח הקדש, וקל וחומר לפי המפרשים (ראה תו"י לזאב יעבץ) שנאמרו לאחר מעשה].

2) נחמיה ומרדכי בין העולים בזמן כורש (עזרא ב ב). ניתן אכן לומר כי אלו נחמיה ומרדכי אחרים.

3) לפי ספר עזרא, היה עזרא בנו של שריה בן עזריה הכהן הגדול שלפני האחרון במקדש. מה שמוכיח כי עזרא היה בדור שיבת ציון. ולפי המחקר הפרידו 130 שנים ביניהם.

4) מקורות לכך שתחלת עלילות מלכי פרס וכיבושיהם היו תחת שלטון בבלי עולמי: ירמיהו (כה כה) מזכיר כיבושי בבל באירופה. כן מזכיר ירמיהו (לד) כי נבוכדנצאר שלט על כל ממלכות ארץ. דניאל (ב לז) וכן (ד יט) רואה בנבוכדנצאר את גדול מלכי העולם. ירמיהו מזכיר את כיבוש נבוכדנצאר למצרים (מג יא, מד ל) וכן יחזקאל (כט ט, ל, י, כד-כה).

5) חסרונות השכתוב ההסטורי המקובל: השכתוב ההסטורי משלב בתוכו נתונים רבים, אך הוא מתעלם מהנתונים שבספרים: ירמיהו, יחזקאל, חגי, זכריה, מלאכי, מלכים ב, דברי הימים, דניאל, עזרא, נחמיה, אסתר. שחזור הסטוריה צריך להתיחס לכל המקורות.

6) ההסטוריונים היוניים סטו סטיות גדולות מאד מן ההסטוריה לצורך תיאורי ורטורי, כפי שמעירים סטראבו (הגיאוגרף סטראבו לונדון 1960 עמ' 247), אנצ"ע ערך אפורוס, שם ערך בירוסוס, שם ערך היסטוריוגרפיה, אנצ' מסדה ערך יון, תרבות. ש"ל גורדון מבא למגלת אסתר. ראה לעיל במאמר על מגילת אסתר.

7) לא ידוע זמנם ומקומם של ההסטוריונים עליהם מסתמכים, לעומת זאת ידוע על שיבושים רבים שחלו בהם ועריכות שונות, ראה "הלניקה".

8) הסטוריונים אלו לא השתמשו במנין כרונולוגי כללי ולא ערכו לוח זמנים, (ראולונסון על הירודוטוס כרך ראשון עמ' 104) בשונה מן ההסטוריה היהודית (מלכים ו א, שופטים יא כו, דברי הימים).

9) מקורות לכך שלא היו מלכים רבים כ"כ בתקופה הפרסית: כתובת עתיקה המובאת בספר "טקסטים מזרחיים עתיקים" פריטשרד, עמ' 130. מונה את נידין בל כמולך לפני דריוש שנפל ביד אלכסנדר, דריוש הגדול בכתובת בהיסטון מספר כי נידן בל היה בימיו.

10 (שלשה מלכים גדולים בשם ארתחשסתא כמעט ולא השאירו רקע ארכיאולוגי שיש בו כדי לחלק לשלשתם, ועל כל פריט ישנם ויכוחים עזים בין החוקרים למי ליייחסו.

11) ההסטוריונים הירודוטוס תוקידידס וכסנופון לא השתמשו בחלוקה של "הראשון" "השני" "השלישי" בין המלכים בעלי השם הזהה.

12) בארכיאולוגיה אין זכר לכמות כזו של שנים וכבר התפלאו על כך גדולי הארכיאולוגים: (מאיר בן דב, חפירות הר הבית עמ' 64. התנ"ך האבוד עמ' 124. א"י בתקופה הפרסית, קדמוניות 8, 1969, עמ' 114. א. שטרן. התרבות החמרית של א"י בתקופה הפרסית ירושלים תשלג' הקדמה). ראה ציטוטים לעיל במאמר על מגלת אסתר.

13) הוכחות לכך שלא נעלמו 170 שנה מן ההסטוריה היהודית: ישנה יצירה רצופה לאורך כל ההסטוריה ובדור החרבן חוברו ספרים רבים וכן בדור שיבת ציון, איך וכיצד נוצרו 170 שנה של שקט בהם אין אנו מכירים אף אדם. (קויפמן ח"ח עמ' 485 תמה מאד בזה, וכן: אטלס כרטא לתקופת המקרא מפה 170. ש. דובנוב. דברי ימי עם עולם. מקראה בחקר המקרא, ליקוטי תרביץ א', פרופ' א. אורבך). וכן יוסף בן מתתיהו בפתיחת למלחמת היהודים עם הרומאים המתחיל מן התקופה ההלניסטית כותב כי הספרות ההסטורית היהודית מכסה את כל ההסטוריה והוא ממשיך את החסר.

כך מספר יוספוס (קדמוניות יא ז ב, ח ב ד) על עלילותיו של סנבלט שנתמנה למושל שומרון ע"י דריוש שחתנו היה במקדש  וכשהוצא משם פרש לו לשומרון, ואלכסנדר הגדול (שניצח בינתיים את דריוש) אישר לו את הבנין. והרי סנבלט זה מוזכר במקרא באריכות, והוא אחד האישים המרכזיים בספר נחמיה (נחמיה ב י יט, ג לג, ד א, ו א,ב,ה,יב,יד, יד כח) וכן מוזכר בפפירוס מיב בן אותה התקופה (קאולי מס' 30 שורה 29). איך וכיצד דילג לו סנבלט ביעף את כל "תקופת הישימון" היישר לרגלי אלכסנדר מוקדון, וגם הוא "כאלו לא ידע ממנה"? המבוכה רבתה כאשר נמצא חותם מן המאה הד' לפנה"ס המזכיר את סנבלט פחת שומרון (אנצ"מ ערך שמרנים עמ' 167), איך וכיצד ספר נחמיה ידע על שיתרחש במאה הד'? נחמיה לא ידע שסנבלט הוא פחה [ולכן אין לטעון כאן לאנכרוניזם בס' נחמיה, שגם לו היה, הרי הוא ההוכחה הטובה ביותר לידיעותיהם של בני הדור על ההסטוריה], אך הוא מוזכר בנחמיה כעסקן שומרוני רם מעלה. ניתן כמובן לבדות שני סנבלט, אך ברור כי יוספוס לא חשב כך (אנצ"מ ערך שמרנים עמ' 169: "ברור שהוא זיהה את סנבלט המקראי עם סנבלט ג' בקפצו ממאה ה' לסוף מאה ד'"). הענינים מסתבכים והולכים עוד יותר, כאשר ניגשים לשלשלת הכהנים הגדולים: "הפלוגרפיה דומה קרתה במקורותיו של יוסף לגבי שלשלת הכהנים הגדולים מבית צדוק, מתוך כתבי יב יודעים אנו כי בגוהי נעשה פחה ויוחנן בן יוידע עלה לכהונה גדולה לא יאוחר משנת 410 לפנה"ס.. לפיכך קשה להעלות על הדעת שידוע שימש בכהונה גדולה עד שנת 332, ולא כל שכן שהיה לו אח בגיל הנישואין בשנת 332 כפי שהיה יוצא אילו זהינו אל ידוע המקראי עם ידוע הכהן הגדול.. מסתבר מאד שעלינו להכניס לפחות שני שמות ברשימת הכהנ ים הגדולים, אחד מהם הוא ידוע ג'" (אנצ"מ שם). כך נשב לנו ממרחק אלפיים שנה ונהפוך את כל כתבי ההסטוריה, כולל הספר המוכר "דברי ימי הכהנים הגדולים" המוזכר כבר בספר חשמונאים ליצרני הפלוגרפיות, נברא לנו את ידוע ב' ואת ידוע ג', סנבלט ב', וכמובן דריושים כורשים וארתחשסתות לאין מספר. ולבסוף נאשים את הקדמונים בני התקופה בבלבול! אשרי ה'מדע' שככה לו!

14) בבית המקדש היו מגלות יחס המוזכרות כבר בנחמיה (מדות ה, ד; יוסיפוס, נגד אפיון, א, ו, ז, ועיין בראשית ספרו חיי יוסף. בסוף מלחמות היהודים מתואר כיצד שרף טיטוס את הארכיון עם חרבן הבית השני) וכן מזכיר את ספר "דברי ימי הכהנים הגדולים" שהיה לעיניו [ועוד ספרי הסטוריה שאינם לפנינו מהם שואב את ידיעותיו, כגון ניקולאוס איש דמשק]. גם לחכמינו היה מקובל מנין הכהנים הגדולים ששמשו בבית המקדש (יומא ח) אין אפשרות לטעות ב170 שנה כשיש מגילות יוחסין מדוייקות.

15) חשבון השנים נגע מאד לחישובי הקצים שהיו ענין חשוב מאד בספרות האפוקליפטית של התקופה הפרסית וההלניסטית [ראה גם דניאל ט ב "אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא"] ובודאי דקדקו בה. ספר היובלות מחלק את כל שנות עולם לפי כפולות חמשים. וכן הלכות שמיטה. בלי ספק היו היהודים מדקדקים במנין השנים, ולא יתכן כי שכחו סתם כך 170 שנים. ודוקא מצוות שמיטה הינה ההוכחה הגדולה לכך, שהרי השמיטה ויובל נהגו בלי ספק כמוזכר בירמיהו וביחזקאל ובכל ספרי שיבת ציון, וגם בחו"ל נפ"מ לשמיטת כספים, וזה אות כי היו בני ישראל מונים את השנים בצורה מסודרת. וכן מחזורי קדוש ועיבור השנים וחדשים הם בהכרח על פי מנין שנים.