תיק ידען

דיון בטענות דעת אמת וירון ידען

עמוד הביתמי אנחנובין ויכוח לפולמוס"דעת אמת" - פרופילחוות דעת משפטית"שיטתו" של דעת אמתמשא ומתן?ידען ואנטישמיים אחריםהנבואהארכיאולוגיהכתבי הקודשמגילת אסתרשמיטההרביארבעת המיניםטלטולדיו סת"םברית מילהשיחת חכמיםפרשנות תלמודיתמליצת השירהמשנההמוסר היהודיהעם הנבחראלימות חרדיתגויים בהלכהמעמד האשהדברי חלומותהמתים מרגישים?גופו של ה'סנפיר וקשקשתמבנה העולםכדוריות הארץפאיהקדמה לקונטרסיםקונטרס 1קונטרס 2קונטרס 3קונטרס 4קונטרס 5קונטרס 6קונטרס 7קונטרס 8קונטרס 9דילוגי אותיותפרשיות השבועפרשיות בראשיתפרשיות שמותפרשיות ויקראפרשת במדברפרשיות דבריםמכתב לרביחזקאל סותר התורהמציאות ומשלמגיה בתלמודשאלות ותשובותפורום תיק ידען

מה לדעתך השפעתו של ידען על הציבור הרחב?
 מהותית ביותר
 בינונית
 אפסית
 מי בכלל יודע מי הוא?


חדש באקדמיה ליהדות

בין ויכוח לפולמוס

מבוא

בין דעות שונות לבין פולמוס

 

מאז ומעולם שררו בין בני האדם חלוקי דעות, רבים שונים ומגוונים, בכל התחומים. גם היהדות לאורך כל קיומה מתמודדת עם דעות רבות ושונות, ואכן זו אחד מתפקידיה של הדת היהודית כפי שהוגדרו בתורה – התמודדות עם דעות המביאות למעשים שליליים.

עצם משמעותה של האמונה היא קיום דעה מסויימת על כל המשתמע ממנה, ושלילת ההיפך. ומעצם הוייתה של היהדות היא בחינת חילוקי הדעות בין המאמינים לבין אלו שאינם מאמינים. התורה מבססת את דבריה על ההסטוריה של עם ישראל ומצוה אותנו "כי ישאלך בנך לאמור מה העבודה הזאת לכם? ואמרת אליו..". גם חכמים הזכירו "תשובה לאומרים אין תורה מן השמים". ולאורך כל הדורות חברו חכמי ישראל חיבורים הבאים לבסס את האמונה לעומת הדעות המנוגדות לה, כדוגמת דתות אחרות.

כאשר מתגבשות דעות בקבוצות מסויימות, עלינו לבדוק כיצד נוצרו דעות אלו, ולהשוותם עם אמונתינו, כך נוכל לראות באילו דרכים ניתן להכריע בין האפשרויות השונות. כשם שעשה רבי יהודה הלוי בהציגו (בספר הכוזרי) את השתלשלות הנצרות והאיסלם, בהשוואה להשתלשלות היהדות. זהו תפקידה של האמונה, ותפקידו של איש האמונה.

שונה הדבר כאשר אנו ניצבים מול פולמוס[1]. הפולמוס אינו בטוי של דעה הנוצרת ומתגבשת בקרב קבוצה חושבת, אלא גיבוב דברים מכל המינים והסוגים, המגיעים על הרוב מתוך צד אחד הבוחר בפולמוסנות, כשהמטרה היא אחת – להכפיש את הצד השני. לשם מטרה זו אין בעל הפולמוס בוחל בציטוטים מעוותים, סילופים, הטעיות מכוונות, התעלמות מנתונים, ועל הרוב 'מתברך' בעל הפולמוס גם בבורות וחוסר ידיעה והבנה, שהרי מנין לו להתמצא בדברים אותם הוא שונא ומתעב. אין טענותיו באות מתוך ידיעה או מסקנה כל שהיא, אלא מתוך מגמתו הוא נאלץ 'ליצור' טיעונים.

רוב הפולמוסים נגד היהדות (להבדיל מויכוחים עם אסכולות מדעיות פילוסופיות וכדו') מקורם באנשים שהיהדות הקיאה מתוכם, מומרים או פורקי עול, שניסו להצדיק את מעשיהם האישיים בעזרת השמצת היהדות כולה. (לצערינו ישנם פולמוסנים גם בין המתימרים 'להסביר' את היהדות, אך אין כאן הבמה לעסוק בנושא).

לכן, הקריטריון בין פולמוס לבין חילוקי או חילופי דעות יהיה כאמור: הדעות השונות, גם הכפרניות או האליליות אינם אלא תוצר חשיבה של קבוצה מסויימת, המאמינה בדרך כלל באמת ובתמים בדעותיה ובמנהגיה. בהתייחסות לדעות שכאלו, עלינו לנסות לראות את המקורות, הלוגיקה, ההשתלשלות, של דעות אלו ולהבין האם הנתונים מצדיקים הליכה בדרכן. אך הפולמוסים, הם תוצאה של מגמה המנסה לקלקל, להביך, להציג כשוטה, את הצד שכנגד. ויש להתמודד עמם בדרך של ניתוח שיטתם ומגמתם, מכיון שעל הרוב הטיעונים שהם משתמשים בהם הינם בלתי מקוריים, מעוותים, ומוצאים מהקשרם ומהפרופורציה הראויה להם.

בראי הדורות אין לפולמוסים משמעות רבה, אם לא כאפיזודה הסטורית. אדם בר דעת בן ימינו שיקרא את טענותיהם של המומרים בויכוחים מימי הביניים, יתמלא גיחוך. הם יכלו, למשל, לנסות לשכנע את הצופים בויכוח כי בעל 'מדרש רבה' רמז לכך שישוע הוא המשיח (ויכוח פראי פול עם הרמב"ן, כתבי רמב"ן ח"ב), אין צורך להשתיייך למחנה הרבני בכדי להבין שאפילו אם הפרשנות במדרש יכולה היתה להיות נכונה באופן תיאורטי, ואפילו אם באמת היה ישוע המשיח בכבודו ובעצמו, הרי זו שגיאה הסטורית לחשוב שבין האמוראים היו גם כאלו המאמינים בנצרות ושדבריהם ייכנסו לתוך המדרש[2]..

כך גם ודאי ייראו הפולמוסים בני ימינו בעוד שנים רבות. אך כל זמן שבעלי הפולמוסים מנסים לתת לדבריהם אופי מדעי עכשוי, חובה עלינו להראות את שיטת ה'עבודה' שלהם, ולדרג את מקומם בין כל בעלי הפולמוסים למיניהם באלפיים השנה האחרונות.

לא כל פעולת הסברה נחשבת כפולמוס, אכן רבים מן המאמינים והחרדים עוסקים בהצגת יסודות האמונה בפני קהל. אך אין זו התקפה נגד שיטה מסויימת, אלא חיזוק וביסוס השיטה של היהדות, זוהי מערכת מחשבתית שנוצרה במשך שלשת אלפי שנה סביב ספר התורה. היהדות לא נוצרה לשם פולמוס, ולא לשם תקיפת קבוצה מסויימת. לכן יש למאמין ביהדות ובדרכה מלא הזכות להציג את היהדות, רעיונותיה, השתלשלותה, המסורת ההסטורית שלה, וכל המשתמע מזה. – לעומת זאת, הגופים הפולמוסיים בני זמנינו, שאין להם שום מטרה או דעה מוגדרת בכל הנושאים האלו, המשותף להם ולכל דבריהם הוא: ליקוט וחיפוש דברים העשויים לסתור את אמונת היהדות. כשהמכנה המשותף הוא נסיון לשלילה בלבד, די לראות את השיטות בהם משתמשים בכדי לנסות לאשש את השלילה ואת ההתקפות, בכדי להבין שזהו סוף הפולמוס.

אדם שדעותיו שונות מדעותינו, אינו מכוין את דעותיו כנגדינו, הוא מסיק את מסקנותיו מתוך הנחות מוקדמות כל שהן. כל הדתות, הפילוסופיות, המדעים, מבוססים על הנחות מוקדמות, שכל העוסקים בהם אינם אלא ממשיכים ומפתחים הנחות אלו. כשאנו באים לבחון את ההבדלים בינינו אנו מתבוננים בהנחות המוקדמות.

אך הפולמוס אינו מבוסס על הנחה קדומה כל שהיא, אלא להיפך, הוא מתעלם מכל ההנחות הקדומות שביסודות טענותיו, כך למשל הוא ינסה להשליך קביעה מדעית על הכרעה דתית של האדם המאמין, שזו בעצם התערבות בהכרעה של האדם להאמין, מתוך התעלמות מהעובדה שכל המסקנות המדעיות נשענות על הנחות קדומות שגם בהם יש צורך להאמין. הוא פועל מתוך מגמה, ולא מתוך יסודות מחשבתיים.

לפיכך, אין לאיש להיפגע, או לראות חוסר הגינות, בהסברה המציגה את מגרעותיו האינטלקטואליות, המוסריות, וההסברתיות, של הפולמוסן, שכן זוהי הדרך היחידה להבין את מגמתו ו'דרך חשיבתו' של הפולמוסן.



[1]פולמוס: ריב, ויכוח חריף, התנצחות דברים, מלחמת דעות, פולניקה. (מילון אבן שושן).

[2]וכמה מפתיע לראות שגם בעל 'דעת אמת' חושב כך, לדעתו הברית החדשה נתחברה על ידי משה רבינו.. ראה תגובה מס' 432.