תיק ידען

דיון בטענות דעת אמת וירון ידען

עמוד הביתמי אנחנובין ויכוח לפולמוס"דעת אמת" - פרופילחוות דעת משפטית"שיטתו" של דעת אמתמשא ומתן?ידען ואנטישמיים אחריםהנבואהארכיאולוגיהכתבי הקודשמגילת אסתרשמיטההרביארבעת המיניםטלטולדיו סת"םברית מילהשיחת חכמיםפרשנות תלמודיתמליצת השירהמשנההמוסר היהודיהעם הנבחראלימות חרדיתגויים בהלכהמעמד האשהדברי חלומותהמתים מרגישים?גופו של ה'סנפיר וקשקשתמבנה העולםכדוריות הארץפאיהקדמה לקונטרסיםקונטרס 1קונטרס 2קונטרס 3קונטרס 4קונטרס 5קונטרס 6קונטרס 7קונטרס 8קונטרס 9דילוגי אותיותפרשיות השבועפרשיות בראשיתפרשיות שמותפרשיות ויקראפרשת במדברפרשיות דבריםמכתב לרביחזקאל סותר התורהמציאות ומשלמגיה בתלמודשאלות ותשובותפורום תיק ידען

מה לדעתך השפעתו של ידען על הציבור הרחב?
 מהותית ביותר
 בינונית
 אפסית
 מי בכלל יודע מי הוא?


חדש באקדמיה ליהדות

חוות דעת משפטית

חוות דעת משפטית

 

שני פסקי דין הנוגעים בענינה של "דעת אמת" ניתנו בבית משפט השלום בת"א בחודש ספטמבר 2005.

הראשון עוסק בפרובוקציות אותם חוללו ידען וחבריו בישיבה בבני ברק (ב-19 באוגוסט 2001). והשני בתביעת דיבה שהגיש ידען נגד הרב סגל מבני ברק, שהתפלמס עמו בחוברת מיוחדת שהוציא לשם כך.

להלן ציטוט מתוך פסק הדין הראשון מאת השופטת מרים דיסקין (פסק דין פ 2623/03): "אין ספק כי הפצת הקונטרסים בבית הכנסת לוותה בידיעה כי אכן יגרמו לתחושה כזו.. מעשיהם של הנאשמים אינם בגדר הקנטה בלבד, שכן המדובר גם בהעלבה כנגד דמויות שהצבור החרדי מחזיק מהן כדמויות מופת.. מעדויות הנאשמים עולה תמונה של היתממות הצטדקות ונסיון להסתתר מאחרי ערכים ואידיאולוגיות.. ניתן היה להתרשם מדבריהם ביותר מנימה של יוהרה וזלזול באלה הבוחרים לאמץ גישה דתית.. קול הקידמה בגרונם ובמעשיהם יוהרה התנשאות ופגיעה. מרימים הם את נס הליברליות ודגל הסובלנות, ובה בעת אינם מכבדים את זולתם – מזלזלים באמונתם וקודשיהם, ומבטלים כלאחר יד דעות והשקפות עולם שונות ואחרות. מתיימרים לחנך ולהאיר עינים ומגלים בורות וחוסר ידע בסיסי בעולם שבאו לתקן".

"פעילות הנעשית במחשכים תתקבל כאקט של החלפת דעות? הלזה יקרא דיאלוג ואפילו מונולוג אינו. אם אכן רצו לקיים דו שיח מפרה, היכן הם בני שיחם? לאן נעלמו בני הפלוגתא מולם היו אמורים להתייצב? ואם בחינוך עסקינן, מדוע זה יסתתרו ה'מורים' מפיצי החוברות, מעיני חניכיהם? מחנכים בקשו להיות. היעלה על הדעת, להרביץ תורה ולהפיץ דעת וחכמה בלי לפגוש את תלמידך ולראות את פניהם? את מי ישאלו שאלות וממי יקבלו תשובות? והיכן הסובלנות בשמה הם כה מתהדרים? האם מסתתרת היא בחשכת הליל? והיכן אומץ הלב האינטלקטואלי שהוביל אותם בנתיב זה, אותו אומץ לב הנדרש ממי שמבקש לשכנע בצדקת דעותיו? כיצד יעיזו לחנך בלי להכיר ולדעת את הדברים הבסיסיים ביותר באמונה שהם מלגלגים, כופרים ומערערים על יסודותיה?"

לאור דברים אלו החליטה דיסקין להרשיע את הנאשמים בהסגת גבול. במקביל, הורשע ידען בשידול להסגת גבול, כששילח את הנאשמים להטמין את חוברותיו בתוככי ישיבות ובתי כנסת. וכך כתבה השופטת רביד גיליה (פסק דין פ 2657/03 מה18 לספטמבר 2005): "מי שמטמין פליירים ועלונים בתוך ספרי קריאה ותפילה, עושה זאת כדי לכפות את העיון בהם על זולתו. הוא עושה זאת על מנת לגרום לאחר להיחשף לחומר בעל כרחו, בעת שיפתח את ספר התפלה, שלא לשמו. לא מדובר בהסברה ובהעברת דעות בדרכי נועם.. במקרה שלנו מבקש הנאשם בשם חופש הבטוי לשלול את זכויות היסוד, הלא פחות חשובות של זולתו..".

פסק הדין השני ניתן כנגד ידען, כשהכריע השופט שלא לקבל את תביעת הדיבה של ידען כנגד הרב י.מ. סגל מבני ברק בסך חצי מליון ש"ח בשל הוצאת לשון הרע, בחוברת של הרב סגל אכן היה ניתן למצוא פרטים רבים המאירים את ידען באור שלילי וקודר, סגל מתאר את ידען כבור, נבל, שקרן, ומעורער בנפשו, וכן מציג פרטים בלתי מחמיאים מהתנהלותו בחייו האישיים. אך השופט טל שחר קבע כי רוב הפרטים מחייו של ידען כבר פורסמו בעיתונות הכללית עוד קודם לכן ולא הוכחשו מעולם, וחלקם אף מסתמכים על פרסומים רשמיים של "דעת אמת".

וכך כתב השופט טל שחר: "לנוכח השתלחותו של ידען ושל הפועלים בשליחותו.. בציפור נפשם של יהודים דתיים וחרדים ויהודים מאמינים באשר הם.. ולנוכח השגות גבול לישיבות ולבתי מדרש באישון לילה, ולנוכח דברי התפקרות שאין חמורים מהם בעיני מי שקדשי ישראל הם נר לרגליו ולארחות חייו, ולנוכח ביזוי מילולי בוטה ופוגעני בחז"ל וברבני ישראל, ראשונים ואחרונים כאחד, ולנוכח התוכן הלעגני והציני של הקונטרסים הן בחזותם גונבת הדעת והן בתוכנם הנחשב כמשוקץ בעיני כל יהודי דתי וחרדי שדתו ודעתו אינן סובלות השתלחות שכזו, ולנוכח ההתימרות להתנשא על כל רב ופוסק ולחדש הלכות באופן המבזה את כל בעלי הסמכא בתורת ישראל, ולנוכח הפרובוקטיביות הלעגנית שיצאה מתחת ידי ידען ואנשי דעת אמת כהודאתו במניע זה ובאופן פרובוקטיבי זה של התנהלות כלפי החרדים וכלפי קדשי ישראל".

"לנוכח כל אלה ולנוכח יתר המפורט לעיל ובפרסומי ידען ומרעיו אכן היתה זו חובה צבורית, חברתית, דתית, מוסרית ומקצועית (ההדגשה במקור) בעיני הנתבעים כעיתונאים ואנשי תקשורת, והרב סגל כרב מוסמך וסמכות הלכתית בקהילתו, להגיב ולפרסם את הפרסומים נשואי התביעה לטובת קהל גדול ועצום של יהודים שנושאי פעילות דעת אמת חורים להם עד מאד, מרגיזים ומקניטים אותם, מבזים את כל מה שבראש אמונתם וארחות חייהם, מוציאים אותם משלוות לימודי קודש ומשלוות ניהול אורח חיים דתי וחרדי מוקפד, ולציבור גדול זה היו מיועדים פרסומי הנתבעים, וכותביהם אכן שהו בתפקיד ובמעמד בהם חשו, ובצדק מבחינתן ומבחינת הצבור בשמו ואליו הם כותבים, לכתוב את שכתבו למזעור הנזק הנגרם ולהצגת עמדה נגדית ומסורתית כנגד מה שנחשב בעיניהם כפרסומי תועבה משוקצים מבחינה דתית.. אין איפה ספק כי מתקיימת הגנת קיום הענין הצבורי החובה המוסרית והחברתית להציג את האמת אודות ידען וחבורתו ולהשיב דבר דבור על אפניו ומתקיים יסוד ההגנה על ענין אישי (וציבורי) כשר של קהל היעד של קוראי הפרסומים וענין אישי (וציבורי) כשר של הנתבעים עצמם, ומתקיים היסוד של היות הפרסומים בבחינת מענה להוצאת לשון הרע של ידען וחבריו על רבני ישראל ושומרי תורת ישראל באשר הם והנתבעים בתוכם".

שחר קובע גם כן כי הפרסומים נגד ידען היו בלתי חורגים מן הסביר ובבחינת ביקורת הוגנת וסבירה בנסיבות הפרובוקציה שעורר, לאור נסיבות פרסומיו, תכיפותם, ולשונם הבוטה והלעגנית, במעשיהם הם "הזקיקו גם התייחסות לגוף הכותב ולא רק לגוף הנכתב, לאור העובדות המסולפות בהן הוצג ידען בתקשורת ובפרסומים השונים, ולאור הצורך להציג את 'מקור הסמכות' העומד מאחורי אישיותו של ידען כמנגח קדשי ישראל במסווה של פוסק הלכתי או במסווה ידען סמכותי ומוסמך ולא הוא בעיניהם.. ראש הישיבה שהקדיש עמל רב ודקדקני להגיב לגוף פרסומיהם הפרובוקטיביים של ידען וחבריו, בלשון תורנית ובניתוח פרטני ורב אסמכתאות".

השופט קובע כי ידען וחבריו פעלו "במניע פרובוקטיבי מוצהר ופוגעני, חצו גבול זה ומגבלות אלה, ועשו בו שמוש לרעה, שיותר משנועד מלהתעמת אקדמית או מדעית עם דברי תורה ופרשנויות חכמי ישראל – נועד הוא בעליל לניגוח פרובוקטיבי ולעגני, השמצת החרדים ודרכי חייהם, ערעור אמונת חרדים בכלל ותלמידי ישיבה וחוזרים בתשובה בפרט, ורצון ידען וחבריו להתבלטות עצמית תמוהה, מרבה שנאת חינם ומרבת שנאת אחים".

מתוך מכתבו של פרופ' דורון אורבך אל "דעת אמת".

 

פרופ' דורון אורבך

ראש המחלקה לכימיה באונ' בר אילן

 

עבור אנשי/מפיצי קונטרס ''דעת אמת''.


"יצא לי לקרוא מספר לא מבוטל מהקונטרסים שאתם מפיצים. כפרופסור לכימיה המנהל אחת מקבוצות המחקר הגדולות בארץ הנמצא בחזית המדע המודרני, אני מניח שאני מכיר את חוקי הטבע ומשמעותם לא פחות מכם.

כמו כן אני יהודי שומר תורה ומצוות שמאחוריו נפח לא מבוטל של לימוד תורה, כך שאני בהחלט רואה את עצמי מבין גם בתורה וגם במדע.

אני מוכרח לומר לכם שמאחורי הקונטרסים שאתם מפיצים מבצבצים רשעות, תסכול והרבה יצרים רעים. לכל מה שאתם כותבים יש מטרה להרע ולקלקל. אתם נטפלים לאיזה מאמר של חז''ל, מציגים אותו בזוית ראיה צרה ומוגבלת, ומנסים להראות שאינו עומד בבקורת מדעית, ולכאורה סותר [מתוך מוגבלות זו או אחרת כביכול] אמיתות מדעיות ''מבוססות''.

הבעיה היא שמה שסותר את האמת הם לא מאמרי חז''ל, אלא הקונטרסים שלכם המיועדים לציבור מבולבל, פסאבדו-משכיל, שמחוסר ראיה גלובלית עלול לחשוב שיש מאחורי החומר שאתם מפיצים איזו דעת"..

דורון אורבך

לפיכך חוייב ידען בתשלום הוצאות משפט לצד הנתבע.