תיק ידען

דיון בטענות דעת אמת וירון ידען

עמוד הביתמי אנחנובין ויכוח לפולמוס"דעת אמת" - פרופילחוות דעת משפטית"שיטתו" של דעת אמתמשא ומתן?ידען ואנטישמיים אחריםהנבואהארכיאולוגיהכתבי הקודשמגילת אסתרשמיטההרביארבעת המיניםטלטולדיו סת"םברית מילהשיחת חכמיםפרשנות תלמודיתמליצת השירהמשנההמוסר היהודיהעם הנבחראלימות חרדיתגויים בהלכהמעמד האשהדברי חלומותהמתים מרגישים?גופו של ה'סנפיר וקשקשתמבנה העולםכדוריות הארץפאיהקדמה לקונטרסיםקונטרס 1קונטרס 2קונטרס 3קונטרס 4קונטרס 5קונטרס 6קונטרס 7קונטרס 8קונטרס 9דילוגי אותיותפרשיות השבועפרשיות בראשיתפרשיות שמותפרשיות ויקראפרשת במדברפרשיות דבריםמכתב לרביחזקאל סותר התורהמציאות ומשלמגיה בתלמודשאלות ותשובותפורום תיק ידען

מה לדעתך השפעתו של ידען על הציבור הרחב?
 מהותית ביותר
 בינונית
 אפסית
 מי בכלל יודע מי הוא?


חדש באקדמיה ליהדות

"שיטתו" של דעת אמת

'שיטתו' של דעת אמת

 

"דעת אמת שמה לה למטרה להטמיע בקרב הציבור החילוני הדתי והחרדי את תפיסת התרבות היהודית כיצירה אנושית, וזאת משום שהאמונה המושרשת בקרב צבורים אלה ש"העם" היהודי" הוא העם "הנבחר" על ידי האלהים ש"נתן לנו את התורה ואת המצוות במעמד הר סיני" היא אמונה מסוכנת" (מתוך אתר האינטרנט של דעת אמת).

כיצד מתמודד ידען עם "אמונה מסוכנת" זו? הוא יצר שיטה חדשנית יחידה מסוגה, בה הוא מוביל את הקורא שלב אחר שלב אל מסקנותיו, דרך 'לוגיקה' מקורית, הנשענת על מספר פרמטרים:

1) סילופים מאסיביים של חלק גדול מהטקסטים המצוטטים במאמריו.

2) חוסר התמצאות מוחלט במושגי היהדות, בורות בהלכה.

3) טעויות בהבנת הנקרא התלמודי. וחוסר ידיעה במושגי ספרות התלמוד והפוסקים.

4) בורות וחוסר התמצאות בכל הקשור למדע, מחקר, ושיטות מחקר.

5) טיעונים מוזרים ומתמיהים המעלים צחוק וגיחוך אצל כל קורא.

6) נסיונות נואשים לעורר את רגשותיו של הקורא בטיעוני 'אולי הפוך' ע"י תפיסת החבל משני קצוותיו.

את העובדות האלו הדגמנו לכל אורך מאמריו וכתביו, כשהקטעים ממוספרים, לנוחות הקורא. כאן לא נוכל לחזור על כל פרט ופרט, אלא ניתן כמה דוגמאות לכל פרמטר, (כשמספר התגובה לפי הסדר באתר תיק ידען"  מצויין בסוגריים).

1) סילופים מאסיביים של חלק גדול מהטקסטים המצוטטים במאמריו.

כלל גדול בדברי ידען הוא, שאין בהכרח קשר בין המקורות המצוטטים במאמריו, לבין מה שכתוב בהם באמת. פעמים שחסרות כמה מלים מכריעות, ולפעמים להיפך: נוספת מלה המשנה את המשמעות. פעמים שהמקור בעצמו מתייחס בהמשך דבריו לטיעוניו של ידען בהקשרו ומפריך אותם, אך אין זה ממדת דעת אמת להתייחס לכך.

כך הוא מצטט מומחים בהקשר לדג המכונה "מונפטרוס" כי המדובר בדג שאין לו סנפירים, בעוד עיון במקורות מראה כי אכן אין לו "סנפירים", אך יש לו סנפיר, ותרגום שמו לעברית הוא "חד-סנפיר" (125).

במקום אחר הוא מביא משם הרמב"ם בתשובתו כאילו מבטל את דברי הגאונים, בעוד זהו ציטוט קושיתו, אבל בהמשך מיישבם ואף פוסק כמוהם להלכה בספרו (52).

כך אנו מוצאים אותו מוסיף מלה בדברי הכוזרי בכדי שיוכל להקשות (84). מוסיף משפט שקרי ומסולף בתוך דברי הרשב"ם בכדי להציגו כמזלזל בחז"ל (200ב). קוטע את דברי התוספות בהשמטת כמה מלים, בכדי להציגם כאלו התעלמו מן הגמרא (352ז) מוסיף מלה בדברי המשנה ברורה המשנה את משמעותו כליל, ולאחר מכן תמיה על מה שהכניס.. (177). מקשה על המשנה ברורה ומשמיט את סוף דבריו בהם הוא מיישב קושיה זו (146). מכניס בגמרא כציטוט דברים שלא כתובים בה (352ד, 393). קוטע פסוק באמצע בכדי לעשות "קושיה" (3, 118). קוטע לשונות בכוונה תחלה (68, 118, 119, 129, 194, 445). אפילו מן האנציקלופדיה הוא מעתיק חצאי נתונים (61). ציטוטים מסורסים (124, 199). מביא מעשה משו"ת בצורה מקוטעת ומסולפת המשנה את המשמעות (275, 429). הטעיה (269).

כך הוא מביא בשם ה"מנחת שי", שכותב שהגיה את ספר "מסורת" מסברא, כאלו כותב שהגיה את התורה מסברא (183).

כן הוא קובע כלל "לפעמים הפוסקים מתעלמים מדברי הגמרא, משום שהגמרא מסרסת את המשניות", כהוכחה הוא מביא את דברי השולחן ערוך הכותב הפוך מן הגמרא, קושיה שהבית יוסף בעצמו מיישבה בביאורו במקום (71). הרי שהוא עצמו מתעלם מדברי הפוסקים ועושה אותם פלסתר כ'הוכחות' לרעיונותיו המוזרים.

ולא זו בלבד אלא שהוא מביא את קושית הגמרא על משנה בשם עצמו, מבלי לציין שהגמרא דנה בנושא על אתר, וגם משמיט את תירוצה המתבקש.. (45), הרי לנו 'דעת אמת'!  ובמקום אחר תמיה על פירוש של אחד האמוראים, בזמן שהגמרא עצמה מקשה קושיה זו ודוחה את דבריו מכחה (54).

במקום אחר הוא מביא בשם התוספות כי "ראו שרוב סימנים שבגמרא טעות", בזמן שלא אמרו אלא שישנם סימנים מסויימים שנאמרו בדרך אומדנא והם ראויים רק כצירוף עם עוד סברא (130).

ב'קושיתו' על נבואה שלדעתו לא התגשמה, הוא מזכיר כבדרך אגב את דברי "האבן עזרא שלא התרגש מטעויות הנביאים" כאלו הוא באמת מסכים אתו, בזמן שכל דברי האבן עזרא במקום לא באו אלא להסביר איך התגשמה הנבואה (8).

כיצד יש להבין את דברי הרמב"ם האומר: "ולא יסופק בשכלך שהוא נמנע מצד הטבע שילד אדם כל מה שזכרתי פה, אבל זה אפשר [וכבר העידו יותר מזה]"? התשובה ברורה: "נראה מדבריו שהוא עצמו אינו משוכנע, ואין קץ להבל", זאת הוא כותב לאחר שהוא משמיט את סיום דברי הרמב"ם "וכבר העידו יותר מזה" (171). מדברי הרמב"ם בפירוש פרק חלק יוצא לידען כי לדעתו אין תמורה למצוות (464), בזמן שאחד מן העיקרים שכותב שם הרמב"ם הוא שה' גומל שכר טוב לשומרי מצוותיו.

אחד מהרגליו הוא סירוס דברי חז"ל והצגתם בצורה מרושעת, מבלי שום קשר לכוונתם המקורית, רבות הדוגמאות (108, 110, 135, 137, 352ה, 381, 383, 387, 390, 463), כך למשל את שינוי הפונט של האותיות בכתב התורה, הוא מציג כשנוי: הלשון, הכתב, צורת האותיות, וגירסאות הכתיבה.. (181)

חבה יתירה נודעה לו לשיטות שלא נפסקו להלכה, ובמקומות רבים מתפלמס עמן, כביכול מנסה לסייע לפסק ההלכה המקובל. אך לפעמים חורג מגבולות המותר, ואינו מציין כלל כי הוא מתווכח עם דעות שנדחו, כך למשל הוא מקשה באריכות על דעה שלא נפסקה להלכה כאלו היא מייצגת את היהדות, ואת דעת ההלכה מציג בסוגריים כ'מקצת מהדעות' (377).

מובן שכל הצגת הדברים במאמריו וקונטרסיו הוא מוטעה ומטעה, כך גיבב את רוב תכני 'דעת אמת' למאמר אחד ארוך עד אין קץ, הוסיף בין השיטין את המלים "מורי ורבי כיצד אבין זאת", ובין המלים הוסיף מדי פעם "אבוי", חתם בסוף הדברים "נפתלי", ויהי "מכתב לרב".. את מכתב זה, החוזר לפעמים מלה במלה על קטעים ממאמריו, הוא מציב באתר האינטרנט תחת הכותרת "במת אורח", וכך הוא מארח את עצמו באתר האינטרנט שלו.. וכמובן שהאתר נכתב על ידי "קבוצת תלמידי חכמים" שהם "אנשי דעת אמת", מסוג האנשים המדברים על עצמם בלשון רבים [עליהם אמרו שככל הנראה סובלים מכינים, או מתולעים במיעיים, כך בסופו של דבר "הם" באמת רבים].

מעניין לציין שבמסגרת "שאלות ותשובות" באתר 'דעת אמת' שואלת בתמימות אחת הגולשות האם ישנה תשובת הרב לנפתלי, וידען משיב כי "תשובת הרב אינה בידינו", כביכול ישנו באמת אדם בשם נפתלי ששלח מכתב זה לרב כל שהוא..

ושכח ידען את דברי רבו הגדול, ניטשה: "רבותי! אנטישמי אינו הופך להיות הגון יותר על ידי כך שהוא משקר באופן עקרוני" (אנטיכריסט, סעיף 55).

מכל זאת אפשר ללמוד כי לא אמת ולא דעת מנחים את דעת אמת.

2) חוסר התמצאות מוחלט במושגי היהדות, בורות בהלכה.

ידען, ברוב התלהבותו מרעיונותיו המבולבלים, והרגשתו המצטברת כי הוא כותב כקול קורא במדבר ואין קוראים אשר יכולים לבדוק את דבריו, מפגין את בורותו וחוסר התמצאותו בכל מה שקשור ליהדות ומושגיה, פסוקים ומקראות, הלכות פסוקות ומפורשות. וכך הוא כותב ככל העולה על רוחו כפי גחמתו באותו רגע.  הוא מגלה בורות מדהימה במושגים ביהדות ופסוקים (320, 331, 374, 389).

ברגע של זחיחות דעת הוא קובע "מעולם לא היתה מדינה יהודית עד נהר פרת", בהתעלם מכיבושי שלמה ומלוכתו עד נהר הפרת ככתוב בספר מלכים (378).

כשהנביא עמוס מדבר על רעידת האדמה הידועה שאירעה בימיו (היא "הרעש אשר בימי עוזיהו"), ידען חשב שעמוס התנבא כאן לעתיד, ולא עוד אלא שטוען שנבואה זו לא התגשמה.. (344) פעמים שהוא מקשה על חז"ל ברוב קצף וחימה, ושוכח כי הדברים מפורשים בפסוק (147). כך דרכו בפרשנות מקרא מוזרה וסותרת את עצמה (8, 50) וכן מכניס בפסוק מה שלא כתוב בו, ובא על דברי עצמו אלו בטענות (18).

על שיטת הרמב"ם שאין לבורא העולם גוף וצורה, קובל ידען: "הרמב"ם לא מצא לעצמו שום פסוק שיביא ראיה לדעתו", בזמן שהרמב"ם מביא במפורש את הפסוק האומר "השמרו לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה" (121).

הוא קובע נחרצות: "אין בספר שופטים תיאור של התנגשות עם מצרים", אך מה לעשות שיוצא מן הכלל תיאור זה בשופטים פרק י פסוק יא? (366). כן הוא יודע כי איסור מצבה נזכר רק בספר דברים, אך נזכר גם בספר ויקרא פרק כו' (198ב). מצא 'משפט בעייתי המעורר שאלות' במגלות קומראן, ולא ידע כי משפט זה נמצא גם בספר תהלים פרק צו' (410). הוא יודע גם שמצות "החדש הזה לכם" נתנה בסיני (54) בזמן שהיא נתנה במצרים. ובפרט קושיתו העצומה: "איך וכיצד אומרת הגמרא "דברה תורה כלשון בני אדם" על ספר שמואל" (418) מה שמלמד אותו כי חכמים לא ידעו להבחין יפה בין התורה ובין הנביאים וסמכותם..

הוא טוען שלדעת רס"ג שה"זמר" שבתורה הוא ג'ירפה, "לא מצאנו תימוכין בשום מקום אחר". אך דעה זו נמצאת כבר בתרגום השבעים, ובתרגום הוולגאטה, וכן מפרש המדקדק ר' יונה אבן ג'אנח, והרד"ק, החוקר רבי יהוסף שורץ, ר' שלמה בר נתן, הרשב"ץ, וכן כתוב במילון של אליעזר בן יהודה (147ג). 

בפרט רגילה אצלו התופעה של בורות בדברי חז"ל, הוא פשוט אינו יודע דברים הכתובים במפורש בגמרא (40, 60, 135, 386, 431, 455). כך הוא מציג את ארטפנוס כאומר דברים הסותרים לתורה בפירוש מכת ערוב, בזמן שזהו פירושו של ר' נחמיה במדרש המתאים לפשוטו של מקרא וגם קאסוטו מפרש כך (408). הוא מיחס לחכמי התלמוד את הדעה האריסטוטלית על הגלגלים, בשעה שאלו לא ידעו ממנה (140), וכן מייחס להם תיאוריות על העולם האמצעי, שאינם קיימות כלל בדבריהם (454).

מושגי היהדות זרים לו לגמרי, כך הוא קובע: "היהדות אינה מכירה במצפון האנושי" (77). ואכן אין לו מושג על שיטת טעמי המצוות של חז"ל (76).

וכשאנו מגיעים להלכה, מתברר שידען חסר מושגים בסיסים בהלכות, ובכל מקום בו הוא מגיע להלכה הוא פשוט טועה טעויות גסות, (86,61, 163, 102, 215, 217, 244, 256, 333) בהלכות מילה וברכת הגומל (65) בהלכות נזיקין (95), שכח את הדין שהולכים אחר הרוב (126).

סירוסי הלכות הם דבר מצוי אצלו (65). מדיני קדימה בין בני אדם, הוא יוצר הלכה של שלילת זכויות מוחלטת לאלו שהם במדרגה שניה (79). את המושג התלמודי "תינוק שנשבה" הוא מסביר כנוצר בזמננו בתור כלי התמודדות עם החילוניות (85).

הוא מפגין בכל מקום ואתר חוסר הבנה של ההלכה: בהלכות קריאת המגלה (46). בודה מלבו הלכות בשם הפוסקים, מבלי שיש אכן מקור הלכתי לדבר (119). מאריך על סוגי הדיו בימינו כיצד אין מכינים אותם מן ה'דיו וקנקנתום' התלמודי, ומתעלם מן ההלכה הפסוקה בשלחן ערוך שכל סוגי הדיו כשרים.. (64). את "חמשים כסף" של התורה הוא משער ב40,000 שקלים.. (334).

הוא קובע בפסקנות כי "דברי המ"ב שנשים לפעמים אין בקיאות בברכת הזימון, הם הבל! ברכת הזימון יב' מלים בלבד". חוץ מן הטעות ה'קטנה' בספירה, בס"ה 21 מלים, הוא שוכח שברכת הזימון היא גם אמירת ברכת המזון כולה בקול והוצאת הרבים ידי חובה (107).

שיטת ראשונים שימיה מן האלף הראשון לספירה, ואנו מכירים שיטה זו מתוך 14 חבורים קדמונים, נהפכת לשיטה שהומצאה עם התפתחותה של תנועת ההשכלה (158) כך בנושא נוסף (210).

אין לו קושי להחליט כי "כל מחשבי הקצים חשבו את הקץ כך שיחול לאחר מותם" בניגוד למציאות שכמה קיצים חושבו לימיו של המפרש המחשב (419).

מכל זאת נלמד שידען אינו כזה "תלמיד חכם" כפי שהוא מציג את עצמו, אך זה איננו מפריע לו לחלק ציונים למפרשים, כך הוא פוסל בצורה אישית את הרמב"ן (59) והחתם סופר (144) מכח טיעונים של מה בכך.

3) טעויות בהבנת הנקרא התלמודי. וחוסר ידיעה במושגי ספרות התלמוד והפוסקים.

עד עכשיו בחנו את הבנתו והתמצאותו במושגים בסיסיים ביהדות, אך כשאנו באים לבדוק את הבנתו בקריאת התלמוד, ואת התמצאותו בספרות הפרשנים הראשונים והאחרונים, אנו מגלים כי מבחינה זו ידען הוא כלי ריק, זקן ששכח תלמודו ותקפה עליו משנתו, ממש בבחינת 'שברי לוחות'.

הטיעונים בהם השתמש לעזיבתו את היהדות הם מסוג הטיעונים המצויים ב'קונטרסים', סתירות בין אגדות חז"ל לידיעות זיאולוגיות, קטעים בספרות הראשונים הנראים בלתי מדוייקים לפי השיטה ההליוצנטרית, ועוד נושאים טפלים חסרי משמעות. ושנתיים לאחר שעזב את היהדות עדיין אנו מוצאים אותו משתמש בטיעונים אלו בלבד, מנוסחים בלשון נלעגת ושגויה. כפי שהעידו כל מכיריו ב'כולל' שנושאים אלו הטרידו את מחו האומלל במשך שנים..

לאחר שנים מספר שעשה בחברה החילונית, ולאחר שכל חובבן שעיין ב"קונטרסיו" שם אותם ללעג ולקלס, וגם אנשים משכילים גיחכו למראה חוסר הענין שעוררו נושאים צדדיים אלו. החל ידען להיות "דולה ומשקה" מתורתם של מחברים שונים, כך שקד על ספרים שונים, העתיק מהם טיעונים וחצאי דברים, גיבב אותם יחדיו, ויצר 'מאמרים' בנושאים שונים. זהו פשר ההבדל שבין "קונטרסים" לבין "מאמרים" במשנת דעת אמת. בעוד הקונטרסים הופצו בצבור החרדי, עד שפקעה סבלנותו של ידען מחוסר האפקטיביות, המאמרים פורסמו באתר האינטרנט ומיועדים לצבור החילוני.

עם ה'התקדמות' החל ידען  להשתמש בתכנת "פרוייקט השו"ת" של בר אילן, בה ניתן בלחיצת כפתור להגיע לטקסטים תורניים רבים. אך דא עקא, שצורת 'לימוד' זו היא מבחן בין המתמצא לזה שאינו מתמצא. חובבן המשתמש בתכנה שכזו ויוצר מאמרים ע"י מיזוג טקסטים שאינו מכיר עושה את עצמו ללעג ולקלס.

וכך, כל המקורות שמביא ידען ב'מאמריו', כולם מצומצמים מתוך הספרות המופיעה בתכנת "פרויקט השו"ת". ולא עוד אלא ששגיאות מצחיקות נופלות בין השיטין: כל נער בבית הספר יודע כי פירוש רש"י הוא חלק בלתי נפרד מן התלמוד, אי אפשר לדבר על קטע בתלמוד מבלי להתייחס לדברי רש"י על אתר, כשם שאי אפשר לדון בדברי סוקרטס ולהתעלם מהבנתו של אפלטון בנושא, שהוא המקור לכל דברי סוקרטס. אבל ידען מביא מאמר תלמודי, ומצרף אליו פרשנות שמצא בספר "אבודרהם" מרבי דוד אבודרהם, אך כמה מעניין: פירוש זה נמצא גם ברש"י על אתר במאמר התלמוד שמביא. ברור כי ידען לא פתח את הגמרא, והגיע לדברי אבודרהם באותה לחיצת כפתור שהביאה לפניו את דברי הגמרא.. (60). כך הוא מונה את דעות הראשונים בהלכות דיו, ביניהם את דעת הרמב"ם, ולאחר מכן הוא מציין שמצא כי גם רבי מנחם המאירי סובר כמו הרמב"ם. מבלי לדעת שבתוך חיבורו של רבי מנחם המאירי נדפס גם פירוש המשניות של הרמב"ם, והקטע אותו מצא ידען הוא מאת הרמב"ם, ולא מאת המאירי, דבר שהיה שם לב בלי ספק כל מי שהיה מעיין בספר "המאירי" בעצמו, לא כך מי שנעשה "תלמיד חכם" דרך המחשב.. (64). פתרון לפסוק מוקשה בספר שמואל מוצא ידען בספר "חלקת יעקב", אל נא ייבהל הקורא מכך שישנו ספר בסיסי שאינו מוכר לו, הספר "חלקת יעקב" נתחבר על ידי ר' יעקב ברייש שהיה רב בציריך (ונפטר בשנת תשלז'). פירוש זה נמצא ברש"י, רד"ק, ותרגום יונתן, על הפסוק במקום. אלא שזכה בעל שו"ת חלקת יעקב ונכנס ספרו לתכנת פרוייקט השו"ת.. (118). וכאמור ישנן עוד טעויות שונות המוכיחות את ידיה של תכנת פרויקט השו"ת (73, 209, 225) כמו גם ציוני המקורות בשיטתה הקבועה של תכנה זו, המורכבים מכותרות וכותרות משנה, נשארים כצורתם על ידי ידען, כך הוא מציין "מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ", כמוהו כמציין: "סדר מועד מסכת שבת".

פרק בפני עצמו תופסים ציוני הביוגרפיה שהחל להכניס מאז תקופת ה'מאמרים'. כל קטעי הביוגרפיה של גדולי ישראל שהוא מספק מתוך אינטלגנציה מופרזת, לקוחים מתכנה זו בשיטת "העתק הדבק", הגורמת מדי פעם לשיבושים שונים. כך הוא כותב בראשית המאמר 'ידיעת חכמים במבנה העולם': "הרב סעדיה גאון (רס"ג) נולד במצרים בשנת (882)", איך וכיצד נפלו סוגריים סביב השנה בה נולד רס"ג, שהיא מילה בלתי נפרדת מן המשפט? עיון בתפריט 'ביוגרפיה' של פרויקט השו"ת מגלה כי במקור היה כתוב "רב סעדיה בן יוסף גאון (רס"ג) נולד במצרים בשנת ד"א תרמ"ב (882)", כך, מתוך דעת אמת השמיט ידען את השנה העברית, אך שכח שמחמת זה עליו להוציא את השנה הלועזית מן הסוגריים... שיבוש נוסף שהטיל בביוגרפיה הוא החלפת הכנוי "רב סעדיה" ל"הרב סעדיה", כאשר כל מתמצא יודע שהכנוי "הרב" הוא כנוי מאוחר, ובשום מקום לא נתכנו הגאונים "הרב", רק בבטוי הסמיכות הארמי "רב סעדיה - גאון".

ולפעמים מרוב חפזון אינו משנה כלל את הביוגרפיה לפי טעמו, כך הוא מעתיק העתקה ממוחשבת את הביוגרפיה של בעל 'אבני נזר' [במאמר על טלטול ברה"ר]: "אבד"ק סוכטשוב נולד בשנת.. ונסתלק בשנת ה"א תר"ע".. ולשומע ינעם..

אך גם מבלי להזדקק לתכנה זו הוא מגלה בורות וחוסר התמצאות, עד שקשה להאמין כי אכן היה נוהג ללמוד תלמוד בעברו! כך הוא מצטט את ה"ויטרי" (321) רבי שמעון משאנץ (393, פעמיים) שו"ת פרחי תשובה (422). ולמי שאיננו מבין, דומה הדבר למי שיכתוב מאמר מדעי בו יזכיר את "רוברט איינשטיין" ואת "יוזף ניוטון"..

כך אנו מוצאים אותו שואל סתירה מדברי הרמב"ן, לדברי "פירוש שיר השירים" שנתייחס בטעות בימי קדם לרמב"ן וכבר הוכר מזמן שאינו של הרמב"ן (420), אם תעצור אדם יודע ספר ותשאל אותו על דברי הרמב"ן ב"פירוש שיר השירים" הלה לא ידע מה רצונך ממנו.. ידען מוצא לנכון גם להקשות מדברי תוספות במסכת אחת, שהרי "התוספות עצמו כתב" במסכת אחרת.. (52), בעיני אדם המכיר את ספרי וחיבורי התוספות דומה משפט זה לנוסח: "האנציקלופדיה בעצמו כותב".. וכן מביא כי רש"י לדברי הימים מפרש כרשב"ם נכדו, בעוד אין כלל פירוש רש"י לספר דברי הימים (205).

כל זאת מלבד מנהגו של ידען להשתמש בדבריהם של אחרים ולהעתיק קושיות שונות מדברי המפרשים על אתר, להעלים את תירוציהם, ולהציג אותם כקושיות ללא מענה.. (161, 164, 265).

ואם ננסה לבדוק את רמת ההבנה של הטקסט, נגלה דברים מדהימים: התוספות אומרים כי "חינוך אינו שייך אלא באב אבל באדם אחר לא שייך ביה חינוך", ומה לומד מכאן ידען? כי לפי היהדות שאינה מחשיבה את האם, אם אינה מצווה בחינוך בנה, [וככתוב ואל תיטוש תורת אמך] (104) אך מי דיבר כאן על האם, ולא נאמר שהחינוך אינו אלא באביו של הילד, לאפוקי אדם אחר..

חז"ל דנו על המרחק בין הקצה המערבי של היקום לקצה המזרחי, וידען הבין כי הכוונה בין הקצה המערבי של הארץ לבין קצה המזרחי (136). הוא מביא בשם חז"ל משפט "גודל הכוכב כגודל הישוב" כשלא אמרו דבר כזה בשום מקום, והדבר נובע מחוסר הבנה של מאמר אחר (139).

כך אינו מבין את פשט הגמרא, העוסקת בכתיב השם בנימין ע"פ הכתיב במקור המספר על לידתו וקריאת שמו, ומציע לה ללמוד את הכתיב מאזכורים אקראיים של שמו במקומות אחרים.. (226)

רבות הן הקושיות הנובעות מחוסר הבנה של הדברים והקשרם: על הטעם שאשה אינה מעידה, משום צניעותה ודרכה להיות בביתה, הוא שואל שהרי ישנם דברים שהאשה רואה כגון חתונות. אך לא היתה הכוונה אלא שאינה הולכת לבית הדין להעיד מטעם זה, ולא שאינה רואה שום דבר מלבד קירות ביתה (100, 101).

את הסגנון הרגיל בתלמוד אין הוא מסוגל להבין, לכן הוא חושב שאם הרמב"ן כתב ש"הלל תיקן את הלוח" הרי אין לו תוקף מדאוריתא, שהרי תיקן = "תקנת חכמים".. (163) להבנתו המשפט "כיצד סדר משנה" שנאמר לגבי לימודו של משה רבינו, מוכיח שחכמים האמינו שספר המשנה שבידינו לא נתחבר על ידי ר' יהודה הנשיא אלא היה בזמן משה (75).

האבן עזרא כותב כי קודם מתן תורה היו עריות אסורות רק בארץ, וידען אינו שם לב ולומד ממנו כי לדעת א"ע גם בזמנינו עריות אינם אסורות אלא בארץ ישראל (252). טעות נוספת בהבנת פשט דברי האבן עזרא (316). החתם סופר כותב שחלום רע יכול להיות בגדר סכנת נפשות, וידען מבין שהסכנה היא שיתגשם החלום, אך אין כוונתו אלא מחמת דאגתו של החולם (116).

כל משפטים אלו וכאלו נחשבים בעיני כל אדם שמכיר אך מעט את התלמוד כבדיחות טפלות במקרה הטוב. ואילו ידען קופא על שמריו ברצינות תהומית ומפלפל על פי חוסר הבנתו, ממנה מגיע למסקנות מרחיקות לכת.

אם דיברנו בקצור על חוסר הבנת הסגנון, מה נאמר על הבנת הנושאים והתכנים. ידען ככלל אינו מבדיל בין דרש לפשט ואינו יכול להבין את ההשלכות של הבדל זה, מבחינתו רמז הוא נבואה (2) נבואה הוא רמז, פשט ודרש היינו הך, אין לו קושי להתקיף מן הפשט את הדרש ומן הדרש את הפשט וחוזר חלילה (ראה בפתיחה לפרשיות השבוע).

הוא אינו מבין איך יש סמכות לבנ"א לפרש את התורה (74) כמעשה הקראים אשר ציוו "חפשו באוריתא שפיר", ועד היום הזה הם עדיין מחפשים מערכת חוקים היוצאת מן התורה בלי פירוש..

מתברר אם כן, כי לא רק שאין ידען בגדר תלמיד חכם, אלא קשה להחשיב אותו בין היודעים לקרוא טקסט תלמודי בצורה מסודרת בלי להיכשל בשגיאות מגוחכות.

4) בורות וחוסר התמצאות בכל הקשור למדע, מחקר, ושיטות מחקר.

גם מבלי להיכנס לבקיאותו בידיעות המדעיות המעודכנות של ימינו, מכל קטע הנוגע בעניני מדע שיוצא תחת ידיו, זועקת הידיעה כי לידען, שלא גמר תיכון, אין מושג במיתודה המדעית ושיטות המחקר המקובלות בימינו. הוא מעתיק קטעים מספרים מבלי להבין אותם ואת ערכם וסמכותם, ובכך מבלבל את עצמו ואת קוראיו.

בכל מקום בו הוא מציג נושא הכרוך במספרים, נתונים על כדור הארץ, על הפאי, על מנינים כרונולוגיים, על מספר הופעות בתנ"ך תמיד, מעשה שטן, נופלת איזו טעות בדבריו (13, 22, 48, 49, 135, 145, 225, 262, 341, 353, 365, 382, 385, 402, 403). בפרט בולטת הבורות בשיטות המחקר המקובל, כשהוא מדבר על רפואה, זיאולוגיה, אסטרונומיה, אין הוא מכיר את שיטות המחקר ומתוך כך טועה על ימין ועל שמאל (11, 39, 59, 119, 147ג, 160, 187, 361, 362, 424).

קשה לפרט כאן ענינים התלויים בחשבונות, אך לדוגמא נציין כי בענין הנוגע למצרים הוא מדבר מספר פעמים על ה"חיסקוס".. (23), מה שנותן חשק להמליץ לו שילמד לנגן על ספקוסון לפני שהוא מנסה את כחו במלים זרות.. אין לו מושג מהו פירוש המלה "אנכרוניזם" (14). בורות מדעית מתגלית כאמור על כל צעד ושעל (154, 157, 159, 169, 403). איננו יודע על המעגל של ויליס בכלי הדם של היונקים (250). אין לו מושג על משמעותה של השיטה ההליוצנטרית לפי דעת אנשי המדע בימינו (138).

כשאנו מגיעים להסטוריה, השטח העיקרי הנוגע לנושאי 'דעת אמת', הוא מגלה נדיבות רבה, אין הוא מקפיד על כמה מאות שנים זניחות בשעת חשבון (61, 431). אין הוא יודע על ברית פרס ומדי בכיבוש בבל (7), הוא מתארך את קביעת השם אשור למעלה מ1300 שנה מאוחר מן הזמן האמתי (10), אין לו מושג על דעת המחקר בהקשר לתקופת האבות (14-15), מתעלם מנתונים המצויים בכל אנציקלופדיה בנושא ביות הגמל (16), חסר כל מושג בהסטוריה של הפלשתים (19), מפגין בורות בדבר ראשיתה של אדום (20) ערד (27) חשבון (28) כנען (29) גבעון (32). חסר מושגים בהסטוריה של מצרים (25-26). טעות בהבנת הנקרא בספר מדעי (374, 182).

ככלל, למרות ואולי בגלל חוסר ההבנה, אין הוא רואה את הקשר בין קביעת עובדה לבין הוכחה, והוא מנסה לשכנע את הקורא בציטוטים ממקורות שונים חסרי כל מקור או אסמכתא, די בכך שאדם שאינו שומר מצוות כתב דבר, בכדי להקשות מכח דבריו על דברי אחרים (59 57, 34, 63), כאלו אינו יודע שגם בין האנשים החפשיים ישנו מגוון דעות, וכל אחד כותב אך ורק את דעתו, שהיא חסרת ערך ללא הוכחה ואסמכתא. כדרכו הוא מגלה חוסר הבנה מדהים בענינים ריאליים (65). וכך הוא תמיה בנאיביות: כאשר מוצאים נוסחה יחידה בספר בודד, שאינה תואמת את נוסחאות כל שאר הספרים הרבים המצויים בידינו מדוע הולכים אחר רוב הספרים, ושמא הרוב הם המשובשים? (182).

גם הלוגיקה של כל דיוניו חסרת עמוד שדרה, ואחת ההנחות הראשונות שלה ש'אולי' אינו תשובה מספקת (126), כלומר: אני אטען נגדך מכחו של מקור מסויים, ואתה לא תוכל לטעון שאולי ישנה אפשרות להסבירו בדרך אחרת, עליך חובת ההוכחה, שאין לי הוכחה! ובהזדמנות נדירה זכיתי לשמוע יסוד לוגי זה מפיו של ידען בעצמו בעת טקס 'חלוקת עלוני דעת אמת' ברחוב רבי עקיבא בבני ברק.

אין לו מושג על כללי כתיבה מדעיים [מבלי לדבר על שגיאות כתיב ילדותיות הממלאות את כל המאמרים, השתדלתי לסמן את חלקם (!)], הוא מביא בסגנונו המבולבל עשרות טיעונים של חוקרים שונים, בלי להזכיר את שמותיהם, בסירוס דבריהם, ובהתעלמות מכל הדיון המחקרי סביבם. אין לו בעולמו אלא את המקורות העתיקים, עליהם הוא משרבט ומגבב טיעונים חסרי מקור והסבר כאלו הם יצירתו שלו, וכך הוא מסיק מסקנות.

5) טיעונים מוזרים ומתמיהים המעלים צחוק וגיחוך אצל כל קורא.

אם נניח לרגע את הדברים הטעונים עיון ובדיקה, ונתבונן רק על הטיעונים המגוחכים שמשתמש בהם לפעמים דעת אמת, הרי לא יוותר אלא למלא פינו צחוק.

כך הוא משער כי לדעת חז"ל משה רבינו כתב את הברית החדשה (432), לקרוא ולהאמין!

ישנם קטעים בדבריו שאין לקורא שום אפשרות להבין את מהלכם, מין בליל מלים שאף אדם אינו יכול להבין ולפענח, ודוגמא אחת: כתוב "והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת". ואף כאן חז"ל אומרים שהכוונה לכל ספר התורה, אבל איך יתכן שבספר שיכתוב המלך יהיה כתוב "והיתה עמו כל חייו"? איך? (351ב) רבים רבים הם הקטעים המבולבלים חסרי המשמעות (5, 53, 87, 105, 113, 122, 134, 167, 173, 175, 177, 193, 196, 198, 201, 207, 216, 228, 287, 319, 340, 367, 373, 452, 453, 456, 459) שכל נסיון לתמצת אותם רק יקלקל את האותנטיות..

כך הוא דן קל וחומר: לפי ההלכה דם פצע מותר ואינו נחשב כדם נדה, והרי המחזור החדשי גם הוא פצע בסופו של דבר, לכן נדה מותרת מן התורה.. ואך בחינם טעו לאסור אותה (167). מכך שהזהירו שלא לעשות מצוות לשם קבלת שכר, הוא מסיק שאין שכר על המצוות (461 והלאה) וכן מכך שנאמר שמצוות ה' הם גזרות, מובן שאין עליהם שכר (463).

בזמן חכמי התלמוד לא היתה הבדלה בין "לא ל"לו" ולכן הם (?) כתבו בתורה במקום מסויים "לא" במקום "לו" (195). חז"ל האמינו כי טקס של שאלה באורים ותומים היה מתקיים [בזמן שהדבר מפורש בתורה ובתנ"ך במקומות רבים] (458). כולם מבטלים את מצות ספור מעמד הר סיני כי לא מספרים משמיעה אלא מה שכתוב בתורה (212).

מחידושיו הארכיאולוגיים: מפקפק במציאותם של עזרא ונחמיה בהיעדר כתובת המזכירה אותם (404). לוח גזר מזכיר חדשים חקלאיים, ומדוע אינו מזכיר את חגי התורה בחדשים אלו? (414).

הטענה שאבות אינם מנחילים שקר לבניהם היא מגוחכת, משום שאותם אבות אינם שולחים את בניהם ללמוד מדעים, הרי מעבירים שקר גמור ומסתירים מהם מידע (280). מחברי התורה מתעמרים בקורא, משום שהם אינם מספרים כל מה שאירע בשנות הנדודים במדבר (286). חכמי הגמרא אסרו לכתוב את התורה בשפות זרות, בכדי שיוכלו לעשות שינויים בתורה, שהרי היהודים לא הבינו עברית (36) לדעתו ברור כי הפסוק "וחרה אף ה'" מתכוין לאף מציאותי, וכן "אצבע אלהים", והרמב"ם הוא ש"אנס" כתובים אלו (121).

הכנוי "משנה תורה" הוא מלשון משנה למלך, בדרגה פחותה משאר הספרים (310), הנביא הוא כמין משגיח בישיבה (1).

אם טיעונים אלו היו מוצגים כשעשוע, לא לנו להתערב בסגנון ההשתעשעות המוזר של ידען. אך על סמך 'קושיות' כאלו הוא בונה גדולות ונצורות, כדרכו להתעלם מנתונים ברורים וידועים מתוך קושיות של מה בכך (260, 266).

כך הוא קובע בפשטות כי היהדות אינה מוסרית (99 והלאה) ואחת ההוכחות: אם כהן שנשא גרושה הרי הוא חלל, מדוע כהן גרוש מותר לעבוד בבית המקדש? (106).

לא פלא שהוא קובע בפסקנות, וכנראה מתוך היכרות עם נוער בעייתי, שמערכת החינוך החרדי מחנכת לאלימות (97) נתונים אותם מכיר כל מי שביקר אי פעם בבתי הכלא ובתי המשפט.. לא לפני שהוא מציע לייצר מזוזות חילוניות (91).

כללים חדשים ומופלאים בפרשנות ובהתבונות אנו למדים מדבריו בין השיטין: קרי וכתיב שאינו מוזכר ברש"י ואבן עזרא, אלא ברד"ק וחזקוני, כנראה הושתל לאחר זמנו של אבן עזרא (197). בעלי התוספות לא ידעו מתקופת רב אדא והיה להם לוח שנה אחר מחכמי הספרדים (164). כל תפוצות ישראל בכל הגלויות עד האחרונה שבהם כולל תימן ומרוקו אפגניסטן ואתיופיה קהילות אירופה ישראל טורקיה הודו וכו' וכו' שינו לחלוטין את נוסחת ספרי התורה, החומשים, פירושי התורה, שבידיהם לנוסח מקראות גדולות הנדפס ע"י יהודי שהשתמד, וזכר כל האירוע של שנוי זה נשכח כמובן (182).

אין לו שום קושי לכתוב דברים הסותרים את עצמם מיניה וביה: הוא מוכיח מן השם "כתובים" כי הם נתקדשו לאחר ה"נביאים", ולכן נקראו בשעת התקדשותם "כתובים", אך באותו קטע מסביר את איסור המשנה לקרוא ב"כתובים" – משום שעדיין לא נתקדשו.. (34). הוא טוען כי העובדה שלפי הידוע לנו מן הארכיאולוגיה המצרית רעמסס נבנתה עשרות שנים לאחר יציאת מצרים סותרת את המסורת, ובמקום אחר הוא אינו מתקשה לקבוע כי "הידע שלנו על הכרונולוגיה המצרית הקדומה אינו מושלם ואי דיוק של מספר עשרות שנים הוא סביר".. ( 363-365).

כן הוא מראה את כחו בפירוש דברי החתם סופר במכתבו על זמן הגאולה, ומחליט שלפי החת"ס תבא הגאולה בשנת 1790, מבלי לשים לב שהמכתב נושא את התאריך של שנת 1802.. (188).

הוא קובע את המלה "נדה" מלשון "נדוי" כשנדה הוא לשון מקרא קדומה, ונדוי הוא לשון חכמים המאוחרת (166).

כאשר הוא מתפלמס ובא לפרוך דברי אחרים, הוא אינו מנסה לשוות לדבריו אופי לוגי. את ההיסטוריות של מגלת אסתר הוא סותר מכיון ש"רכיבים רבים בספור סותרים את הידוע לנו", הרכיבים הרבים מתגלים בסופו של דבר כארבעה נימוקים, ונעתיק כאן אחד מהם "לא היתה מלכה בשם אסתר, ואף לא היינו מצפים שתהיה" (37). לידען פתרונים איך וכיצד הכרזה חגיגית הופכת לטיעון לוגי.

כך הוא סותר את הטענה כי פפירוס איפובר המתאר קטסטרופות במצרים מתכוין לעשרת המכות: "טיעון זה נראה בלתי סביר, הפפירוס הוא למעשה, תוכחה של חכם מצרי המתארת מספר אסונות טבע ותהפוכות חברה" (364). גם כאן הכרזה חגיגית הופכת, למעשה, לטיעון לוגי.

הוא קובע: "סימנים שנותנים רבותינו בחדות ובפסקנות ברוב המקרים מתבררים בלתי מדוייקים או בלתי נכונים כלל", וכיצד הוא מסביר את קביעתו? מביא 2 דוגמאות שהתוספות מעירים על כלל, שהוא שנוי במחלוקת (127).

כדוגמא לדרכי ההגיון של חכמים במדת קל וחומר, מצא ידען דוגמא אחת, במסכת דרך ארץ מסופר על אדם שדרש קל וחומר בכדי לאסור על בני אדם להתחתן, ורבן גמליאל נדה אותו (176).

ונחתום בדוגמא מדהימה: במאמר שלם הוא דן" אימתי נכתב "ספר המקרא", כשכל הדיון מתבסס על ההנחה כי המקרא כולו הוא ספר אחד שנכתב בזמן אחד וכל הוכחת איחור או קדמות נוגעת לכל "ספר המקרא" כולו (12, הבטוי "ספר המקרא" במקור).

בכדי לראות את הגיחוך והשטות שבדבריו, אין צורך אלא בקריאה רהוטה של מאמריו, שבכל אחד מהם נמצא קטע או שניים שכאלו.

6) נסיונות נואשים לעורר את רגשותיו של הקורא בטיעוני 'אולי הפוך' ע"י תפיסת החבל משני קצוותיו.

כשם שכל דבריו בולטים בשטחיות ועירוב מושגים, כפיל בחנות חרסינה (74, 114), כך הוא מבסס מאמרים שלמים על קריאות הפונות אל הרגש, אך סותרות את עצמם מעצם הוייתם, לא סתירה שבמקרה, אלא מין שיטה מוזרה לבא אל ההלכה ואל הדת בגישה כפולה הסותרת את עצמה.

כך הוא מחליט שדין תינוק שנשבה אינו רלבנטי לימינו, בניגוד לדברי כל הפוסקים, ומתקיף את הדין שיצר (87), תופס את החבל משני הקצוות, ראשית מתרעם על כך שמשתמשים בדין תינוק שנשבה וטוענים שהטקסטים המצווים על הריגת מומר אינם רלבנטיים בימינו, ומתוך כך מגיע למסקנה שההלכה נתונה בסירוס ואינה יכולה לעצב תפיסה המתאימה לימינו (94). בדרך זו הוא קובע בהקשר לסימן כשרות מסויים, שניתן בהגבלות רבות, כי הוא סימן מוחלט ללא שום הגבלה, לאחר מכן מודה שבעצמו אינו יודע מהו בדיוק הסימן, אך מציין שבירר אצל המומחים וסימן זה (איזה?) אינו קיים, ובסופו של דבר עוד מתרעם מדוע לא סמכו על סימן זה בצורה מוחלטת.. (129). מתחלה הוא מסביר כי בדור הזה תקנו היתר עיסקא המנוגד לאיסור רבית, ולבסוף מסיים כי בדור הזה הגיע קפאון ואין מסוגלים להתאים את ההלכה למציאות (278). מתחלה הוא טוען שהתורה מתעסקת יותר מדי באירועים של זמנה, ומדוע אין בה שום דבר הנוגע באירועים שלאחר נתינתה? ולאחר מכן הוא תמיה על ההסברים כי דבר מסויים נאמר בנבואה, שלא הגיוני שהתורה תדבר על העתיד בנבואה (353). מה שמזכיר את האגדה על הקיסר אדריינוס, שכאשר היה עובר יהודי לפניו ואומר לו "שלום אדוני הקיסר", היה מצווה להרגו, "הכי חברך אני שתאמר לי שלום?". וכאשר נמנעו יהודים לומר לו שלום מרוב פחד, היה מצווה להרוג גם אותם, "איך העזתם לעבור על פני ולא לברכני לשלום?"..

בדרך זו הוא יוצר בכל מקום רשימת אפליות מטופשת: מדוע אין חיוב לתת צדקה, למומר (מי שאינו מאמין בחיוב לתת צדקה וממילא אינו מקיימו)? ומדוע אין מקבלים ממנו צדקה? (89). מדוע מופלה הגוי לרעה, ואין עליו איסור לסוך בשמן המשחה? (98) מדוע אדם שאינו מאמין במערכת המשפט לא יכול להיות דיין? (93) איך לא רעדה ידם של הרבנים לכתוב דברים שכאלו [לכתוב את ההלכה], על החילוניים מפרנסיהם? (93). כך ייחד מאמר שלם לעובדה ה'מזעזעת' שאוניברסיטת חיפה תולה מזוזות בפתחי אולמותיה, מעשה שהוא "כפיה דתית מובהקת".. ובמדור "שאלות ותשובות" הוא כותב "אם מלמדים תלמידים הנמצאים במסגרת חינוך חובה (מגיל 6 –16) רק את התלמוד או רק את ספרו של פליניוס הרי שזה מתועב". משפט המחזיר אותנו לתקופות אפלות ואנטישמיות.

כנראה שמתוך צורת חשיבה זו באו לו הצטדקויותיו המגוחכות: יהודי מאמין אינו ניגש לחקור את התורה (9). מקובל עלינו שהרפואות שבתלמוד הם הלכה למשה מסיני (148). מוכיח את בקורת המקרא גם כשהדברים מתפרשים בנקל ע"פ הפשט, מתוך פירושי הראשונים שאין לנטות מדבריהם ואיך מעיזים לנטות מענקי הראשונים לצורך פירוש המקרא? (156). כיון שהסתכלו באנציקלופדיה, הרי עלינו לקבל את כל הדברים הכתובים באנציקלופדיות ובספרים (162).

כך ידען, כטובע הנאחז בקש, אינו מוותר על שום סוג של טיעון, אם לשון מצטדקת יכולה לעזור הרי לו לקורא, אם לשונות זלזול ואין קץ להבלים, צרף גם אותם לחבילה, יש מי שיאהב מלים באנגלית משובשת, הכל כלול בעיסקה. ומכל גיבוב השגיאות והסילופים האלו צצים ועולים מאמרי 'דעת אמת' בזה אחר זה.

אין במאמרים אלו שום טיעון מרכזי או טיעון אחיד, אף מאמר אינו בא להראות צדקתה של עמדה מסויימת, או נכונותה של הנחה כל שהיא. סתם ליקוטי דברים הבאים לנגח ולהתריס, אם נמצאה טעות בספר שכתב רב בטורקיה לפני כמה מאות שנים מה טוב, אם אפשר לצרף עקיצה על חשבון חז"ל, או לגלוג על דברי התורה, מה נעים.

ידען מתיימר לעסוק בהוכחה כי התורה היא יצירת אנושית, אך כמעט ואינו עוסק בשאלה זו, לעומת זאת הוא מתאמץ אנושות להוכיח כי תורה שבעל פה התעצבה גם על ידי חכמים כפי חכמתם והבנתם, כאלו היה מי שלא ידע זאת.

אין בדבריו לא מן החדש ולא מן הטוב, אין טיעונים מקוריים, והמקוריות מתבטאת רק בסירוס ושיבוש - שזהו חותמו של דעת אמת. אם באמת פיתח ידען מחקר חדש המביא טיעונים חדשים בנושא המסורת ההסטורית של היהדות, יתכבד ויכתוב ספר מסודר, יציע בו את טיעוניו המרכזיים, ויסדר סביבם הוכחות. במקום לבא ולהוכיח תיאוריה, כמקובל בעולם המחקר. בא הכסיל ברוב דברים, גיבוב מכאן וגיבוב משם, דפי אינטרנט פורחים באויר, כאשר תוכיח לו א' ישאל אותך על ב', וכאשר תענה לו על ב' ינופף בא', ואם גם זה אינו מספיק תמיד יוכל להזכיר את ענין הכינים..

 

בתגובות המצורפות לפתיחה זו הוכחנו בצורה ברורה כי כל דבריו של ידען ריקים מתוכן[1], אין המדובר באדם ששאל "שאלות", שיש בידינו לענות עליהם "תשובות". מדובר באדם שקרן ורמאי, נוכל מוכר במעלליו בתחום האישי והפלילי, המאחז את עיני הצבור כאילו הוא "תלמיד חכם" ו"ראש כולל לשעבר" בעוד אין בדברים אלו שמץ של אמת. הדוגמאות שהבאנו לעיל הם מעט מהרבה, המפורט להלן. וגם כל החומר כולו נכתב בקיצור נמרץ, ככל שמאפשר הקיצור להכיל התייחסות לגיבובי הבלים התופסים כ700 עמודי פוליו. אנו מתחייבים בזאת להראות לכל פונה, כי כל מה שנכתב על ידי ידען, או ייכתב על ידיו בעתיד, הוא רצוף שקרים טעויות וסילופים.

ואל הקבוצות הנאיביות המשתמשות בדבריו, כדוגמת צוות אתר חופש, אנו פונים: בדקו היטב את הדברים, אם עד עכשיו לא היה לכם כלים לבחון את מדת הבנתו של ידען בתורה ובחכמה מחמת חוסר גישה לטקסטים הלא מוכרים לכם, הרי ההזדמנות לפניכם: אם באמת חשובה לכם האמת, התנערו ממי שמנסה להכתים את האמת ולסלפה, אם באמת הליברליות יקרה לכם, הדירו רגליכם מפתחו של אדם הזוי האונס את כל הכתובים להסכים לדמיונותיו. באם ייקרא עליו התואר "אביר חופש" יהיה זה בזיון לאתר חופש, שהרי כתבי פלסתר המלאים בזייפנות ומופצים בדרכם לא כשרות, במטרה לרמות ולהונות אנשים תמימים ב'אמתות' בלתי קיימות, הם ההיפך הגמור מחופש. נסו נא לבדוק, האם יימצא אדם חילוני או דתי, משכיל המתמצא בספרות התלמוד, שאכן יאשר כי ידען ראוי לתואר "תלמיד חכם"?



[1]לא התייחסנו לכל מקום בו מלגלג ידען על דברי אחד המפרשים או האחרונים, אף שבהרבה מקומות ישנה אפשרות ליישב את דברי חכמים. שהרי כך היא דרכה של תורה זה שואל וזה משיב, ובאמת בהרבה מקומות השיגו האחרונים על הקודמים להם וסתרו דעתם. ואף שבדרך כלל דבריו לוקים בבורות שטחיות וסילופים, אפשרי הדבר שהעתיק מאיזה מקום הערה או השגה נכונה, או שבמקרה נדיר גם הביא טענה מקורית משלו שקרובה לאמת. לכן אין צורך כלל להיכנס לנושא זה, שהוא ענין למחקר על דרכו ושיטתו של כל מפרש, ועד כמה היו ידיעותיו במדע מעודכנות, ובודאי אין סבה להיכנס למחקר שכזה, מתוך כל גיבוב טענות שטחי. בפרט כשידען עושה זאת בדרך לגלוג חסרת תרבות, אין צורך להטפל לדבריו, שכן כל דבר אפשר לפטור בלגלוג.

אך כדאי לשים לב כמה חוסר הגינות יש בסגנון זה, אם ניקח לדוגמא את אריסטו, שרוב תורתו איננה רלבנטית כיום, לא רק שאין אנו סבורים שהוא צדק, אלא אף רבים מן המושגים בהם השתמש הינם חסרי משמעות מבחינתינו. אך האם בספרי הלימוד, או באנציקלופדיות, נלמדות דעותיו בסגנון של "דברי הבל ורעות רוח לפי גחמתו" או "אין גבול לאבסורדים ולרעות רוח". אין כאן ענין הלכתי של "כיבוד תלמידי חכמים", אלא הבנה כי למרות ההתקדמות וההתפתחות כולנו תלמידיו של אריסטו, ולולי אריסטו ותורתו היינו היום במצב התרבותי של עמי קדם הפרימיטיביים. כנויי גנאי יש לומר על בני אדם שוטים שהיו למטה מרמת דורם ולא נתנו דעתם למה שהם אומרים, לא כן חכמי ישראל שעמדו תמיד על המדרגה הגבוהה ביותר בשיקול דעת ואחריות לדבריהם, ואף אם היו מהם שלא היו מלומדים בכל חכמות הטבע הידועות בדורינו, אין זה הופך אותם לשוטים דוברי הבלים ושאר כינויי גנאי שמשתמש בהם ידען במטרה לנגח את היהדות בכלל.

בדיוק כשם שבעוד שנים מעטות או רבות, תורות רבות הנלמדות כיום באוניברסיטאות יופרכו או יעודכנו, האם משום כך האדם המשכיל בן ימינו הוא שוטה הדובר הבלים?