תיק ידען

דיון בטענות דעת אמת וירון ידען

עמוד הביתמי אנחנובין ויכוח לפולמוס"דעת אמת" - פרופילחוות דעת משפטית"שיטתו" של דעת אמתמשא ומתן?ידען ואנטישמיים אחריםהנבואהארכיאולוגיהכתבי הקודשמגילת אסתרשמיטההרביארבעת המיניםטלטולדיו סת"םברית מילהשיחת חכמיםפרשנות תלמודיתמליצת השירהמשנההמוסר היהודיהעם הנבחראלימות חרדיתגויים בהלכהמעמד האשהדברי חלומותהמתים מרגישים?גופו של ה'סנפיר וקשקשתמבנה העולםכדוריות הארץפאיהקדמה לקונטרסיםקונטרס 1קונטרס 2קונטרס 3קונטרס 4קונטרס 5קונטרס 6קונטרס 7קונטרס 8קונטרס 9דילוגי אותיותפרשיות השבועפרשיות בראשיתפרשיות שמותפרשיות ויקראפרשת במדברפרשיות דבריםמכתב לרביחזקאל סותר התורהמציאות ומשלמגיה בתלמודשאלות ותשובותפורום תיק ידען

מה לדעתך השפעתו של ידען על הציבור הרחב?
 מהותית ביותר
 בינונית
 אפסית
 מי בכלל יודע מי הוא?


חדש באקדמיה ליהדות

מגילת אסתר

מגילת אסתר רומן הסטורי

 

אחת השאלות הנפוצות מצד אנשי הדת היא "כיצד יתכן שיכתבו ספור בדוי ויפיצו אותו ברבים ולא יהיה אדם אחד שיטען ששקר הוא? על כרחם טוענית התיאולוגים הסיפור אמת, התשובה המפריכה טענה זו נמצאת בסיפור הקומי של המכילה כפי שנראה להלן. ההבדל בין היחס לטקסט כתוב כסיפור עלילה אנושי או כאל טקסט קדוש הוא כחוט השערה.

במאמר זה נביא את דעת ההסטוריונים החוקרים אל מול דעת אנשי הדת היהודית ונראה באופן ברור את הפער בין התפיסה הבקורתית את מגילת אסתר שנכתבה בתקופה הפרסית לבין התפיסה הדתית שמקבלת את המגלה כאלו נכתבה עוד מימות משה רבינו מסיני

רכיבים רבים בסיפור סותרים את הידוע לנו על תולדות פרס או שהם בלתי סבירים מכדי שיהיו אמינים

·         לא היתה מלכה פרסית בשם אסתר או מלכה יהודיה כלשהיא בפרס ואף לא היינו מצפים שתהיה.

·         אף שאחשורוש זוהה עם קסרקסס מלך פרס אף מלך פרסי לא נהג או עשוי לנהוג כשם שנהג אחשורוש.

·         לא ניתו לשלוט במדינה שבה אף חוק איננו בר שינוי. צו להשמיד את היהודים מתאים פחות מכל לפרס העתיקה אמפריה שנחשבה סובלנית יחסית כלפי הקבוצות האתניות שחיו תחת שלטונה ושאף מוארת באור חיובי במקומות אחרים במקרא.

·         קשה להאמין שאסתר הצליחה לשמור על יהדותה בסוד בשעה שהכל ידעו כי דודה מרדכי הוא יהודי

על מנת לשחזר את קריאתה הסבירה ביותר ולהבין כיצד אמורה היתה להיקרא, חייבים לגשת למגילת אסתר כאל מה שהיא, קומדיה..

37) כך בארבעה נימוקים מכריעים שכאלו הוא מפריך את הטיעון ה'תיאולוגי' שאי אפשר לכתוב ולפרסם ספר הסטורי המספר מעשה שנגע לגורל כל היהודים בעולם, ושמחמתו "קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם" מיד באותו הדור לעשות חג ולהנהיג בו מצוות מיוחדות, מבלי שהאירוע אכן היה ושהחג אכן נהג במציאות מחמת אירוע זה. זאת, מלבד ההסבר כי המגילה המספרת על אירוע שהביא לחג הנוהג כמציאות מחייבת "והימים האלו נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם", מגלה שהתפרסמה בתקופה הפרסית ומספרת כי אירוע זה כתוב בספר דברי הימים למלכי מדי ופרס אינה אלא קומדיה.. ומענין איזה חג הוחל לחגוג בעקבות 'סלאח שבאתי'?

ולגודל העומק והעצמה בטיעונים אלו ניאלץ לבחון אותם אחד לאחד: "לא היתה מלכה פרסית בשם אסתר", זהו טיעון משכנע ביותר, כמו כן ניתן לקבוע "לא היה סריס בשם חרבונה" או "לא היה שומר נשים בשם שעשגז", "לא היו מדינות בשמות הודו וכוש", בודאי מדעי ביותר הוא לקבוע כי לא היתה מלכה שכזו. אך טיעונים מסוג כזה ניתן לטעון בקשר לכל מידע שהוא בעולם, ולקבוע כי הוא לא היה, חד וחלק, לשם מה המציאו את המושג 'הוכחה'? אך כנראה העיקר טעון בסיומו של הטיעון המוחץ: "ואף לא היינו מצפים שתהיה". מכיון שידען אינו מצפה למלכה זו, סביר מאד אם כן, כי היא באמת לא היתה.

[ורק נזכיר, כי אין בשום ספר הסטוריה פרסי או יווני רשימת מלכים ומלכות בסדר כרונולוגי. אלא אך ורק קובצי סיפורים על מלכים ללא סדר, שנכתבו מאות שנים לאחר המאורעות. וקל וחומר נשיו של המלך מי יוכל לשער את מספרן ושמותיהן..].

הטיעון השני משכנע הרבה יותר: אמנם אחשורוש זוהה, היה ונברא. אך הוא 'לא נהג כך', שוב ההוכחה המוחצת שלא ניתן להפריכה, איך וכיצד מספרת המגלה סיפור שלם, בזמן שאחשורוש "לא נהג כך". ולא עוד אלא שהוא "לא היה עשוי לנהוג כך", ובמלים אחרות: לא היינו מצפים ממנו שינהג כך!

ולחיזוק הענין נעתיק מן האנציקלופדיה העברית ערך אחשורוש: "אחשורוש נשתקע בחיי תענוגות ובעסקי נשים ונהג כעריץ מזרחי טיפוסי, זוהי דמותו במסורת של היונים, וזוהי גם דמותו במגלת אסתר". דוקא משום כך אחשורוש זוהה..

וכעת נבא נא בחרדת קודש אל הטיעון השלישי: נניח לרגע את המשפט הראשון חסר הפשר שכנראה הועתק בטעות מאיזה ספר, ונתמקד בעיקר: "פרס נחשבה סובלנית יחסית, ואף מוארת במקרא באור חיובי!" מה נאמר ומה נדבר, לאחר שקבלה פרס את איבחון האישיות שלה ע"י ידען, אין לה את הרשות לנקוט בשום פעולה שתשנה אבחנה זו, וכאילו שפרס הוא שמה של אישה מסויימת. היו ממלכי פרס סובלניים יותר וסובלניים פחות, ואין מטופש יותר מאשר לקבוע כלל לגבי ממלכה לכל דורותיה ומאות שנותיה כי היתה סובלנית ולא ייתכן שנהגה בצורה כזו, [אף שבאמת גם לפי סיפור המגלה בסופו של דבר לא נהרגו היהודים]. וראה בקטע לעיל על התנהגותו של אחשורוש.

ולמען האמת מציינים החוקרים בהקשר זה כי בתקופה הפרסית נרדפו יהודים במצרים על רקע דתי ואף בוצעו בהם פרעות (אנצ"מ ערך פורים עמ' 450).

ולא נותר לנו על מי להישען, אלא על הטיעון הרביעי, שהוא החזק שבכולם, נשק יום הדין של הביקורת, המפריך וממוטט כליל את אמיתותה ההסטורית של מגילת אסתר: "קשה להאמין שאסתר הצליחה לשמור על יהדותה בסוד.." כסבורים אנו שנקלענו בטעות לשיעור במגילת אסתר, זה מקשה וזה מפרק, מדוע התאפק המן, ומנין היה לבתו דלי של שופכין, באיזו שפה דיברו בגתן ותרש, וכיצד היה נראה פרצופה של זרש? מהי חשיבותו של ביאור פרט זה או אחר במגלה בהקשר לכלל הסיפור ההסטורי?

אך אם בכל אופן נתייחס לשאלה מוזרה זו, נגלה שהשתמט מעיני השואל הנכבד מקרא מלא במגלת אסתר "כי הגיד להם מרדכי אשר הוא יהודי" (אסתר ג ד), כלומר: עד לאותה עת לא ידעו גם שמרדכי יהודי. וכאן ישאל השואל, והלא למרדכי היה זקן לבן כידוע? ויש להשיב כי גם לפרסיים היה זקן לבן, כידוע. ועוד ועוד, כיד ה'רב של פורים' הטובה עליו.

מה לכל טיעונים שטחיים ועלובים אלו, ולדיון העובדתי הסטורי בענינה של מגילת אסתר? ובל נשכח כי הכותרת שניתנה להם ע"י הכותב היא "רכיבים רבים בסיפור סותרים את הידוע לנו על תולדות פרס"!!

38) אף חוקר רציני איננו סבור שסיפור המגילה הינו קומדיה. ולהלן מספר דוגמאות:

"המחקר האחרון והיסודי שהבהיר את כל השאלות סביב מגלת אסתר מוכיח חד משמעית כי חג הפורים הוא חג יהודי עתיק יומין זכר לאירוע של הצלה מגזרת כליון על היהודים.. נתגלה חומר מדעי חדש המחזק את סמכותה והסטוריותה של מגלת אסתר ביחוד ע"י כתבי יב ואסואן המפיצים אור חדש וברור על תולדות היהודים בממשלת פרס" (פרסומי החברה לחקר המקרא ספר יא' עמ' 214)

"עד עכשיו לא שלל שום ממצא ארכיאולוגי ברור את הכתוב במקרא, כן אישרו החפירות שנעשו בשושן את הדיוקים שתוארו במגלתינו" (כתבי החברה לחקר המקרא תשכד' עמ' 124).

"חג הפורים שנתקבל ע"י כל העם היהודי על יסוד מאורע ידוע לו הוא עד כשר ונאמן יותר מאיזו רשימה של סופר יוני שחי בתקופת פרס, ואעכ"ו שאין עדות עם חי מוכחשת בטענת השתיקה של סופרי יון בדור ההוא" (ש.ל. גורדון, מבא למגלת אסתר).

"המאורע המסופר בספר זה מושרש בדברי ימי ישראל בצורת חג הפורים הקדום אין להעלות על הדעת שהעם ינהג מנהג חג לאומי לא על סמך מאורע ממשי אלא דמיון אגדי אין ספק כי מעין המאורע המסופר במקרא אירע אמנם" (ש. דובנוב דברי ימי עם עולם).

וכבר קלוזנר לגלג על התיאוריות הנותנת בסיס אלילי לחג הפורים, איך וכיצד היהדות הפרושית של הסופרים היתה מקבלת דבר שיש בו ריח אלילות חיצונית (ההסטוריה של בית שני עמ' 15). "קשה להניח שבזמן מן הזמנים בדו והניחו מנהיגי ישראל קשר מליבם בין החג ובין מאורע מסויים שלא היה לו מעיקרו יסוד במסורת ישראל.. הפרטים המדוייקים על מלכות פרס והיעדרה של כל השפעה יוונית מעידים שאין לאחר את זמן חיבורו של הספר מסוף השלטון הפרסי.. המלים הפרסיות המרובות הבאות בו מעידות שנכתב הספר בפרס" (אנצ"מ ערך אסתר).

וההסטוריון הנודע הושנדר חיבר חיבור מקיף ומפורט המבאר את כל החלק ההסטורי מדיני שבמגלת אסתר (מגלת אסתר לאור ההסטוריה – פילדלפיה 1923. לא זכה שיתורגם לעברית).

מאידך אלו המגינים על אמינותה ההסטורית של המגלה מצביעים על המידע האותנטי הכלול בה בנוגע לחצר הפרסית למנהגים ולמוסדות השונים וכן על השימוש שנעשה במגלה בכמה מונחים פרסיים.. הבא לבחון בקפדנות את הראיות בעד ונגד המהימנות ההסטורית של המגלה ימצא שהחומר האותנטי מבחינה הסטורית הוא ברקע העלילה ובתפאורה בעוד שהדמויות הראשיות ורכיבי העלילה החשובים יותר רחוקים מהמציאות.

זמן כתיבת המגלה.. במהלך התקופה הפרסית.

מתי נעשה פורים לחג יהודי? .. המקורות שבידינו על החיים בתקופה הפרסית זעומים.. יש בידינו הוכחה מוצקה לחגיגה יהודית בפורים בתקופה ההלניסטית בספר חשמונאים (ב טו לו) המזכיר את יום מרדכי ביד' אדר.. בסוף המאה השניה לפנה"ס בקירוב ניתן לדבר על חגיגה יהודית של פורים בא"י ובמצרים.

39) מובן כי הידיעה שהמגלה נתחברה בתקופה הפרסית סותרת את המסורת! והלא האירוע עצמו התרחש רק בתקופה הפרסית, וכיצד אם כן נכתבה המגלה בתקופה הפרסית? וכן הידיעות כי בתקופה ההלניסטית היה החג נפוץ בישראל ומצרים ומכונה על שם מעשה המגלה "יום מרדכי" בודאי סותרות את החלק ההסטורי שבמגלה!

אך מלבד זאת, נפלה אחיזתה של המסורת, שהלא ההצבעה על אמינותה ההסטורית ועל המידע האותנטי, אינו אלא ברקע העלילה ובתפאורה, אך לא בדמויות. וניתוח זה מראה על הבנה עמוקה של הטיעון: אלו שהשתמשו באותנטיות הפרטים של המגילה, הוכיחו מכך כי כותב המגלה חי בחצר מלך פרס בתקופה האמורה והכיר היטב את כל הפרטים ופרטי הפרטים מצורת חיי חצר המלכות. אין זה ספור דמיוני, אלא ספור שנכתב בזמן המאורעות שהוא מספר עליהם. לכן אין מגלת אסתר יכולה להיות סיפור שהושתל בזמן מאוחר יותר[1].

ומה זה שייך לדמויות, שאינם אלא בני אדם חולפים, ואינם יכולים להימדד באמת מדה זו. ייתכן כי ארכיאולוגים מצאו את גופתו של חרבונה, ואת כובעו של ויזתא, אך לא ידעו ולא היו יכולים לדעת באיזה נכסים נוסטלגיים הם מחזיקים.. ראה גם באנצ"ע ערך "ושתי" על ההסטוריונים שזיהו אותה עם דמות המוכרת מן ההסטוריה הפרסית. י' מדן מצביע על "פרושתיש" שהיתה ממוצא בבלי ונהרגה ע"י אחשורוש כמסופר ע"י פלוטארכוס, וכן כי המולכת אחריה היתה "אטוסה" – הדסה. ד"ר חפץ (ד"ר ח. חפץ, "תקופת פרס ומדי" מגדים יד, והערותיו של י. מדן) מוצא גם את מרדכי בכתובות בית האוצר של אחשורוש, וכן מזהה את המן עם "אמינטוס" המאגי המוזכר בהרודוטוס. וכן מזכיר עדות יונית לכלל אירועי הפורים: הרודוטוס (ג 79 וראה ב 104-5) מזכיר חג מאגופוריה לזכר הריגת כהני הדת המאגית, (פורים בארמית "פוריא").

לדעת חז"ל סיפור המגילה היה לפני חנוכת בית שני. לדעת החוקרים מחבר סיפור המגלה ייחס את הרומן לתקופה שלאחר שיבת ציון וחנוכת בית מקדש שני לכן לדעת החוקרים שגה מחבר המגלה ביחסו למרדכי כאחד מגולי יהודה יחד עם יהויכין "איש יהודי היה בשושן ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה".

40) גם את דעת חז"ל איננו יודע, שהם עצמם הביאו דעות בזה, ובשום מקום לא כתבו במפורש שהיה סיפור המגלה לפני בית שני, ובמדרש (פתיחתא לאסתר רבה ד"ה ר' חנינא) מפורש כי אחשורוש של המגלה היה לאחר כורש ולאחר תחלת בנין הבית. (ועי"ש א' א'. וכן דעת פרקי דר' אליעזר פרק מט').

וכמובן שאנו ממרחק של אלפיים וחמש מאות שנים יודעים כי שגה מחבר המגלה, שחי בתקופה הפרסית, ביחסו למרדכי כאחד מגולי יהודה, ולא ידע כמובן כי גלות יכניה היתה יותר ממאה שנים לפני שיבת ציון, שהרי מנין לו לדעת את הקורה בימיו? הלא הוא היה עסוק ראשו ורובו בכתיבת קומדיות דמיוניות.. וטוב הדבר שעם הזמן משתפר מצב הידיעה ההסטורית, וככל שנתרחק מן התקופה יותר ויותר כך נדע עליה עוד ועוד! אך מחבר המגלה לא העלה על דעתו כך, והמשפט "אשר הגלה מירושלים" מתייחס לקיש סביו של מרדכי [כך מבין גם כותב הערך "אסתר" באנצ"מ].

עיינו בטבלה שבסוף המאמר ותווכחו לראות כיצד חז"ל בדו מליבם הסטוריה וירטואלית שאינה תואמת את המחקר המדעי ויתירה מכך 170 שנים נעלמו כלא היו משלטון פרס ושמות מלכים רבים כפי שתראה הטבלה.

41) את הכל תראה לנו הטבלה, ידען האמון על דת המדע, אינו מנסה לציין או אפילו לרמוז בדבר הוכחות לאמיתותה של טבלה זו. לא כאן המקום לפתוח נושא רחב זה של התקופה הפרסית, אך אי אפשר להימנע ממספר ציטוטים שימחישו את 'גודל הידיעה והדיוק' עליה מסתמכת הכרונולוגיה הפרסית המקובלת (שנוצרה על ידי שיחזור וצירוף פרטים מדברי ההסטוריונים היונים כתוקידידס, הירודוטוס, והרומאים שבאו אחריהם):

"גם ההסטוריונים לא נתנו תיאור מדויק ואמתי של האומות ואף לא ניתן אמון רב להסטוריה העתיקה של הפרסים או המדים או הסורים, בגלל התמימות הפתיה של ההיסטוריונים וחיבובם למיתוסים, הואיל וראו שאלו שכתבו מיתוסים בגלוי נהנו משם מפורסם, חשבו שגם הם יצליחו לעשות חבוריהם מקובלים אם יספרו תחת מסכת הסטוריה מה שמעולם לא ראו או אפילו לא שמעו, על כל פנים לא מאנשים שידעו את העובדות, במטרה זו בלבד- לספר מה שהעניק לשומעיהם הנאה והתפלאות, יותר קל להאמין להסיודוס ולהומירוס בסיפוריהם על הגבורים אנשי השם או למשוררי הטרגדיות, מאשר לקסיוס להרודוטוס להלניקוס ולמחברים אחרים מסוג זה". ("הגיאוגרף סטראבו" לונדון 1960, עמ' 247).

"חבורו ההסטורי הגדול (של אפורוס) כלל שלושים כרכים.. תיאורו היה מקושט בפרטים שבזה מלבו לתפארת המליצה והספור.. למרות כל מגרעותיו נחשב אפורוס כהסטוריון החשוב ביותר של יון במאה ה4 הוא היה מקובל על קהל הקוראים משום מנהגו לתבל את תיאוריו במוסר השכל ומשום השקפותיו הפאנהליות ברוח זמנו של איסוקרטס" (אנצ"ע ערך אפורוס).

"בדרך כלל מותר לומר שההיסטוריוגראפיה ההלניסטית היתה נתונה להשפעתה החזקה של הרטוריקה, באיזו מדה היתה הרטוריקה בעוכריה של היסטוריוגראפיה זו אנו למדים מעדותו של פוליביוס על הסטוריונים כגון פילארכוס טימיוס ואחרים לסופרים אלו היו המאורעות ההסטוריים חשובים רק במדה שהיה בהם כדי לשרת את המטרות האסתטיות של חבוריהם, תכליתם של החבורים הללו היתה בראש וראשונה להשפיע על הקורא, שיזדעזע מן המסופר בהם, יראה את עצמו מעין שותף לחיי העבר, ויהנה הנאה נפשית אסתטית מן הקריאה. לפיכך לא חשוב היה לדעת ההסטוריונים הללו לספר את הדברים כפי שהיו אלא לקשטם באופן שיעוררו בקורא רחמים זעם ותרומת רגשות כיוצא באלה.. יותר משהיה בהיסטוריוגרפיה זו הסטוריה, כלומר תיאור של העובדות לאמיתם, היה בה מן היצירה הספרותית האסתטית. הסטוריון כפוליביוס.. מדבר בלעג שנון על אותן מן הסטוריונים שהפכו לדעתו את ההסטוריוגראפיה לכתיבת טראגדיות" (אנצ"ע ערך היסטוריוגרפיה). "היונים שבמשך זמן מרובה ידעו את קורותיהם מתוך שירה אפית בלבד לא למדו עד אותה שעה לרשום את דברי ימי עברם.. התענינותם בפרס שהביאה אותם במגע עם עולם שונה משלהם שמשה להם כמעט יסוד ראשון להסטוריה" (אנצ"ע ערך היסטוריוגרפיה).

ולא עוד אלא שבירוסוס, ההסטוריון הראשון שהביא ידיעות הסטוריות די מסודרות, זכה לגורל ש"חוסר הענין שהיה לקוראים לא בבליים ברשימות ארוכות ממין זה.. לא הקנו לו לבירוסוס קהל קוראים גדול, והסופרים ההלניסטיים הוסיפו להימשך אחר סיפורים דמיוניים כאותם של קטסיאס" (אנצ"ע ערך ברוסוס).

"עדותם של הסופרים היונים בתקופת פרס אינה נאמנת תמיד וכבר הוכיחו חוקרי ההסטוריה כי ספרי קטסיוס הרופא היוני בחצר מלך פרס מלאים בדותות ואגדות מגוחכות אך שהוא מתפאר ששאב את ידיעותיו מן החיים ומדברי הימים של עם פרס" (ש.ל. גורדון, מבא למגלת אסתר).

חשוב להבין כי אף אחד מן ההסטוריונים היוניים לא יצר מנין כרונולוגי כללי [כדוגמת זה של ספר מלכים], ראה למשל: "הוא (הרודוטוס) מאד לא דייקן בקביעותיו הכרונולוגיות מפני שהסתכל על הנושא כולו כבלתי חשוב כפי שנראה בברור[2]" (ראולונסון, "הרודוטוס", כרך ראשון עמ' 104). הנסיון הראשון ליצור כרונולוגיה יוונית היה במאה השניה לפנה"ס (אנצ"ע ערך ארטוסתנס).

42) ואף מבחינה ארכיאולוגית כך הם פני הדברים: התקופה הפרסית הארוכה שממציא השחזור על ידי צירוף כל הספורים שבכל הספרים היווניים העתיקים, תוך התעלמות מסתירות אין ספור, אינה מוצאת שום זכר בארכיאולוגיה, וכך כותב מאיר בן דב: "חמש מאות השנים שעברו מאז הצהיר כורש מלך פרס את הצהרתו ועד שבנה הורדוס את המקדש ואת הר הבית מחדש.. בכל החפירות הארכיאולוגיות שנערכו בירושלים עד למלחמת ששת הימים היו הממצאים מתקופה זו מועטים ביותר ותוספת ידע ממקורות ארכיאולוגים לא באה, המבקש לשחזר את תולדותיה של העיר באמצעות הממצא הארכיאולוגי, ימצא עצמו במצב דחוק מאד מעט מאד ממצאים קטנים וחפצי יום יום בני התקופה ואלו ממצאים ארכיטקטונים דהיינו שרידי מבנים נעדרים לגמרי קוינו שעתה במהלך החפירות ישתנה המאזן העגום הזה אולם תקוה זו נתבדתה הן בחפירות ליד הר הבית והן בכל החפירות האחרות שנערכו בחומי העיר העתיקה לאחר מלחמת ששת הימים חפצים וממצאים מועטים מאותן תקופות אכן התגלו זעיר שם זעיר שם אך שרידי בניה ממש לא נמצאו והחידה נותרה ללא פתרון" (חפירות הר הבית עמ' 64).

התקופה הפרסית היא אחת הסתומות בתולדות הארץ ותופעת הפער הישובי בירושלים היא רק חלק ממערכת הבעיות הקשורות בתקופה זו (התנ"ך האבוד עמ' 124). "לא רבים הם האתרים שנחפרו עד עתה ובהם נחשפו שרידי ביצורים מן התקופה הפרסית.. אי אפשר להעלות מהם  תמונה ברורה על מערכת הביצורים בתקופה זו ואף השתייכותם התאריכית לא נקבעה בוודאות גמורה" (אנצ"מ ערך בניה עמ' 261).

"הפערים המוזרים התגלו שוב ושוב עד היום לא התגלה אף לא חתך סטארטיגרפי אחד שבו אפשר למצוא מעל שכבת הברונזה בסדר עוקב וביצוג מלא את השכבות הישראלית הפרסית והתלמית, הפתיע במיוחד הפער בתקופות הפרסית והתלמית.. דומה שתקופה בת כשלש מאות שנה נעלמה ממערך השכבות הארכיאולוגית בארץ ישראל.. שלש מאות השנים האלו מיוצגו במוזיאון ישראל בכמה ארונות קטנים שעל מדפיהם ערוכים בטורים ממצאים שונים רובם כלי חרס קטנים.. העדר שכבות ישוב מהתקופה הפרסית התמיה את חוקר התקופה הארכיאולוג אפרים שטרן "למרות רבוי האתרים בארץ ישראל שהתגלו בהם ממצאים מן התקופה הפרסית נחשפו שרידי בניה מעטים יחסית ומעטים עוד יותר השרידים המאפשרית לעמוד על תכניות ערים, יבול דל זה של עשרות שנות חפירה יש בו כדי להתמיה" (א"י בתקופה הפרסית, קדמוניות 8, 1969, עמ' 114) וכן: "ידיעותינו על התרבות החומרית של התקופה הפרסית בארץ ישראל אינן סדורות והן נופלות מאלו של תקופות קודמות לה בהרבה" (א. שטרן. התרבות החמרית של א"י בתקופה הפרסית ירושלים תשלג' הקדמה).

גם הסטוריונים העירו כי נוצרה תקופה ארוכה ללא שום נתון הסטורי, ראה מבא ל'מלחמות היהודים' מאת ד"ר נ. שמחוני (מסדה 1975): "אמנם בין נחמיה ובין אנטיוכוס אפיפנס חוצץ ריוח הסטורי של מאתיים וחמשים שנה בערך. אך הנה הריוח הזה לא היה אלא חלל הסטורי ריק, כמעט ישימון". ואף בהיסטוריה הפרסית: משנת שש לדריוש "הראשון" ועד שבע לארתחשסתא "הראשון" (516 – 450 לפנה"ס) אין שום ידיעה הסטורית כאילו הזמן עצר מלכת.

"אין בידינו ידיעות על תולדות יהודה במשך 60-70 השנים הבאות עד לעליותיהם של עזרא ונחמיה" (אטלס כרטא לתקופת המקרא מפה 170). "מועטות הן מאד הידיעות על המצב החיצוני של יהודה במאה השניה לשלטון פרס. ספרי הזכרונות האחרונים שבמקרא נפסקים בימי עזרא ונחמיה אחר כך מתחילה בדברי ימי יהודה פרשה אפורה שאין בה לא אישים מובהקים ולא מאורעות גדולים" (ש. דובנוב. דברי ימי עם עולם) לפי הנתונים שבידינו יותר מדוייק לומר: "אין בה אישים כלל, ולא מאורעות כלל".

"למרות זאת שבין מותו של מלאכי ובין הופעתו של אלכסנדר הגדול בא"י עברו כ- 150 שנה.. תקופה זו.. היא רובה ככולה סתומה, ועל שקרה בה נדע לכל היותר מתוך השערות". (מקראה בחקר המקרא, ליקוטי תרביץ א', פרופ' א. אורבך).

הרבה יש להאריך בזה, ואף כמה מאמרים מדעיים נכתבו בנושא, [ראה את המשך הדיון במאמר על השמיטות] ולא באנו אלא להראות כי לא "חז"ל בדו מליבם הסטוריה", אלא ידען הוא המקבל על עצמו באמונה שלמה כל סיפור מיתולוגי שיספר הסטוריון יווני, ובלבד שלא יהיה בזה שום קשר ליהדות, או למה שכתוב בחז"ל, או למה שיכול להזכיר דבר שנאמר אי פעם מפי יהודי שומר מצוות.

הבעיה השניה שעמדה בפני חכמים היא שאסור לחדש חדושים שאינם כתובים בספר התורה, כדי להוסיף את מצות קריאת המגלה וחג הפורים מבלי להפר את כלל הברזל שאין להוסיף מצוות דרשו חכמים קל וחומר כשיצאנו מעבדות לחירות אנו אומרים את שירת הים על אחת כמה וכמה כאשר התהפכה גזרת מיתה של המן לחיים שנאמר שירה היא קריאת המגלה. כך ממש, נביאים אינם יכולים לחדש מצוות אך חכמים יכולים לדון קל וחומר מפוקפק ולקבל היתר להוסיף ולחדש מצוות. הפער שנוצר בין הבנת חומרת האסור לחדש ולהוסיף מצוות נוספות לתורה לבין קלות הדעת בסופו של דבר להוסיף מצוות היא אחת התופעות המתמיהות.

43) וכמה מרנין לב לראות את ידען מדקדק בקלה כבחמורה, ובפרט ב'כלל הברזל' שאין להוסיף מצוות, ומה עצוב לראות את הפער בין חומרת האסור לבין קלות הדעת של ההיתר, על סמך קל וחומר "מפוקפק"! וכאלו איננו יודעים שחכמים הוסיפו מאות ואלפי תקנות חדשות ומצוות מדבריהם לתורה, ושכחו את 'כלל הברזל', ומי תיקן את מצוות נטילת ידיים חג החנוכה והדלקת נרות? הרי לך אחת התופעות המתמיהות!

וכל האסור להוסיף מצוות לתורה הוא רק כאשר מכריזים עליהם שהם חלק מן התורה וכאילו שהם מדאוריתא. ובכל אופן כאן היה אפשר להקפיד על כך, כיון שתיקנו את החג בצורה של קריאת מגילה מן הכתב, מה שמזכיר את החגים מדאוריתא, ולזה הוצרכו לקל וחומר, שמותר לאדם לשורר ולהלל לה' על הצלתו.

בהמשך לועג לספק חכמים בהקשר לטבריה אם היא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, והלא לא נבנתה אלא ע"י הורדוס אנטיפס לזכרו של טיבריוס קיסר בשנת 19 לספירה?

44) עושה עצמו כאילו שאינו מבין, שאף שאמנם הורדוס בנה עיר זאת, אך ברור שבנה אותה על שרידי עיר עתיקה, כמנהג הרגיל בימים הקדמונים שהיו להם מקומות מועדפים לגור בהם. ויבין כל מבין שלאחר כאלף שנים בהם היהודים גרו במקום, בודאי היה מקום פורה כמו גדות הכינרת מיושב כולו, במיוחד במקום המעיינות הידועים. וכנזכר בספר יהושע "ערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת". ואין בכך שום סתירה שהורדוס אנטיפס בנה עיר חדשה בעלת ביצורים חדשים לשמו של הקיסר. וגם חז"ל ידעו את מקור שמה של טבריה "טבריה על שם טיבורואיס" – (בראשית רבה כג א, בתלמוד ירושלמי היא מכונה תמיד 'טיבריה'. והיעב"ץ מגלה ו. כתב שחכמים המציאו פירוש חדש למלה טבריה כדי שלא להזכיר שמו של רשע).

הלכות ומנהגי פורים לא היו מגובשים בתקופת התלמוד.

כך למשל, הנוהג לקרוא את המגלה בלילה אינו מצוי במשנה. הקורא את המשנה יראה שמצות קריאת המגלה היא ביום בלבד: אין קורין את המגלה ולא מלין ולא טובלין עד שתנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר.. כל היום כשר לקריאת המגלה ולקריאת ההלל ולתקיעת שופר (משנה מגלה פ"ב מ"ד)

45) וילמדנו רבינו מי דיבר כאן כלל מקריאת המגילה בלילה, והמשנה מונה עשרות דינים הנוהגים ביום שאין להקדימם לנץ החמה, וכלול בזה גם קריאת המגילה של יום, האם כלול בכך שאין קריאת המגילה של לילה? והאמת היא שהגמרא במקום שואלת שאלה זו ומתרצת בפשיטות כמו שכתבנו, וכמה גניבת דעת יש בהצגת השאלה כאלו הינה פרי מחקריו בד בבד עם העלמת התשובה הפשוטה והמתבקשת. הרי לך התלמיד הנבון מבקש האמת 'דעת אמת' מהי, והמשכיל ידום.

גם הנוהג לקרוא את כל המגלה אינו לדעת כולם כי נחלקו מהיכן קורא את המגלה ויוצא בה ידי חובתו

46) וגם זו טעות, כי בודאי היו קוראים את כל המגילה, רק נחלקו מי שהחסיר קטע מן המגילה האם יצא בדיעבד, ובזה תלוי איזה קטע החסיר.

רבא למד מהפסוק ימי משתה ושמחה" כי חובה לאכול ביום ובלילה אינו יוצא ידי חובה, ולפי זה מה שנאמר לשמור את המצוות כל ימי חייך יש לשמור את החוקים ביום ולא בלילה.

47) שוב נכשל בחשבון פשוט של הנתונים, רבא למד מ"ימי משתה ושמחה" שלא מספיק שיאכל בלילה ויצום ביום, אלא צריך שיאכל סעודת פורים ביום הפורים, שהרי אי אפשר לקרוא "יום משתה ושמחה" ליום שאדם צם בו, אף אם אכל בלילה. וכן הוא בדיוק במקרא לשמור את המצוות כל ימי החיים, אין מספיק לשמרם בלילות, שאז לא יהיה בגדר שמירת המצוות כל הימים, אלא צריך לשמרם גם בימים.



[1]ונעתיק כאן קצת מקורות בכדי להסביר את רמת האמינות של הוכחה זו:

הארמון - ארמון אחשורוש "החוקר הצרפתי Marcei Dieulefoi השלוח בשם ממשלת צרפת אשר זכה לחטוט ולחשוף את היכל מלכי פרס ומדי במלוא רוחב גבולו מסביב במקום חרבות עיר שושן ויוכח כי היה סופר מגלת אסתר בקי עד להפליא בכל מובאי חצרות ההיכל ומוצאיהם ומעבריהם ויברר בראיות מבוארות מתוכן כי ההיכל הזה וכל סביבותיו היו מכוסים בעפר זה אלפים וארבע מאות שנה ואם כן הלא היה הסופר ההוא חי על כרחנו עוד לפני הזמן ההוא" (ז. יעבץ. תוצאות החטיטות עמ' 4).

ב1897 חשפה משלחת בראשות ז'ק די מורגן: רובע מלכותי בתוך העיר – ההבחנה במגלה בין העיר שושן לבין שושן הבירה [למשל המשתה נעשה מאות ימים לכל העם הנמצאים ב"שושן הבירה"] (אנציקלופדיה מקראית ערך אסתר).

"אין ספק בדבר שמחבר המגלה הכיר יפה את המצב במלכות פרס הוא ידע את פרשת הרצים שהיו יוצאים מן הבירה לכל רחבי המדינה ואת המנהג של ישיבת הנשים לחוד בשעת המשתה, אף שמות השרים שבמגלה ניתנים להידרש כשמות פרסיים, והעיקר הוא שמחבר המגלה הכיר כהוגן את שושן הבירה ואת חצר המלך על כל חלקיה, כגון את החצר החיצונה, את החצר הפנימית, את בית המלכות, והוא האפדן שעמד על עמודים, והיה פתוח לחצר הפנימית, וכו', כפי שנתגלו לנו מחדש ע"י החפירות שנערכו כאן ע"י הצרפתים" (אנצ"ע ערך שושן).

"החפירות נעשו בשושן לפני דור אחד אשרו וקימו את הפרטים המקומיים שבמגלה וכן הידיעות שיש לנו אצל הסופרים היונים על החיים והמנהגים בחצר המלכות בפרס בימיהם מתאימות אף הן לציור הכללי שאנו מוצאים במגלה" (מבא המקרא קרית ספר עמ' 722, מ.צ. סגל).

"הרצאת המגלה אינה ספורית פיוטית אלא הסטורית דייקנית.. מה שמוכיח על ידיעה עמוקה בכל סבך המאורעות והתפתחותם.. מכילה המגילה חומר הסטורי עשיר ורב ערך.. בתיאורי סדרי המאורעות המדיניים והמנהגים המיוחדים למלכות פרס, עד כי בצדק אמר החוקר אדוארד מאיר, כי "מגלת אסתר נותנת לנו תמונה חיה ואמתית מחיי מלכות פרס ומאורעותיה ומצביה השונים. המספר מראה ידיעה עמוקה ומדוייקת להפליא בתכנית הבנינים השונים של ארמון מלכי פרס וחצרותיו כפי שנתגלו לעינינו.. בית המלך שהמבא לתוכו היה דרך שער המלך.. החצר החיצונה.. החצר הפנימית.. אולם הראיונות.. גינת הביתן המרוצפת בפסיפס.. שהיו מקיפים אותה ביריעיות.. בית משתה היין.. בית הנשים.. וחצר מיוחדת לפניו.. בית המלכות.. המספר ידע היטב את שושן הבירה וכל מוצאיה ומבואיה" (ש"ל גורדון מבוא למגלת אסתר).

שמות מן המגלה - אחסוראסו (נמצא בחפירות סיפאר) פרתמים (טקסטים של דריוש) ושתי "נהדרת" בפרסית, דת ודין, בטוי פרסי, וכן שמות שבעת הסריסים ושבעת רואי פני המלך, עשרת בני המן, כולם מוכרים מן הכתבים הפרסיים. כל בטויים אלו מן הפרסים האחמנידיים, שנעלמו מיד לאחר מכן. (ברזילי עמ' 320. מאת הבלשן אהרן מרקוס, ראה עוד בספרו קדמוניות עמ' 126 שם הוא גוזר שלשים ושבעה שמות המוזכרים במגלה מן השפה הפרסית, וכן מראה מושגים נוספים כדוגמת: רצפת בהט ושש ודר וסוחרת, הפרוזדור מגינת הביתן, הפור, ועוד. בהקשר לשמות המן והמדתא ראה מבא למגלת אסתר של גורדון וראה שם שמוכיח מן הכמות העצומה של המלים הפרסיות בהשואה לספרים אחרים מן התקופה וכן מדיוקם שהספר נתחבר בפרס ולא בישראל).

הפור - בחפירות שושן נמצא הפור – קובית גורל פרסית (קדמוניות עמ' 128).

מחיי הפרסים - מחקרו של ימפל מביא דוגמאות על חיי הפרסים המתבטאים במגלה, ולמשל הוא מביא מתוך הרודוטוס: המשרתים היו סריסים (ג 92. אסתר א י) הנחה בשעת משתה (ג 67. אסתר א א) תלית הפושעים על עץ (אסתר ב כג), ספר הזכרונות (אסתר ב כג), המתנת שרים למלך בחצר (אסתר ו ד), השתחוית העם לפני שרים (אסתר ב ב), נגיעה בראש השרביט כאות חן וחסד (אסתר ה ב).

ראה עוד מחקרו של פ. קורנגרין "מגילת אסתר לאור הפפירוסים מיב וסיפורי הירודוטוס" [בתוך: ספר זיידל, פרסומי החברה לחקר המקרא בישראל, ספר יא'] המביא פרטים הסטוריים רבים המאששים את תיאורי המגלה.

בהקשר ל127 מדינה ראה אנצ"מ ערך מדינה כי אין כאן גוזמא.

[2]ואילו בכל מה שקשור למספרים, ראה אנצ' מקראית ערך אוכלוסיה: "הרודוטוס, למשל, מעריך את מספר חיילי חשיראש שמלחמתו נגד יון ב5,283,220 איש, על יסוד חשבונות "מדויקים" כביכול של סוגי הפלוגות ומחנות העזר, שנשלחו מאת העמים הכנענים לפרס. אולם לפי חישוביהם של חוקרי זמננו, הדנים ומחשבים לפי תנאי המקום ולפי כמה נתונים אוביקטיביים אחרים, אין להעלות על הדעת שחיל חשיראש עלה במלחמה זאת על 40,000 איש".